פרופ' אסתר הרצוג בתוכנית 'איזו מדינה' בענין מסקנות ועדת סילמן: חברי הוועדה הם אנשי משרד הרווחה אז זה די מבטיח שהמסקנות שהתקבלו נוחות למערכת


פרופ' אסתר הרצוג בתוכנית 'איזו מדינה' בענין מסקנות ועדת סילמן: חברי הוועדה הם אנשי משרד הרווחה אז זה די מבטיח שהמסקנות שהתקבלו נוחות למערכת

פרופ' אסתר הרצוג - מסקנות ועדת סילמן כשחבריה הם ממשרד הרווחה מבטיחה שהתוצאות יהיו נוחות למערכת

פרופ' אסתר הרצוג – מסקנות ועדת סילמן כשחבריה הם ממשרד הרווחה מבטיחה שהתוצאות יהיו נוחות למערכת

איזו מדינה ערוץ 2, אפריל 2014.

יותר מעשרת אלפים ילדים מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי רשויות הרווחה לעיתים שלא לצורך.

משפחות רבות נותרו עד עתה חסרות אונים מול החלטות העובדים הסוציאליים.

בתחילת מרץ 2014 פורסמו מסקנות מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, שבדקה כיצד ניתן לשפר את הטיפול בנושא.

חנה סלוצקי חברת ועדת סילמן:

"מה שנעשה היום הוא בהחלט בסדר ורק צריך להוסיף דברים נוספים. העובדים הסוציאליים נמצאים תחת מכבש של אלימות ושל יציאה נגד אנשים מסוימים".

פרופ' אסתר הרצוג – הבעיה מתחילה מהוועדה עצמה. הוועדה עצמה רוב חבריה הם בעצם אנשים מתוך המערכת, אז זה די מבטיח שהמסקנות שיתקבלו יהיו מסקנות שהן נוחות למערכת.

הבעיה השנייה היא שהוועדות האלה הן פשוט חסרות טעם. אין להן כמעט שום ערך. אם נביא בחשבון שב- 2002 היייתה ועדה נוספת, דומה, שהוקמה ממניעים די דומים, על רקע לא הייתי אומרת "רחשי הציבור", אני הייתי אומרת "זעם בציבור". זעם מאוד עמוק של משפחות, הורים ופעילים חברתיים, כמוני.

הוועדה ההיא, שהוקמה על ידי השר דאז שלמה בניזרי, הגיעה למסקנות, לפי דעתי, יותר ממוקדות, יותר ברורות, עם עבודה מסודרת מקצועית, לאורך שנה, עם פרוטוקולים ועם המלצות מאוד ברורות, מה שלא יושם בסופו של דבר; למעט שינוי השם של ועדות ההחלטה, אלה הוועדות שמחליטות על הוצאת הילדים, שינו את השם לאיזה שם יותר נחמד כמו, אני יודעת, הועדה לטיפול ולהערכה או משהו מעין זה.
אבל שום דבר לא יושם, ולא במקרה, משום שמי שנכנס אחר כך עם חילופי השלטון, היה זבולון אורלב שהוא פוליטיקאי מיומן וטוב והוא דאג לכך שכל המסקנות המשמעותיות שהחשובה ביניהן הייתה הקמת ועדות ערר, שאליהן הורים שיש להם טענות יוכלו לפנות כדי לערער על ההחלטות של הוצאת ילדיהם מהבית.

בתור פעילה למעלה מעשרים שנה בנושא, אין דבר שלא ניסיתי אותו כדי להגיע, להגיב, להציע, בדרך של דיבור או בדרך של כתיבה פובליציסטית, בכל דרך שהיא.

אנחנו מדברות פה על מערכות אטומות, מערכות שיש להן כוח שהוא פשוט, כמעט, הייתי מרשה לעצמי לומר, דמיוני.

הם לא מקשיבים. הם לא שומעים. ההחלטות של הוועדות שמגיעות לבתי המשפט הן החלטות שאחר כך השופטים מקבלים אותן. הן למעשה… כלומר, יש כאן חותמת גומי, על ההמלצות הללו של פקידות הסעד.

אנחנו ניסינו כמה פעמים לתת הצעות כדי לפתור את העניין, לתת מענה אלטרנטיבי שהילדים יישארו בקהילה. אנחנו התגייסנו הפעילות והפעילים של עמותת עלי"ה. הצענו את עזרתנו להיות משפחות מלוות. הדברים האלה פשוט הוזזו הצידה בלעג או בהתעלמות שקשה בכלל לאמוד.

אני הייתי אפילו אומרת שהמצב הולך ומחמיר.  הוא לא משתפר, הוא ממש הולך ומחמיר, ואני רואה את הדברים לאורך השנים.

החוקים נהיים יותר גרועים, הסמכויות הולכות וגדלות, מספר המוסדות הולך וגדל, הגיוון של המוסדות הולך וגדל.

איך שלא תסתכלי, מאיזו זווית שלא תסתכלי, הדברים הולכים ומחמירים, לא הולכים ומשתפרים.

