פשעי סחר בילדים: ביבי נתניהו נתן הוראה לקחת לאמא דניאלה הרשאג את האוהל בלילה הכי קפוא בשנה


קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3VU

הקרב של דניאלה הרשאג, אמא של דייגו גבריאל, מטפס לשיאים חדשים של בריונות ממסדית, אטימות ואכזריות כלפי אמא בהיריון הנאבקת להשיב את בנה אליה.

יודגש, המאבק של דניאלה חוקי ולגיטימי. האם שובתת חצי שנה, מול ביתו של ראש הממשלה בירושלים, דורשת לקבל חזרה את בנה דייגו גבריאל, שנחטף על ידי משרד הרווחה לפני שנתיים, שלא כדין ומסומם במוסד רננים. ברשויות הרווחה שכחו שלילד יש אמא ומקומו לגדול בבית אימו, ולא במוסד שם הילד מסומם במקום לתת לו אהבת אם לה הוא זקוק. מצבו הפיזי והנפשי של דייגו גבריאל, הולך ומרע. מילד בריא, מלא שמחת חיים, הוא הפך לילד מדוכא, שלוקח כדורים פסיכיאטריים, שיערות ראשו נגזזו, וכל בקשותיה של האם להחזירו אליה, עולות בתוהו.

מי שאחראית על הפשע הנוראי הזה, זו השופטת טובה פרי, הידועה באטימותה והיותה חותמת גומי של הרווחה. יש לזכור, טובה פרי ניסתה להתאבד, כשהייתה בת 23 שנים, כשקפצה מקומה רביעית מביתה בתל-אביב. היא לא נפטרה, אלא הייתה במשך שנה שלמה בשיקום, ואח"כ הוריה מימנו לה לימודי עריכת דין, ומשם הדרך לשיפוט אנטי אזרחים, הייתה קצרה מאוד. טובה פרי, לא מקשיבה להורים ומתעלמת לחלוטין מבקשות שמוגשים לה. כל ערעור שמוגש נגד החלטות ופסקי הדין שלה, כשהוא מגיע לשופט שאול שוחט במחוזי, הערעור מתקבל. למרות זאת, הנהלת בתי המשפט לא טרחה להפריש את השופטת המזיקה הזו ללא פנסיה. רק נזקים היא גורמת.

שלשום, בלילה הכי קר שהיה מאז תחילת החורף, הגיעו פקחי עיריית ירושלים, בשעות הערב המאוחרות, כדי לגנוב שוב פעם לדניאלה הרשאג את האוהל, ולהשאיר אותה לקפוא למוות על המדרכה מול ביתו של בנימין נתניהו, תוך שהשוטרים האכזריים מאיימים על האמא האמיצה "אנחנו יכולים לעצור אותך אבל לא נעשה זאת". באמת חבל, כי לו היו השוטרים מביאים את דניאלה בפני שופט, הוא היה נותן הוראה חד משמעית להשיב לה את האוהל שלה לאלתר, והיה קובע כי המאבק שלה חוקי ולגיטימי.

לקריאת הכתבה ששודרה בערוץ 2, הקליקו בקישור כאן:

עזרי עמרם, ערוץ 2, http://reshet.tv/News_n/heb/news/Domestic/internal/articlenews,202286

נותרו לישון על מזרנים ברחוב – בלילה הכי קר בשנה

דניאלה הרסאג' ובעלה נמצאים כבר חודשים במאהל מול בית ראש הממשלה – במחאה על הוצאת בנה של דניאלה מחזקתה על ידי רשויות הרווחה. אלא שדווקא אתמול, בלילה הכי קר בשנה כשהטמפרטורות בירושלים היו קרובות לאפס, המאהל פורק: "חשבתי שבגלל הקור יניחו לנו".

אוהל המחאה פונה בלילה הקר ביותר בשנה: דניאלה הרסאג' נמצאת מחוץ לבית ראש הממשלה כבר כמעט חצי שנה – 171 יום – זאת במחאה על הוצאת בנה מחזקתה. דווקא הלילה (רביעי), כשהטמפרטורה בבירה הייתה קרובה מאוד לאפס, החליטו פקחי עיריית ירושלים להחרים לה ולבעלה את האוהל בו ישנו.

"חשבתי שבגלל הקור, הם יניחו לנו הפעם", מספרת הרסאג', "יכולתי להיות בבית שלי בתל אביב מול הטלוויזיה, אבל בחרתי להיות כאן ולהילחם על הילד שלי. אנחנו במשטר דמוקרטי ומותר לי למחות, אני לא אפסיק בגלל הביריונות הזו. אני בהריון בחודש רביעי עם תאומים וחשבתי שיתחשבו בנו, אבל לא היה להם אכפת, הם טענו שזה בסמכותם". לאחר שיחה קצרה, הפקחים פירקו את האוהל ואת שארית הלילה העבירו הרסאג' ובן זוגה בשקי שינה על הרצפה.

"מנסים להתיש אותנו, המחאה לא נעימה להם"

העירייה מכירה היטב את מחאתה של הרסאג'. היא נמצאת שם החל מחודש אוגוסט במחאה על הוצאת בנה מחזקתה לפני כשנתיים על ידי שירותי הרווחה, והנושא עדיין נמצא בערכאות משפטיות. לאחר שמיצתה כמעט את כל האפשרויות שלה, החליטה להקים מאהל מחאה מול ביתו של ראש הממשלה ולזעוק את זעקתה. מעת לעת מצטרפים אליה הורים נוספים הנקלעים למצב דומה.