קישורים:

תגובות לכתבה "איפה הסעד?" זהירות פקידי סעד – ישראל היום דצמבר 2013 – הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה


תגובות לכתבה "איפה הסעד?" זהירות פקידי סעד – ישראל היום דצמבר 2013 – הציבור מוקיע פשעי משרד הרווחה

תגובות לתחקיר זהירות פקידי סעד - איפה הסעד? הציבור מוקיע את פשעי משרד הרווחה

תגובות לתחקיר זהירות פקידי סעד – איפה הסעד? הציבור מוקיע את פשעי משרד הרווחה

תגובות איפה הסעד - זהירות פקידי סעד

תגובות איפה הסעד – זהירות פקידי סעד

תגובות לכתבה "איפה הסעד"? שפורסמה ב- 27/12/13 – עיתון "ישראל היום" 27.12.2013

הורים חסרי אונים

כל הכבוד לעיתונאיות האמיצות נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי שחשפו את אחד הנושאים הכי מזעזעים במדינת ישראל והוא שירות הדוב שלעיתים ניתן על ידי פקידי הסעד למשפחות.

מי שאמור לסייע למשפחות בישראל, מפריד ילדים מהוריהם. כמי שנתקלה בלא מעט הורים אומללים, נורמטיביים לחלוטין, הניצבים חסרי אונים מול מערכת האוסרת ומסממת את ילדיה, אין לי אלא להודות על עבודתן המסורה והמעמיקה של צמד עיתונאיות אלו, מהסוג הישן והחשוב. כלבות השמירה של הדמוקרטיה הישראלית.

הילה קומם

מבחן כלכלי מסוכן

לצערנו, בישראל יש מגמת שחיקה של מעמד המשפחה הביולוגית בקרב גורמי הרווחה ובתי המשפט לענייני משפחה. האלטרנטיבות הקיימות למקום סביבתו הטבעית של הילד הפכו לאופציה מהירה ונוחה עבור גורמי המקצוע. בישראל 2013 הקלות בהוצאת ילדים מהבית היא בלתי נסבלת, בייחוד כשלא אחת בחינת טובת הילד על ידי הגורמים המקצועיים נעשית באמות מידה של מעמד כלכלי. אסור שהזכות להורות ולגידול ילדים תיבחן על פי מבחן מסוכן זה, אשר מפלה אוכלוסיות מוחלשות. הפתרון במקרים אלה צריך להינתן על ידי המדינה במעטפת ובסיוע כלכלי והוליסטי, ובמתן כלים וסיוע לאלה שידם אינה משגת, כדי לדאוג לשלומו ולטובתו של הילד.

ח"כ פנינה תמנו-שטה, סגנית יו"ר הכנסת


חיים שהופכים לסיוט

העובדות בכתבה "איפה הסעד" מזעזעות. לא ייאמן שכל כך קל לתלוש את הילד מאמא שלו ואין לה אפילו זכות לומר מילה. אם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבה אמורה להיות לנו זכות דיבור – זאת שלילת זכויות האדם הבסיסיות: לגדל את הילדים שלך ולדאוג להם. שמעתי לא מעט סיפורים מאבות גרושים שלא יכולים לפגוש את הילדים שלהם, שכל חייהם הפכו לסיוט. הדבר הזה ממש חייב להיפסק.

ברצוני לומר תודה על האומץ להוציא את הדברים האלה לאור תודה וכל הכבוד. בדבר הזה צריך להילחם!

אירנה סלומוב

הצגה חד-צדדית

הכתבה "איפה הסעד" משמיצה ציבור שלם של עובדים מסורים במערכת הרווחה הישראלית, באופן חד-צדדי ולא הוגן. העובדים הסוציאליים לחוק הנוער נחשפים מדי יום למקרים כואבים וקשים של הזנחה והתעללות בילדים, ותפקידם לראות לנגד עיניהם את טובת הילדים, ולהגן עליהם. כמו כן, עליהם לעמוד אל מול משפחות מתוסכלות וכועסות אשר איבדו אמונן בשירותי הרווחה.

הכלים העומדים לרשות העובדים הסוציאליים לטיפול בהזנחה והתעללות כיום הם דלים, ומסתכמים לא פעם בתורים ארוכים לפתרונות חלקיים בקהילה. המחסור בכלים ובמשאבים, וכן אי קביעת מדיניות רווחה מיטיבה, פוגעים ביכולתם של העו"סים לספק מענים הולמים למצבים חברתיים. כאשר עובדים סוציאליים מתריעים על הקיצוץ בתקציבי מועדוניות היום, הצהרונים ומרכזי הטיפול למשפחות בקהילה, הם מתריעים נגד היעדר מדיניות המטיבה עם האזרח, ונגד היעדר כלים מקצועיים להתמודדות עם המציאות היום-יומית בתחומי הקהילה.

החלטות "חירום" של עו"סים לחוק הנוער ושל מערכת בתי המשפט להוצאת ילדים מביתם מתבצעות מדי יום, ובמסגרתן ייתכן כי נעשות גם החלטות שגויות, המתבססות על קושי בקריאה של המציאות והמצב המשפחתי. אכן תפקידה של התקשורת הוא להצביע על מחדלים אלו ולהציפם. עם זאת, האופן שבו הוצגו הבעיות בכתבה הוא חד-צדדי, ולכן חוטא למטרה זו ואינו מציג את המציאות המורכבת.

תמר גל, עמותת עו"סים שינוי – עמותה סטודנטיאלית למען עתיד העבודה הסוציאלית ושירותי הרווחה בישראל

גילויים של אומץ

כתבתן של נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי ראויה לפרס פוליצר. גם בשל התחקיר החרוץ והעיקש, גם בשל חשיבותם המצמררת והמחרידה של הגילויים, וגם בשל האומץ לצאת, פשוטו כמשמעו, נגד הגדולים, רושפי האש וחדי השיניים שבדרקונים. כי אנחנו כולנו מסרבים להאמין שבמדינה שלנו ייתכן שיהיו אנשים שיעשו כל דבר בעבור עוד חופן שקלים. כולנו מסרבים להאמין כי ייתכן שאפילו אדם אחד על פני הגלובוס יתייחס לילדים רכים כאילו היו, מילולית, כבשים חסרות נשמה וחסרות חשיבות בתעשיית השווארמה. אלוהים אדירים! מעבר לתשוקה העזה המתעוררת לטפל עכשיו ומייד ביד הברזל של החוק במי שלכאורה תאוות הבצע הביאה אותם אל שיאה המבחיל של שאול תחתיות, לפני הכל צריך עכשיו ומייד לסובב באחת את הגלגל הנורא לאחור, ולבטל עכשיו ומייד כל החלטה איומה ונואלת שהתקבלה, לכאורה, ממניעים זרים ולהחזיר את הילדים חזרה אל חיק הוריהם.

אריה גל, כפר סבא

הגיע הזמן לביקורת

הזדהיתי מאוד עם הכתבה "איפה הסעד." כתבה אמיתית המספרת מה עושות פקידות הסעד.

לצערי על גוף זה אין כמעט ביקורת. הרבה אבות מנותקים מהילדים שלהם במשך שנים, ואני אחד מהם, שזה 14 שנה מנותק מילדיי. וזאת מכיוון שלדעתי פקידות הסעד תומכות בנשים ולכן מעבירות את הילדים לחזקת האם, ולא חושבות על טובת הילדים כמו שהן טוענות, כלומר שהילדים יהיו בקשר עם האבות שלהם. הרי הן יודעות שניתוק הילד מאביו יגרום לו טראומה, אך לא עושות דבר כדי למנוע ההסתה של האם נגד האב.

אני מקווה שתמשיכו לפרסם סידרת כתבות על מה שנעשה בגוף זה כדי שתתברר האמת ויופסקו המעשים האלה נגד הילדים.

יוסי

אימהות, אל תוותרו

את מה שאני ושלושת ילדיי הקטנים עברנו עם פקידת הסעד ולשכת הרווחה ניתן להגדיר כסיוט. אני אמא שעוברת גירושים קשים ביותר זה שלוש שנים. לפקידת הסעד, המנהלת שלה וללשכת הרווחה לא תהיה כפרה וסליחה לעולם, לא ממני, ולא מילדיי הקטנים שהיו בני 3 ,4 וחצי ושנה וחצי. ילדיי ואני איננו עוד נתוני סטטיסטיקה במאגר הנתונים של לשכת הרווחה ולעולם לא נהיה. נקיטת העמדה לטובת אבי הילדים, חוסר רגישות מוחלט ואי הבנה קיבלו ביטוי בחקירת פקידת הסעד בבית הדין הרבני, שם גם הרבנים טענו שנהגה בצורה לא נאותה, והכל מתועד. אני יכולה לכתוב רבות על מסכת הייסורים, אולם אני רוצה רק להציע לאימהות לא לוותר. גם כשלא היו לי אמצעים ביקשתי מינוי חיצוני של פסיכולוג קליני מטעם בית הדין ואכן, הוא שינה את כל ההחלטה המעוותת של פקידת הסעד. אל תוותרו, תילחמו עד הסוף, כי המלחמה שלכן היא מלחמתם של ילדים קטנים, לא של בובות ולא של מספרים ונתונים סטטיסטיים של הרווחה. ולאלה היושבים בדיונים, בוועדות, בכנסת וכן לשרת המשפטים, אני מציעה שתהיו חכמים והכי חשוב, תהיו אנושיים.

אמא ר'

החמלה נעלמה

יישר כוח על אומץ הלב ועל הרצון לספר את האמת. לצערי אני עד למעשי פקידי הסעד כבר שנים רבות.

ניתוק הילדים מהוריהם והרס המשפחה וההורות הם כה אכזריים. אסור שדברים כאלה יקרו במקומותינו ובטח שלא בידי עובדי מדינה, שתפקידם לסייע, לעזור ולשקם קשרי משפחה שנפגעו. החמלה וההומניות נעלמו וצריך להחזיר אותן.

כל הכבוד על עבודה עיתונאית נפלאה.