"התעוררתי כולי מכוסה בקרחון", אומרת הרסאג' הבוקר אחרי הלילה הסוער שעבר על ירושלים. "הם מנסים להתיש אותנו, המחאה לא נעימה להם בעין, זה מובן. אתמול אפילו הציעו לנו מלונית, אבל יש באזור שכנים שמכירים אותנו ומציעים לנו בכל ערב את ביתם. יש משמעות להיותנו כאן, כל מה שביקשנו זה להישאר עם האוהל".

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: חשוב לציין כי אין כל מניעה לקיים הפגנה מול בית ראש הממשלה בכל שעות היום. עם זאת לא ניתן להפוך את המרחב הציבורי למקום מגורים ולבנות מאהל לשינה החוסם את המעבר, אלא הצבת הצללה/גזיבו בלבד ללא לינה וללא שהייה בשישי מכניסת השבת ועד מוצאי שבת . הנוהל חל על כל המבקשים להפגין במקום ללא קשר לנושא ההפגנה או זהות המפגינים וקיימת אפשרות לקבלת אישור להארכת תקופת ההפגנה".

תגובת המערכת: כפי שתוכלו לראות בכל התמונות של דניאלה הרשאג, האוהל שלה לא חוסם שום מעבר. האוהל שלה מוצב חצי שנה מול בית ראש הממשלה, וכל יום – יומיים, העירייה גונבת את האוהל והציוד של דניאלה, ותורמים אדיבים מנפקים לה אוהל חדש. דניאלה לא מפריעה לאיש. מה שמפריע לעירייה זה חשיפת הפשעים של חטיפת ילדים סיטונאית מהוריהם לצורך אכלוס מוסדות הרווחה המופרטים ותעשיית האימוץ המשגשגת.

התמונות מעמוד הפייסבוק של דניאלה הרשאג https://www.facebook.com/daniela.herszage?fref=ts

דניאלה הרשאג ושלטי המחאה דניאלה הרשאג לא בלי בני דניאלה הרשאג צולם ביום

האומנים הזניחו והתעללו ב- 2 קטינים. עו"ס קרן ברגר הוציאה את הילדים לאבחון במרכז חירום בית שבתי לוי – עוה"ד יוסי נקר וורדה ברכה שטיינברג המייצגים את האב: הילדים עברו הסתה באומנה


קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3BX

האומנים שאמורים היו לשמש לילדים הקטנים בני 5 ו- 6 אומנים, התעללו, הרעיבו והיכו. בנו של אורי אהרון חטף אגרוף מעל העין, לאחר שהפיל בטעות מזון על הרצפה, והבת הקטנה הוזהרה לא לבכות, אחרת ישאירו אותה מחוץ לבית במדרגות בחושך. המשקפיים של הבן אבדו בבית הספר אך האומנים סירבו לרכוש משקפיים חדשים לילד, כדי "לחנך אותו לא לאבד דברים". תלונות חוזרות ונשנות של אורי אהרון על האומנים, העלו חרס.

בעקבות הפרסומים אצלנו ודיווחיו השוטפים של העיתונאי מוטי לייבל, המלווה את אורי אהרון, החליטו רשויות הרווחה בקרית ביאליק ביום חמישי 3/12/15, להוציא את הילדים למרכז חירום בית שבתי לוי, לצורך אבחונים לתקופה של שלושה חודשים, כשבסופה צפויים הילדים לעבור למשמורת האב.

אורי אהרון מסר, כי פקידת הסעד קרן ברגר, מערימה עליו קשיים, קבעה לו לראות את ילדיו ביום ראשון בשעה 11:00 בבוקר, בחיפה, כשהוא באמצע יום עבודה בטבריה. אורי ביקש לשנות את שעת הפגישה לשעה 17:00 וסורב ללא נימוק או הסבר כלשהו. לדברי אורי, כל פשעו שהוא גבר וקרן ברגר קבעה שילדים לא יגדלו עם האבא, גם אם האבא ראוי.

שיא שפלותה של עו"ס קרן ברגר בטיעון לפיו "ניתוק האב מילדיו ייטיב עם הילדים באופן יחסי בהשוואה לאי-ניתוק". אין שקר מובהק מזה. דימויים העצמי של הילדים לאב אשר תויג כ"בלתי ראוי לתוארו כאב" נמצא בתהום תחתיות. הרי הילדים מודעים לעובדה לפיה ביולוגית, מחצית הקוד הגנטי שבהם, בילדים, מקורו באביהם. מכאן שהליקוי המיוחס לאבא, אמור לזרום בעורקיהם של הילדים. בנוסף מאחר ואימם של הילדים בחרה לא להיות בקשר עם ילדיה, עבור הילדים לגדול ללא דמות אב או בצילה של דמות אב מושחרת, גורם נזקים לנפשם ולגיבוש אישיותם של הילדים הקשורים בנימי נפשם לאביהם.