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם

ילדים ככלי נקמה

אני חוויתי כמעט אחד לאחד את מה שנכתב בכתבה "איפה הסעד," ואני שמח שסוף סוף הוצאו לאור הדברים שמתבצעים. הרווחה, כפי שאפשר לראות בתגובה לכתבה, מיתממת. אולי בכלל מדובר בהאשמות של כמה מטורפים. אנחנו? אנחנו עושות עבודת קודש, רק טובת הילד לנגד עינינו, הכל מקצועי. יש לי ראיות חד-משמעיות שלא כך הדבר. לדעתי הילדים כיום הם יותר כמו כלי שליטה ולעיתים אף כלי נקמה בידן של פקידות הסעד, וזו האשמה שהכי קל לי להוכיח. לתפיסתי, הפשע של ניתוק ילד מהוריו מסיבות בלתי מוצדקות, כוחניות המערכת, גדרות התיל של מרכזי הקשר והחירום והוועדות השונות – אלה מתחרים בעוצמתם רק עם זיכרון קולקטיבי אחד, ולטעמי אין מנוס מלהשוות. אני ובתי בת הארבע חווינו זוועות מול הרווחה. כטייס, כסמנכ"ל בחברת הייטק עד לא מזמן, וכאדם שהיה במסלול חיים מובטח, מצאתי את עצמי מול רשויות הרווחה ומול תלונות שווא למשטרה, שהשמידו לי את החיים. חיסלו אותי. ממצב שהייתי הכי גבוה, על הסוס, היום אני מרוסק על הקרשים.

יש חשש כה גדול להתעמת עם פקידות הסעד, עד כדי כך שהן תמיד בסוף חומקות מעונש. הן מחסלות משפחה שלמה, וממשיכות בדרכן בקריירה הלאה. כתבות כמו הכתבה הזאת ממחישות לי שאני לא לבד. יישר כח!

ראובן

סלוצקי לא מצטערת

ברכות ויישר כוח לעורך ולמערכת על הפגנת אומץ לב אזרחי במתן גיבוי לכותבות ובפרסום הכתבה, ולכותבות על כתבה אחראית, מקיפה וממצה.

קראנו בעיון רב את דברי התגובה של שר הרווחה (מאיר כהן). נאה דורש ואינו נאה מקיים. השר אינו נפגש עם הורים רבים, או אף הגיב לפניותיהם. נכון, לעיתים הם מתלהמים ומאוד לא מנומסים. אבל מה אפשר לצפות מאם שזועקת את כאבה הנורא ואת כאב ילדה שנעקר מחיקה?

אשר לוועדת סילמן, כאשר מנכ"ל המשרד בודק את עובדיו הסיכוי לתוצאות שווה לאפס. האם מיוצגות בוועדה העמותות המלוות את ההורים (נדחתה בקשה לייצוג עמותת ע.ל.י.ה לזכויות ילדים והורים?( עורכי דין המייצגים הורים בבתי המשפט? האם פורסמו בציבור שמות ותוארי החברים בוועדה? האם במשך חודשי פעילותה פורסם דיווח כלשהו מדיוניה? התשובה לכל אלה שלילית.

ובינתיים, פקידי הסעד נוהגים בסכין קצבים ולא "בשיא הדיוק, כמו בסכין מנתחים" כפי שהשר טוען שהיה רוצה.

כאשר כבוד השר כהן התמנה לתפקידו התמלאנו תקווה שהנה מגיע אדם שצמח מתוך המעברה ויביא את השינוי המיוחל. שר שנוכל לשבת איתו ולדון יחד, מתוך שיתוף פעולה מלא, איך ניתן לשנות ולתקן את המעוות. בינתיים זה לא קורה. ואולי בכל זאת יש עוד תקווה.

ולבסוף, מעניינים דבריה של הגב' (חנה) סלוצקי, פקידת הסעד הראשית לחוק הנוער כי "עם יד על הלב, אני לא חשה צער על אף מקרה שבו הוצאתי ילד מביתו." לדעתי אדם שבטוח כי לעולם אינו שוגה, ברור שהוא חסר כל ביקורת עצמית.

נחמה דיכנה, מנכ"לית משותפת, ע.ל.י.ה – עמותה לזכויות ילדים והורים

הזעם מלמד על הצלחה

יש מעט כתבים שמוכנים להעמיק ולהביא את האמת לציבור כל הכבוד לכתבות "ישראל היום." כעת בוודאי יהיו הטחות בהן מצד העובדים הסוציאליים. אך ככל שיהיו יותר תגובות זועמות, כך יידעו הכתבות שעשו עבודה יותר טובה. ככה אנחנו, עורכי הדין, יודעים לזהות את ההשפעה שלנו.

עו"ד תמר טסלר, מתמחה בזכויות ילדים והורים

תמונה מעוותת

הכתבה בעיתון הפכה את פקידי הסעד לאימת החברה הישראלית. כעובד סוציאלי ותיק, המכיר ומוקיר את עבודת פקידי הסעד זה שנים רבות, אני מוחה על הצגת התמונה המעוותת.

פקידי הסעד עושים עבודתם נאמנה, וכל החלטה שלהם עוברת דיון מקצועי נרחב בוועדת תכנון וטיפול. הוועדה מורכבת מגורמים מקצועיים מחוץ לשירותי הרווחה כגון: בריאות, חינוך, שפ"ח ועוד. נעשית הכנה למשפחה לקראת הוועדה. המשפחה מקבלת את הדו"ח המוגש לוועדה לפני קיומה. בוועדה ניתן למשפחה להביע את עמדתה, וההחלטה מתקבלת לרוב ברגישות רבה כלפי המשפחה ורצונותיה. לנגד עיני הוועדה עומדת טובת הילד והבטחת שלומו הפיזי והנפשי.

במקרים שבהם יש שיתוף פעולה של ההורים עם גורמי הטיפול נבנית תוכנית טיפול למשפחה. במקרים שבהם המשפחה מתנגדת להמלצות גורמי הטיפול ואין שיתוף פעולה, מתבצעת פנייה לבית המשפט, שם דנים במקרה, והמשך הטיפול מותנה בהחלטת בית המשפט לנוער. קשה לקבל את קביעת הכתבה שבתי המשפט משמשים חותמת גומי להמלצות פקידי הסעד. אם כך, זו טענה קשה כלפי מערכת המשפט, והכותרת צריכה להיות "זהירות שופטים מובלים וכבולים."

כאחד שנכח בדיונים רבים אני יכול לציין ששופטי בית המשפט אינם מקבלים את המלצות פקידי הסעד כמובנות מאליהן. הייתי עד להרבה מקרים שבהם השופט דחה את המלצת פקיד הסעד.

תהליך הוצאת ילד מהבית הוא קצה הדרך לפעילות שירותי הרווחה, כאשר כלו כל הקצין. אנו מפעילים שירותים בקהילה, ובהם מעון רב-תכליתי, מועדוניות, סומכים למשפחה ועוד. בעזרתם עושים מאמצים רבים להשאיר את הילדים עם ההורים למרות הסיכון הרב. רק כאשר אין יכולת ו/או מסוגלות לשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול, רק אז ישנה חשיבה להוצאה חוץ ביתית.

בימים קשים אלה, שבהם ילדים נרצחים בידי הוריהם וילדים נפגעים מינית מהורים ומבני משפחה, פקידי הסעד הם קרן האור של ילדים הנמצאים בסיכון. עליהם נאמר: "אל תיגעו במשיחיי."

יגאל לוי, עובד סוציאלי, שדרות

זר לא יבין זאת

במילה אחת, תודה. מילה נוספת היא וואו. אני בסיפור 25 שנים. מי שלא חווה לא יבין זאת. אני מדבר על לחוות משך 25 שנים את האלימות נגד הילדים. אני לא חושב שהיתה כתבה כל כך נכונה וארוכה. מסמך היסטורי. לדעתי יש כאן הוכחה לחוק פרקינסון: איפה שאתה תקוע בהיררכיה שם אתה הכי לא מתאים. כל הברכות.

יעקב

פוחדים מהפקידים

קראתי בשקיקה את כתבת התחקיר שערכתם. הרשו לי לברך אתכם על אומץ הלב הכרוך בחשיפת התנהלותם הקלוקלת והמקוללת לעיתים של פקידות הסעד ומשרד הרווחה. לא בכדי הנני מציין את עניין אומץ הלב, שכן כפי שבוודאי כבר נוכחתם, ובהמשך סביר שעוד תיווכחו ותיחשפו להתנכלויות ולדה-לגיטימציה שוודאי ינקטו נגדכם מטעם הרווחה ושותפיהם. שימו לב כי כל מי שהעיד בכתבה ועדיין בקשר כזה או אחר עם פקידות הסעד, החליט שלא לחשוף את עצמו פן יאונה לו רע, והכוונה היא במיוחד לאנשי המקצוע שהעידו בכתבה.

יחד עם הברכות על עבודה עיתונאית מאומצת, מקצועית ומבורכת, הרי שבשלב זה ככל הנראה עדיין אינכם מעכלים שהמקרים וההתנהלות הבעייתיים והקשים שנחשפו בכתבה, משקפים לצערי רק את קצה קצהו של הקרחון ששמו התנהלותן המזיקה של פקידות הסעד והרווחה. יש לדעתי להעניק משקל גדול יותר בכתבה נוספת לאופן התערבותן הקלוקלת של פקידות הסעד בהליכי גירושים, ולאופן שבו הן מגבירות את המחלוקות בהליכים, תוך כדי קיפוח קשה של האבות ושלילת זכויותיהם כהורים. כולי תקווה שהכתבה תהיה אבן דרך לשינוי מהותי והיסטורי של דרכן הנפשעת של פקידות הסעד והרווחה.

יגאל

שמבקר המדינה יבדוק

בהמשך לתחקיר "איפה הסעד"? שפורסם בעיתונכם, ולנוכח ריבוי התלונות והעובדה שנושא זה שב ועולה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי, אין בליבי ספק שהגיעה העת שתיעשה בדיקה מעמיקה של הנושא על ידי גורם ממשלתי מוסמך או על ידי מבקר המדינה.

ח"כ איתן כבל

מחדל חמור מנזקי הסערה

מהיכרות עם נושא ניתוק הילדים מהוריהם והוצאתם מבתיהם אני יוצא בקריאה למבקר המדינה לבדוק נושא זה לעומקו. מדובר בשערורייה מוסרית ממדרגה ראשונה, ומחדל חמור פי כמה מנזקי הסערה שאותם אץ המבקר לבדוק בלי להתייחס לעובדה שמתחת לאפו מתרחש מחדל חמור ומתמשך פי כמה.