קרן ברגר עושה כל שבידה לחבל ולמנוע מאורי קשר עם ילדיו, על מנת שתוכל להוציא את תוכניתה לפועל: אימוץ הילדים שהוזמנו על ידי משפחה המקורבת לרווחה. התנהגות זו מעידה על היסטריה. קרן ברגר ירדה מהפסים. אנו ממליצים לה מיידית לקחת תרופות, ולהיבדק באחד ממכוני הפסיכודיאגנוסטיקה. נראה שהיא זקוקה לטיפול.

בתמונה: אורי אהרון עם ילדיו במרכז קשר קרית ים. צולם על ידי מנהלת מרכז הקשר.

כאן אורי המדהים מרים את שני ילדיו עליו. תראו כמה אהבה ואושר יש למשפחה הקטנה הזו. מדוע לא לאפשר לאורי אהרון לגדל את ילדיו. כולנו נרתמים ומחליטים: מחזירים לאורי אהרון את הילדים!

כאן אורי המדהים מרים את שני ילדיו עליו. תראו כמה אהבה ואושר יש למשפחה הקטנה הזו. מדוע לא לאפשר לאורי אהרון לגדל את ילדיו. כולנו נרתמים ומחליטים: מחזירים לאורי אהרון את הילדים!

סקנדל דיפלומטי: סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי מסרבת להנפיק דרכון לאמא הונגריה המתחבאת ברמאללה כי הרווחה רוצים לחטוף את ביתה בת שנה


קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3zv

תקרית דיפלומטית מתבשלת ברשות הפלסטינית. עוזרת שר החוץ ציפי חוטובלי מתבשלת במיץ של עצמה ולא יודעת מה לעשות. מדובר באמא ישראלית-הונגריה עם דרכון הונגרי ובעל ישראלי, שברחה לרשות הפלסטינית כדי שהרווחה לא יחטפו לה את התינוקת דורינה לבית הזוועות, בית שבתי לוי.

הרווחה בעיר נתניה כבר חטפו לאם 5 ילדים. בלידה האחרונה אמרו לה בבית החולים שהיא "מסומנת" ואסור לה להחזיק ילדים. בלידה הקודמת "בילתה" חודשיים בשבתי לוי עד שהבינה שעובדים עליה, ואת הילד לא תראה לעולם. הפעם ברידג'יט ברחה לבית חולים בבית לחם, ילדה שם את דורינה, והצהירה על הילדה כילדה נוצריה, כדי שהרווחה לא תיגע בדורינה. הילדה פלסטינית והיא יכולה לנסוע להונגריה. הבעיה היא שהאמא תקועה ולא יכולה לצאת מהרשות הפלסטינית בלי דרכון ישראלי, וציפי חוטובלי מסרבת לתת לאם בחזרה את הדרכון הישראלי שנלקח ממנה.

האמא ברידג'יט מתחבאת כבר מעל שנה ברשות הפלסטינית עם תינוק בן שנה. ב- 5 לדצמבר 2015 התינוקת דורינה תהיה בת שנה, ומעולם לא ראתה את מדינת ישראל. לאמא ברידג'יט בעל יהודי ישראלי שנאלץ לשלוח לה כסף כדי לשכור דירה בפלסטין, עד שהיא תצליח לצאת משם ולנסוע להונגריה. משרד החוץ הישראלי מעורב בתקרית דיפלומטית זו כמו גם שר החוץ ההונגרי, פיטר סיהרטו.

השר ההונגרי הגיע לישראל כדי לתמוך בישראל בכל הנוגע למדיניות האירופית לסימון מוצרים בגדה. הוא לא חשב שתיפול עליו התקרית הזו. בת מדינתו תקועה ברמאללה, ומשרד הרווחה רוצה לחטוף את הילדה ההונגריה ולהעבירה לאימוץ. תקרית. סקנדל. ציפי חוטובלי והישראלים מסרבים לאפשר לברידג'יט לצאת לירדן ומשם להונגריה, כי רשויות הרווחה רוצות את התינוקת בבית שבתי לוי, ומשם הוא כבר מסומן לבית של הורים מאמצים.

מהונגריה באהבה. ברידגיט.

ברידג'יט. נמלטה עם התינוקת שלה לרשות הפלסטינית כדי שהרווחה לא תחטוף לה אותה

ברידג'יט. נמלטה עם התינוקת שלה לרשות הפלסטינית כדי שהרווחה לא תחטוף לה אותה

סקר: אין אמון במוסדות הרווחה של ישראל


קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3ww

לאט לאט מחלחלים הדברים אותם זועקים "מטופלים" של משרד הרווחה הזועקים במשך שנים שהעובדות הסוציאליות מבצעות פשעים איומים.

בדצמבר 2014 אמר סילמן לעו"ס שצריך לפתח סל כלים, סל שירותים לרווחת האזרח, ואין צורך בצבא שלם של פקידות סעד, כי גם אם הוא ייתן להן עוד 1,000 תקנים, לא ייצא מזה כלום, זה לא יקדם את צמצום העוני, וזה לא יקדם שום דבר. עוד הוא אמר שהעו"ס מייצרות תיקים להתעסק בהם, כדי לטעון שהן עמוסות ולדרוש עוד תקנים, כשהלוגיקה היא פשוטה: אם יהיה סל שירותים, כלומר יתנו כסף למשפחה נזקקת, אז פשוט אותה משפחה תצא מהסטטיסטיקה של תיקים בטיפול עו"ס, ולכן אין צורך בעוד תקנים של עו"סיות.