ח"כ משה פייגלין

קישורים:

יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל נגד משפחות כדי לסחור בילדיהם


יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה משקר ומרעיל נגד משפחות כדי לסחור בילדיהם

מרץ 2014 – שישי בחמש – ערוץ 1 – יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה ממונה על דו"ח ועדת סילמן משקר ומרעיל נגד משפחות וילדים בענייני הוצאת ילדים מביתם ע"י רשויות הרווחה.
סילמן מציג מקרי קיצון בודדים של רצח ילדים כעילה לתלוש אלפי ילדים מביתם ומשפחתם מידי שנה בדלתיים סגורות, ללא ראיות באמצעות ועדות החלטה ברשויות מקומיות העובדות ללא סדרי דין, חבריהם מדברים בשפה אחת ובתי המשפט רואים הבלי פיהן כסוף פסוק.
סילמן מטייח ואינו מדבר על חוק זכויות הילד שנועד להטיח שלומו במסגרות מופרטות של משרד הרווחה ומטייח כביכול שיש פיקוח על מסגרות אלו.
סילמן מודה כי יש אינטרסים כלכליים מאחורי הוצאת הילדים והרס המשפחות ומתרץ זאת כי הוא עושה זאת לטובת הילד.
צפו בדרכי הרמיה של יוסי סילמן לסחר בילדים.
סילמן מטייח ומציג כביכול שלהורים ינתן סיוע בייצוג משפטי אולם ידוע שעורכי- דין מסיוע משפטי מקבלים שכר זעום כשהם מתמודדים מול הנציגות הממוסדת של משרד הרווחה. במצב זה נדרשת מעורכי-הדין הממונים הקרבה של ממש כדי לנהל מערכה משפטית שנכלל בה ערעור לערכאות גבוהות יותר וכו'. מן הבחינה הזאת מצבם של ההורים על טענת משרד הרווחה נגדם אינו שונה ממצבם של הורים לא מיוצגים, אלא אף להפך, עו"ד מהסיוע המשפטי לוחץ על ההורים להיכנע למשרד הרווחה כדי לסגור התיק.

קישורים:

משרד הרווחה קבע "האבא מסור" והוא רצח את שלושת ילדיה של לילך שם טוב – הרשלנות הפושעת של משרד הרווחה

ועדת סילמן (דוח סילמן המלא) – מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה

ועדת הטיוח של יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הוצאת ילדים בכפיה ממשפחתם וביזוי כבוד המשפחה

יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

המוסד לקיפוח לאומי של משרד הרווחה – המנגנון המשפיל, המייגע, המייאש והאטום שנגדו זעק משה סילמן ז"ל

משרד הרווחה חוטף ילדי עולים מביתם ומשפחתם בדרכי רמיה על פי מסמך כנסת ישראל מנובמבר 2005

משפט פומבי – פרשת היולדת הנמלטת עם בנה התינוק

טראומת מרכזי הקשר של משרד הרווחה – תגובות לכתבה שפורסמה בשבוע שעבר

טראומת מרכזי הקשר – תחקיר נעמה לנסקי ומיכל יצחקי

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

משרד הרווחה מודה: "אנו עוסקים בסחר ילדים לאימוץ"

משרד הרווחה מבצע סחיטה באיומים נגד אמהות: "אם לא תפסיקי לפרסם נגדנו לא נחזיר לך את הילד"


משרד הרווחה מבצע סחיטה באיומים נגד אמהות: "אם לא תפסיקי לפרסם נגדנו לא נחזיר לך את הילד"

משרד הרווחה מבצע סחיטה באיומים נגד אמהות המפרסמות את דבר חטיפת ילדיהם על ידי שירותי הרווחה. במקרה של האם ש' נאמר לאם כי בנה יוחזר אליה תוך שלושה חודשים, אם תפסיק את פרסומיה ברשת האינטרנט כולל ברשת החברתית פייסבוק נגדם. התנהלות זו מוכיחה כי השיקולים לחטיפת בנה של ש' היו לא ענייניים וההחלטה ללקיחת בנה ממנה לפני שנתיים, היתה בלתי חוקית ולא נתמכה במאום. האמא הפסיקה את פרסומיה נגד משרד הרווחה ומזה חודש אינה מתראיינת, חרף העובדה כי תחקירנים מתוכניות טלוויזיה רבות ביקשו לסקר את סיפור חטיפת בנה בידי שרותי הרווחה.

למרבה הצער, משרד הרווחה לא "עוצר באדום" וממשיך: אתמול 12/3/14, התקשרה עוזרת שר הרווחה לאם ר', הנלחמת להשבת בנה החטוף לחיקה, ונאמר לה על ידי עוזרת השר "כל עוד תמשיכי לפרסם נגד משרד הרווחה, לא נחזיר לך את בנך. אם את רוצה לקבל את הילד שלך, כדאי שתפסיקי לכתוב נגדנו בפייסבוק". האם הודיעה לעוזרת השר, כי אי אפשר לסתום לה את הפה, והם לא יכולים להכות בה כאילו היא נתינה שלהם, ומדבריה עולה כי הם מודעים שבנה נחטף מעילות בלתי ענייניות שלא קשורות לעובדה אם היא כשירה לגדל את בנה אם לאו. מדובר באם המגדלת ילד אחד, ובנה הקטן נחטף לאומנה (הפרש של כ- 4 שנים בין האחים) שם הוא חווה כנראה פגיעה מינית שדווחה על ידי הקטין לעובדת סוציאלית שניסתה בכל דרך למנוע מהאם לפרסם את דבר הפגיעה בבנה.