כדוגמא לחוסר היעילות של העו"סיות הביא סילמן את העו"סיות העוסקות בגירושין, שהן משאירות תיקים פתוחים 5 שנים, ובהרבה מקרים גם 10 ואף יותר שנים, רק כדי ליצור מצג שווא של עומס. עוד אמר שהעובדות הסוציאליות לא יעילות, מיותרות, מחרחרות ריב ומדון, ויש לשים להן בלמים וברקסים.

הגיע הזמן שהעו"סיות יבינו שאין קשר בין העוני ובין מספר התקנים של העו"ס, או כמות התיקים לעו"ס. לעו"ס אין בכלל כלים לחלץ אנשים מעוני. חילוץ הציבור מעוני תלוי בעבודת כלכלנים לפתיחת השווקים לתחרות, חיסול המונופולים והקרטלים, כדי שעלות המחיה תוזל. זו בכלל לא עבודה של עו"ס.

ולכתבה של יחצ"ן בשכר המקבל בקשיש כדי להכפיש הורים, למנוע ממידע על פשעי העו"ס לזלוג למערכת Ynet:

עומרי אפריים, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4730373,00.html

עו"ס אתי דור עבדה עם ירדנה נילמן שגנבה מיליונים מחסרי ישע. מתפרנסת מסחר בילדים. נציבות שרות המדינה השאירה את המושחתת לעבוד בשרות הציבור

עו"ס אתי דור עבדה עם ירדנה נילמן שגנבה מיליונים מחסרי ישע. מתפרנסת מסחר בילדים. נציבות שרות המדינה השאירה את המושחתת לעבוד בשרות הציבור

נתונים שנאספו ע"י מכון רפי סמית מצביעים על משבר אמון בין אזרחי ישראל לשירותי הרווחה. 50% טענו שלא ניתן בהם אמון כשפנו לעזרה. 61% טענו שהליכי הסינון מחמירים מדי. הנתונים יוצגו בכנס שדרות.

סקר שנערך בימים האחרונים על ידי המכון של רפי סמית עבור הקרן לידידות ומתפרסם לראשונה ב-ynet מצביע על משבר אמון חריף בין הציבור בישראל לבין מוסדות הרווחה, הכוללים משרדי ממשלה, הביטוח הלאומי והמחלקות לשירותים חברתיים בערים השונות. לפי הסקר, מתוך מי שפנו ב-10 השנים האחרונות למוסדות השונים, 50% סבורים שלא ניתן בהם אמון או שניתן בהם אמון חלקי על ידי מוסדות הרווחה. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 500 איש מכל רחבי ישראל.

עוד עולה מהסקר כי 28% בלבד סבורים שבכוחם של מוסדות הרווחה בישראל להוציא מעוני וממצבי מצוקה. 55% סבורים כי אך ורק מאמץ אישי יכול בישראל להציל מעוני.

נתון מעניין נוסף נוגע לעמדות הציבור בנוגע להליכי הסינון במוסדות הרווחה. לפי נתוני הסקר, 61% סבורים שהליכי הסינון מחמירים מדי ויש לרכך אותם. 20% סבורים שיש לתת אמון מלא בפונים ללא סינון. השאר חשבו שיש להחמיר את הליך הסינון.

הסקר בחן את אמון הציבור, באופן כללי, כלפי מי שפונים למוסדות הרווחה. לפי הסקר, 89% נותנים אמון במי שפונה לקבלת סיוע במוסדות הרווחה וסבורים שהפונים זקוקים באמת לסיוע או זקוקים לו באופן חלקי. 11% בלבד ציינו שהם לא נותנים אמון ושלדעתם שהפונים למוסדות הרווחה עושים זאת כדי לנסות ולהוציא כסף מהמערכת.

ממצאיו המלאים של הסקר יוצגו היום (ד') על ידי המשנה לנשיא הקרן לידידות, ג’ף קיי, בכנס שדרות לחברה המתקיים בימים אלה במכללה האקדמית ספיר.
הממצאים יוצגו במסגרת מושב שכותרתו "סוגיות של אמון בחברה הישראלית".

במושב, בהנחיית העיתונאית מרב בטיטו מ"ידיעות אחרונות", ישתתפו גם ח"כ מיכל בירן (המחנה הציוני); יו"ר ארגון המנהלים ומנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בכרמיאל, שולה מנחם; מנכ"לית האגודה הישראלית ליוצאי אתיופיה, זיוה מקונן-דגו, ועו"ד שני רבינוביץ' מעמותת ידיד.

נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, התייחס לתוצאות הסקר ואמר: "אמון הוא ערך בסיסי בכינונה של חברה צודקת. הדבר נכון באופן כללי ונכון שבעתיים גם ביחס שלנו לחלשים בחברה. תמיכה אמיתית בחלשים בחברה מורכבת משילוב של סיוע חומרי ומתן הרגשה טובה למקבליו. על כן תוצאות הסקר צריכות לעורר אותנו לתור אחר פתרונות שיאפשרו את קיום השילוב הזה בסיוע לחלשים".

אזהרת כתב ערוץ 2 בלתי אמין מסלף מציאות תמיר סטיינמן: עו"ס שולי גרסון חטפה לאמא ירושלמית ילדה בת 4 חודשים לאומנה והעו"ס הפעילה את משטרת אילת לצוד את האם


קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-3jV

לפני שנה פרסם כתב ערוץ 2 כתבה על אמא אמיצה שפקידת הסעד שולי גרסון חטפה את ילדתה ומסרה אותה לאומנה. האמא האמיצה הלכה למשפחת החוטפים האומנת ולקחה את מה ששיך לה, הבת שלה בת 4 החודשים. במקום לדווח על חילוץ מוצלח ע"י אמא של ילדתה ממשפחת אומנה חוטפת, כתב הרווחה הנאלח והשקרן תמיר סטיינמן סילף את הכותרת וכתב שהאמא חטפה את הילדה מהאומנה.

למה הדבר דומה? לפלסטיני שדוקר יהודי עם סכין, ותמיר סטיינמן כותב כותרת: "במריבה על סכין, גבר יהודי ניסה לגנוב סכין מקטין פלסטיני שיצא לקצור חוביזות בכותל".

כתבים כמו תמיר סטיינמן הם תדמיתנים בשכר של משרד הרווחה. מקבלים סיפורים מוכנים מראש, מדביקים עליהם חתימה ומפציצים את המדינה בתעמולה משומנת נגד הורים. כתב הנאמן לחובתו המקצועית היה שואל את מי שהדליף לו את הסיפור מדוע חטפה הפק"ס שולי גרסון את הילדה מהאימא, מדוע האימא צריכה להיאבק על מה ששייך לה, ולמה משרד הרווחה לא עוזר לאימא עם תמיכה כספית כדי שיהיה לה מקום לגדל את הבת ואוכל להאכיל אותה.

אנו ממליצים לאמא הזו לתבוע את עו"ס שולי גרסון בגין כל ההוצאות שנגרמו לה במשך 9 החודשים שבהם ייצרה את הבת שלה. מכיוון שהפק"ס שולי גרסון הפכה את האמא לפונדקאית עבור משפחת האומנה, על משרד הרווחה והמשפחה האומנת לשלם את עלות מחיר הפונדקאות כפי שוויו בשוק החופשי.

חשד: חטפה את בתה התינוקת ממשפחת האומנה ונעלמה

אם מירושלים חשודה כי לקחה את בתה בת הארבעה חודשים מהמשפחה שגידלה אותה בירושלים. במשטרה פתחו במצוד בניסיון לאתר את האם והגיעו לדירת מסתור באילת. למרות הקריאות, סרבה האישה לפתוח את הדלת עד שהחליטו השוטרים להיכנס דרך החלון

תמיר סטיינמן | חדשות 2 | פורסם 27/04/14 19:12 

Untitled

תושבת ירושלים חשודה כי חטפה לפני מספר ימים את בתה התינוקת בת הארבעה חודשים ממשפחת האומנה בה טופלה. היום (א') אותרו השתיים בדירת מסתור באילת.

לפני ימים אחדים התקבל במחוז ירושלים במשטרה דיווח על אם, שלפי החשד הגיעה למשפחת האומנה שמגדלת את בתה, לקחה אותה – ונעלמה. השוטרים חשדו כי האם והתינוקת נמצאות באילת ופתחו בסריקות מאחר והיה חשש לשלומן של השתיים.

לבסוף, הגיעו שוטרי מרחב אילת אל דירת המסתור באחת משכונות העיר ודרשו מהחשודה לפתוח את הדלת, אולם האם לא נענתה לקריאות. כשהחשש לשלום התינוקת גבר, החליטו השוטרים לפרוץ לדירה דרך החלון. בפנים מצאו את האם ביחד עם התינוקת כשהן בריאות ושלמות.

האם נעצרה והשוטרים לקחו את התינוקת לתחנת המשטרה באילת. בהמשך תועבר הבת לידי שירותי הרווחה להמשך טיפול.

http://www.mako.co.il/news-law/crime/Article-b6dd4a162f3a541004.htm

מאיה קליין עו"ס רווקה עבריינית לחוק נוער לשכת רווחה ירושלים – קיבלה תינוק לאומנה עם אופק לאימוץ בניגוד לקריטריונים בסיסיים של משרד הרווחה לאומנה


מאיה קליין, פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת רווחה ירושלים, היא אם רווקה לילדה בת 8 שנים הלוקה בפיגור, קיבלה תינוק בן חודש ימים לאומנה עם אופק לאימוץ, כשהיא אינה עומדת בקריטריונים בסיסיים שנקבעו על ידי משרד הרווחה, כשבית משפט ומשרד הרווחה שותפים לעבירה שבוצעה, הקריטריונים קובעים:

http://www.molsa.gov.il/POPULATIONS/YOUTH/CHILDRENATRISK/OUTSIDEASSISTANCE/FOSTERAGE/ABOUTFOSTERAGE/Pages/HowToJoinFostering.aspx

המשפחות המתאימות לשמש כאומנות הינן משפחות חמות, אשר יכולות לקלוט לחיקן ילד, להיות רגישים לצרכיו ולמצבו הרגשי הקשה לאור נסיבות חייו, לגדלו תוך מתן יציבות ובטחון החיוניים להתפתחותו התקינה ולשתף פעולה עם גורמים מיקצועיים שונים.