האם הוסיפה ואמרה לעוזרת השר, כי היא מוכנה בכל מקום שידרש להוכיח את צדקת פרסומיה.

משרד הרווחה אחוז שיגעון ואובססיה לחטיפת ילדים, החל לאחרונה להתעמת עם הורים המביאים את סיפור חטיפת ילדיהם לרשת החברתית פייסבוק, כך למשל נגד הסבתא אנט שתיעדה את נכדותיה מספרות כי המדריך במרכז חרום של משרד הרווחה נכנס איתן למיטה ונוגע בגופן, הסבתא נחקרה במשטרה על הפרסום, והוצא נגדה ונגד משפחתה צו איסור פרסום המונע ממנה לפרסם על הפגיעה בנכדותיה בחסות משרד הרווחה.

צו איסור הפרסום לא נועד לתקן עוול. הוא לא נועד להיטיב נזק. כל מטרת הצו היא להלך אימים נגד הסבתא ומשפחתה ולהתחמק מאחריות משרד הרווחה, לרבות מחדליהם ופעולות כושלות ומעשיהם הנובעים ממניעים זרים, כדי להסתיר את הזוועות אותם חוו הבנות במרכז חרום של משרד הרווחה.

הוצאת צווי איסור פרסום נגד הורים על ידי משרד הרווחה מוגש בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה של העובדים הסוציאליים בכוחם וביכולתם לשלוט במערכת המשפט, ובניגוד לעקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל המקנות להורים זכות לחופש ביטוי, זכות מחאה, זכות הפגנה – כל הזכויות הללו מופרות בידי משרד הרווחה ממניעים הזרים לטובת ילדי ההורים.

בית המשפט במקום להוקיע את מעשי משרד הרווחה הפוגעים בציבור רחב בכלל – משמש חותמת גומי לצווים פסולים ואסורים אלו ומקבל אותן כתורה מסיני. מעשי בית המשפט הם הגורמים לאובדן אימון הציבור בבית המשפט.

קישורים:

"הקלות הבלתי נסבלת בהוצאת ילדים מבתי הוריהם על ידי רשויות הרווחה" – לא תשתנה אחרי הרפורמה / עידו אסייג


"הקלות הבלתי נסבלת בהוצאת ילדים מבתי הוריהם על ידי רשויות הרווחה" – לא תשתנה אחרי הרפורמה / עידו אסייג

בחודשים האחרונים נחשף משרד הרווחה לביקורת צולבת על מדיניותו בכל הנוגע להוצאת ילדים בסיכון ממשפחותיהם, והעברתם למשפחות אומנות ובתי מחסה.

כתוצאה מהביקורת הקים שר הרווחה מאיר כהן את ועדת סילמן, אשר הגישה לאחרונה מסקנות מרחיקות לכת – אותן הבטיח השר ליישם במלואן.

כחלק מהמסקנות הוצע לבטל את סעיף 19 בחוק הכשרות המשפטית, המסמיך את ביהמ"ש להכריע בגורלו של ילד בכל מקרה מחלוקת בין הוריו, וכמו כן, להקים ועדת ערר במשרד הרווחה, שתדון בערעורי הורים על החלטות פקידי הסעד בכל מקרה של הוצאת ילד מביתו.

לדברי עו"ד דרור גלמן, מומחה לדיני משפחה, מסקנות הועדה כלל אינן פותרות את הבעיה החמורה של הוצאת ילדים מאסיבית מבתי הוריהם, כפי שנחשפה לאחרונה בתקשורת, ולמעשה, מהוות עלה תאנה על פעולותיו השגויות של משרד  הרווחה לאורך השנים.
"יתרה מכך – מדובר בצעדים שספק רב אם יעמדו במבחן הבג"ץ, בשל אי עמידתם בקנה אחד עם החוק" אומר עו"ד גלמן.

"אם היה בלם כלשהו למבול הכרעותיהם השרירותיות של פקידי הסעד בכל הנוגע להוצאת ילדים מבית הוריהם, הרי היה זה סעיף 19 – אותו מנסה השר לבטל כעת" אומר עו"ד גלמן. "שינוי זה הרה אסון, ויגרום לסבל רב ומיותר לעשרות אלפי משפחות בישראל".

על הסכנות ברפורמה אותה מנסה להעביר שר הרווחה – בכתבה הבאה.

עורך דין דרור גלמן פרשנות משפטית בנוגע להוצאת ילדים בכפיה מביתם בידי רשויות הרווחה

עורך דין דרור גלמן פרשנות משפטית בנוגע להוצאת ילדים בכפיה מביתם בידי רשויות הרווחה

בסדרת כתבות בטלוויזיה ובעיתונות נחשפה בחודשים האחרונים תמונה מזעזעת שכונתה ע"י רבים כ"קלות הבלתי נסבלת בהוצאת ילדים מבתי הוריהם על ידי רשויות הרווחה".
שר הרווחה מאיר כהן, מיהר ומינה ועדה אשר תבדוק את הטענות שהועלו בתקשורת, ועדת סילמן – ולפני מספר ימים פרסמה הועדה את מסקנותיה, אותן הבטיח השר ליישם במלואן.
עו"ד דרור גלמן, שחזה במסיבת העיתונאים שכינס השר, הזדעזעה עמוקות, והוא מבקר בחריפות את דברי השר.