קיימים מספר קריטריונים בסיסיים להתאמת משפחה לאומנה:

  • גיל עד 55
  • מצב בריאותי תקין של שני בני הזוג
  • היעדר רישום פלילי
  • קשרים זוגיים ומשפחתיים יציבים
  • יציבות כלכלית
  • יכולת הכלה של ילדים בסיכון.
  • לגבי תינוקות, הפער הגילי בין האומנים לילד צריך להיות עד 43 שנה.

בהצעת חוק אומנה לילדים נקבע בסעיף 24 (א)(4): "אין לו, או לכל אדם המתגורר עמו, לקות נפשית, מגבלה או מחלה אשר יש בהם כדי לפגוע ביכולתו לשמש אומן או לפגוע בילד בצורה כלשהי;"

הכי מקומם: משרד הרווחה וביהמ"ש לענייני משפחה הכפיפו את הנוהלים והקריטריונים הבסיסיים לאומנה בשביל פקידת הסעד הרווקה מאיה קליין, על מנת לצ'פר אותה על היותה עוסקת בסחר בילדים, כהוקרה על "עבודת הקודש" שהיא מבצעת בתלישת ילדים ממשפחות מוחלשות. חמור מכל, המעורבים בהתנהלות זו הם משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער, ששמו עצמם מעל החוק, ואיפשרו לרווקה עם ילדה הסובלת מפיגור לקבל תינוק, בניגוד לקריטריונים ולהצעת חוק אומנה שמשרד הרווחה היה שותף לה.

זהו ביטוי מובהק מאין כמותו למצב האנרכיה אליו אנחנו הולכים ומידרדרים, כאשר חוקים ונוהלים נרמסים ברגל גסה בראש חוצות – ואין פוצה פה ומצפצף. עו"ס מאיה קליין היא עבריינית. כך נראית מדינת ישראל בשנת 2015: סחר בילדים, הוצאת ילדים מביתם ללא הצדקה, בדלתיים סגורות ללא ראיות.

מאיה קליין מתגאה ברפטואר תמונות ילדתה בפייסבוק הגלוי שלה (משום מה היא חסמה את בעלת האתר בפייסבוק), אבל אין לה כל בעיה להתגייס לתעשיית חטיפת הילדים ולקחת חלק בחטיפת ילד מאימא שלו לצורך פרנוס תעשיית האומנה, וסחר בילדים המגלגלת מיליארדי שקלים, ראו בקישור כאןhttp://wp.me/pxMec-34D הצצה לתעשיית האומנה סחר בילדים: "אור שלום" 62.5 מיליון ש"ח מתוכם 28 מיליון ש"ח משכורות בכירים לטיפול ב 1,300 ילדים: 550 עובדים 150 מתנדבים

איך המערכת דואגת שהילדים לעולם לא יחזרו הביתה?

כאשר פקידת הסעד מאתרת ילדים לאימוץ, מציבים להורים דרישות דרקוניות בלתי אפשריות כתנאי להחזרת הילדים, ומתעלמים לחלוטין מהמשפחה המורחבת או מהקהילה. מתמקדים בחולייה החלשה ועליה לוחצים באמצעות דרישות בלתי אפשריות. הנה דוגמא לדרישות המוצבות לאימא שילדה השני נלקח ממנה למרכז שבתי לוי בחיפה, מתוך פס"ד של השופט אלון גביזון (משפחה ב"ש):

"כעקרון באם המשיבה [האמא] תצליח להציג בפני גורמי הטיפול דירה מסודרת, מקורות הכנסה מסודרים גם שלה וגם של בן זוגה, חוזה שכירות לשנה של דירה ויכולת להחזיק את הקטין בצורה הראויה לרבות תשלומי מיסים, מזון, טיטולים וכדומה, השאיפה היא שהקטין יחזור למשיבה בסופו של דבר….", "וכן קבע כבוד ביהמ"ש לנוער כי תוקף החלטתו לשנה". התנאים הללו מתיק אמ"צ 45/12 (באר שבע). שם מדובר באמא שבעצמה גדלה במוסדות כי הוציאו אותה ממשמורת אימה (בחשד שהאימא שלה ספסרה בה לזנות). מדובר במשפחה של עולים חדשים לא ברור מאיזו מדינה. האמא הוצאה להוסטל מגיל 13 והוצאה מההוסטל בגיל 18 כי נכנסה להיריון, ולא היה לה איפה לגור. הילד הראשון נלקח ממנה. בינתיים צברה כמה הרשעות על גניבה.

כאן הדיון הוא בילד השני שנולד לה. את הילד השני לקחו ממנה בגלל הלשנה של שכנים: "בתאריך 13/12/10 התקבלה פנייה טלפונית ממשטרת ישראל ערד שדיווחה כי הוזעקה על ידי שכנים ששמעו בכי בלתי פוסק של תינוק אשר נמשך יומיים. … ביום 31/12/10 הוצא הקטין XXX ממשמורת אמו בצו חירום לפי סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה)". כלומר תוך 18 ימים מההלשנה של השכנים, הוציאו פקידות הסעד את הילד ממשמורתה. מהסיפור הזה עולה שהכנסת ילדים למוסדות או הוסטלים לא רק שלא מצילה ילדים, אלא להיפך, הופכת אותם לעבריינים מועדים, וכשהם מגיעים לגיל 18, הם לבד בעולם, ואז אין להם ברירה אלא לגנוב ולנסות לשרוד, ובנות נכנסות למצב של מופקרות מינית והריונות מוקדמים, שגם הם מייצרים בשר טרי לתעשיית האימוץ.

במקרה המסופר בו טיפל השופט אלון גביזון, אמ"צ 45/12, לאור המלצות מכון שקד, בסופו של יום קבע השופט כי הסיבות לאימוץ הן: "האם חוזרת שוב ושוב על אותם דפוסי התנהגות – היא נודדת ממקום למקום, קושרת קשרי זוגיות בתדירות גבוהה עם בני זוג בעיתיים, היא נעדרת מקורות מחייה בסיסיים ודוחה פעם אחר פעם כל עזרה טיפולית המוצעת לה.

חייה של המשיבה בעבר ואף בהווה, מתאפיינים בחוסר יציבות" בל נשכח שמדובר באם שבעצמה גדלה בהוסטל של הרווחה מגיל 13 עד גיל 18 ואז הקיאו אותה לעולם, בחוסר כל, ועכשיו מצפים ממנה "לגלות יציבות".

על כל פנים, נניח שיש אמא הסובלת מעוני ומחסור, ובגלל זה ילדיה נלקחים ממנה, מהיכן היא בדיוק אמורה להציג הסכם שכר דירה חתום, עם ציוד מאובזר ותלושי משכורת? האם זו לא הסיבה שמשרד הסעד קיים כדי שיעזרו לה לעמוד על הרגליים, למצוא מקום לדיור, ולמצוא עבודה? הנה כי כן, משרד הרווחה מעדיף לשלם למרכז חירום 17,000 ש"ח ללחודש, אבל אפילו לא שקל אחד לאימא המיוסרת.

למה? הרי אפילו אם היו מצמידים לאמא הזו עו"ס במשכורת מינימום, או נאני או מטפלת צמודה, או אפילו חונכת צמודה 24/7 לא היו משלמים 17,000 ש"ח. בסכום הזה אפשר להתגורר במלונות 5 כוכבים (בחו"ל לפחות, או 3 כוכבים בארץ). 17,000 ש"ח לחודש זה 566 ש"ח ליום או 161$ ליום. זה המון כסף. הגישה שכדי "להציל ילדים" צריך לשרוף הון תועפות על מרכזי חירום, טיפולים, ועמותות אבל אפילו לא שקל אחד להוררה הנזקק היא זו המצביעה על סיאוב המערכת לרמות המצדיקות השוואה למחנות ריכוז נאציים. הרי זו למעשה תורת השבחת הגזע המבוצעת ע"י יהודים על יהודים.

אחרי שהוועדות השונות של העו"ס הציבו להורה דרישות דרקוניות שאי אפשר לעמוד בהן, ישלחו ההורים לאבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים. שם, המאבחנת תדאג לשלוף את ארסנל הביטויים המקצועיים כדי לקבור כל סיכוי שההורה יצליח או תצליח להיראות נורמטיבי/ת בבית המשפט, ואז מגיע בית המשפט עצמו. זו קטסטרופה בפני עצמה כיע בתי המשפט הם חותמות גומי של פקידות הסעד.

ראו למשל דיווח באתר מינואר 2012: בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלוש לאימוץ סגור. ההורים ביקשו לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, תישא באחריות לגידולה. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת".

שמואל בוקובסקי והשירות למען הילד גרמו לילדה נזקים התפתחותיים בכך שקרעו אותה ממשפחתה מייד לאחר הלידה, והציבו אותה במסגרות מופרטות חוץ ביתיות (בית תינוקות ועוד..). מכון "שלם" חווה דעתו על הקטינה: "הקטינה מושא הדיון סובלת מאיחור התפתחותי ניכר. צרכיה מיוחדים הם ומורכבים מאוד. צוין כי היא זקוקה לטיפולים התפתחותיים אינטנסיביים "על מנת להדביק את הפער ההתפתחותי שניכר כיום, ועל כן חשוב שתמצא משפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים". לאחר שביהמ"ש עצמו שיבש את התפתחות הילדה, קבע השופט שמואל בוקובסקי כי יש לשלוח אותה לאימוץ סגור בתואנה כי "המשפחה לא מסוגלת לגדלה בכשלים ההתפתחותיים" שהוא עצמו גרם בשיתוף השירות "למען" הילד, בין השאר גם לאור העובדה שהילדה כבר נמצאת במסגרת חוץ בייתית מזה זמן. בעליון, השופט המטורלל ניל הנדל ציטט את שמואל בוקובסקי (עמ' 3 פסקה 2): "כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת [הקטינה] מחייבת מסירתה לאימוץ למשפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים כה רבים".

ובכן זו השיטה:

קודם כל מוציאים את הילד/ה למסגרת זמנית. שמים אותו או אותה במקום כמו בית שבתי לוי. מזמינים פסיכולוגים שכירי חרב מקצועיים לכתוב חוות דעת שטנציות על נזקים התפתחותיים, ואז בית המשפט משתמש בביטוי השגרתי: "כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת הקטינה מחייבת מסירתה לאימוץ…". להורה אין כלים להתמודד עם זה, כי המערכת עשתה לו או לה שחמט מכל הכיוונים.

כך כתב עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער, בפייסבוק שלו אמש:

לפני מספר ימים התקבל מידע מבוסס אודות פקידת סעד חד הורית בכירה מירושלים אשר קיבלה לחזקתה ילד בן חודש עם אופק לאימוץ, המידע מבוסס ביותר. לא הכרתי את אותה פקידת סעד ומעולם גם לא שמעתי את שמה.

היום נזדמן לי לפגוש אותה ממש במקרה, בנסיבות שאין המקום לפרטן כאן. הפגישה עמה היתה ממש לא מתוכננת. ממש כאילו אצבע אלוהית כיוונה את הפגישה כי אותה פקידת הסעד לא היתה אמורה להימצא באותו מקום.

מיד שהציגה את עצמה פקידת הסעד אמרתי לה "מזל טוב". היא כנראה לא הבינה למה אמרתי זאת.
מאוחר יותר, באינטרקציה בינינו, שאין המקום לפרטה כאן, נוצר ויכוח בגין ה"גשר" שמתכננים עובדי עירית ירושלים "לקחת" ביום חמישי הקרוב. טענתי שלא יעלה על הדעת שהעובדים הסוציאלים ישתמשו ב"גשר" ובחופשים שלהם כדי לדחות דיונים בעניינים דחופים. פקידת הסעד טענה כי גם לסוציאלים מגיע חופש.

לאחר שהוויכוח הסתיים פנתה אלי פקידת הסעד ושאלה, באילו המילים ממש (לא יודע למה אבל נשבע שזה מה ששאלה): "מה אתה בכלל יודע על החיים הפרטיים שלי?". אמרתי לה: "אני יודע, קיבלת ילד לאימוץ".

ניתן היה לראות את הלסת נשמטת מפקידת הסעד.

בירידה במדרגות היא כבר התעשתה וצעקה: "אני אגיש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין".

תגישי כפרה, תגישי, תצטרפי לתור. שאלת שאלה, קיבלת תשובה.

כרטיס הפייסבוק של עו

מאיה קליין השמנה יושבת בבריכה כשהתינוקת בסוף הבריכה ללא השגחה. כל התמונות נלקחו מתוך הפייסבוק של מאיה קליין בהם היא מתגאה ומפרסמת בפרהסיה

מאיה קליין יושבת בבריכה כשהתינוקת בסוף הבריכה ללא השגחה. כל התמונות נלקחו מתוך הפייסבוק של מאיה קליין בהם היא מתגאה ומפרסמת בפרהסיה

מאיה קליין הרווקה והבת הסובלת מפיגור הביולוגית שלה. מתוך הפייסבוק של מאיה קליין המפורסם בגלוי

מאיה קליין הרווקה והבת הסובלת מפיגור. מתוך הפייסבוק של מאיה קליין המפורסם בגלוי

מאיה קליין עם האחיין שלה. מתוך הפייסבוק המפורסם בגלוי

מאיה קליין עם האחיין שלה. מתוך הפייסבוק המפורסם בגלוי

מאיה קליין משתפת קישורים להוצאת ילדים מהבית. רק לעובדת סוציאלית רווקה יש מסוגלות הורית. לכל שאר ההורים צריך לקחת את הילדים לאומנה ואימוץ.

מאיה קליין משתפת קישורים להוצאת ילדים מהבית. רק לעובדת סוציאלית רווקה יש מסוגלות הורית. לכל שאר ההורים צריך לקחת את הילדים לאומנה ואימוץ.

מאיה קלין הוספת תקנים לעוסיות

מאיה קליין הבהמה חטפה למומי אברגיל את הילדה

מאיה קליין הבהמה

מאיה קליין הבהמה

מרי גולד קולינס אמא של בקי וסילביה תאומות בנות 10 שנים מסבירה מדוע נחטפו בנותיה הבלונדיניות היפהפיות למוסדות הרווחה


זו האמא אשר השופט יצחק עמית הרס את חייה והתיר את חטיפת בנותיה תאומות בנות 10 שנים: בקי וסילביה.

השופט עמית קבע כי כאשר פקידת סעד מוציאה ילדים מחזקת ההורים, מעמדה הוא כמו קצינת מבחן בתיק פלילי, ולכן אי אפשר לחקור את פקידת הסעד בבית המשפט לנוער, ואי אפשר להביא ראיות  שפקידת הסעד משקרת, כי אסור לעיין בחומרי הגלם שלה.

האמא חשה נקיפות מצפון כי השופט יצחק עמית ניצל אותה כדי לדפוק את כל ההורים האחרים, ואכן מאז גלית מור ויגוצקי מסתובבת בכנסים של עורכי דין ומספרת לכולם שבגלל השופט יצחק עמית, עדיף שעורכי הדין לא יילחמו, אלא יורו ללקוחות לוותר על הילדים שלהם.