מהו סעיף 19 ומדוע הוא כה חשוב?

לדברי עו"ד גלמן סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית, מעניק סמכות לבית המשפט להכריע בכל עניין הנוגע בקטינים, הן ברכוש, והן בכל עניין אחר שבו ההורים מתקשים להגיע להסכמה.

"ביטול סעיף 19 יהווה פגיעה אנושה במערכת המשפט בישראל, ובמושג 'דין צדק' עליו היא מושתת" אומר עו"ד גלמן. לדבריו, ביטול סעיף 19 יעניק סמכויות שיפוטיות לאנשים שכלל אינם שופטים, אינם בקיאים בחוק, ולמעשה חסרים כל השכלה וניסיון בהכרעות מסוג זה. לדבריו, הצהרותיו של השר אינן אלא ניסיון מסוכן לעקוף את בתי המשפט בישראל, והדבר עלול לגרום להכרעות הרות אסון הן מבחינה חוקית והן מבחינה מוסרית.

"תחום דיני המשפחה הוא תחום עדין ונפיץ, והעברת ההכרעות בו לידי פקידי סעד, חסרי הכשרה שיפוטית ופסיכולוגית, תיצור פצצת זמן חברתית" מזהיר עו"ד גלמן. לדבריו, הראשונים להיפגע מהכרעות שכאלה, כפי שהוכח בעבר מפעולות לא מידתיות של אנשי הרווחה, הם הילדים עצמם, וכמובן גם משפחותיהם.

האם לשר הרווחה יש בכלל סמכות לבטל סעיף בחוק?

לדברי עו"ד גלמן, שר בממשלה אינו יכול לבטל סעיפי חוק המשתייכים לחקיקה ראשית. "הסמכות לשינוי חוקים נתונה לכנסת ישראל, ולכן אמירתו של שר הרווחה אין לה כל תוקף חוקי או משפטי" אומר עו"ד גלמן. לדבריו, אם יחפוץ השר לשנות את חוק הכשרות המשפטית, הוא יצטרך להעביר את השינוי, כמו כל נבחר ציבור אחר, בכל שלבי החקיקה הרגילים, הכרוכים באישור הכנסת. לדברי עו"ד גלמן, שינויים שכאלה לא צפויים לעבור בקלות, וספק רב אם יעמדו, אם וכאשר יתקבלו, במבחן הבג"ץ.

השר הכריז גם על הקמת ערכאת ערר להחלטות פקידות הסעד – מה בדיוק ההסדר שהוא מציע?

לדברי עו"ד גלמן, ההסדר אותו מציע השר כהן, הוא הקמת ועדת ערר, שתאפשר להורים לערער על החלטות פקידי הסעד בעניינם.

לדברי עו"ד גלמן, הרעיון של הקמת ועד ערר, בדומה לוועדות ערר בביטוח הלאומי ובאגף השיקום במשרד הביטחון, איננו רעיון רע כלל, ואף יכול להימצא ככלי חשוב ויעיל בהפחתת הלחץ על בתי המשפט למשפחה, "אך זאת בשני סייגים".

לדברי עו"ד גלמן, החלטה של ועדת ערר הדנה בגורלו של ילד, אסור שתהיה הכרעה סופית שאין עליה עוררין. "המקום לדון בהכרעה גורלית שכזו הוא בית המשפט למשפחה, בדומה למצב הקיים היום" אומר עו"ד גלמן.

לדבריו, יש להוציא את ועדות הערר מסמכות משרד הרווחה, ולתת אותן בידי הרכב של אנשי מקצוע שיוכלו לבקר את מדיניות פקידי הרווחה.
"על ועדה ערר שכזו להיות מורכבת משופטים בדימוס מבית המשפט לענייני משפחה, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, שלא מקבלים את שכרם ממשרד הרווחה" אומר עו"ד גלמן. "במידה והועדות תהיינה מורכבות מעובדים השייכים למשרד הרווחה, הדבר עלול ליצור מצב מסוכן בו ה"משחק יהיה מכור" מאחר שסביר להניח כי חברי הועדה ירצו לתת גיבוי להחלטת חבריהם, ובפרט אם ידעו כי לא ניתן לערער על הכרעותיהם – בשל הביטול המתוכנן של סעיף 19" אומר עו"ד גלמן.

"מתוך הכרות קרובה שיש לי, לצערי, עם מערכת הרווחה בישראל, אני יכול לומר  שפעמים רבות עובדי הרווחה אינם קשובים מספיק לליבם של ההורים, ולטובתם של ילדיהם,  ולכן יש מקום לבדוק האם בהחלטות קשות כמו הרחקת ילד מהבית, או שינוי מהותי אחר בחייו, יש להשאיר את סמכות ההכרעה בידי פקידי הסעד, ולא להעבירה לידי אנשי מקצוע בוגרי שעברו הכשרה בפסיכולוגיה של הילד" אומר עו"ד דרור גלמן.

קישורים:

האמא ענת חסן מחפשת את בנה מתן יליד 19/6/1993 שנלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים


האמא ענת חסן מחפשת את בנה מתן יליד 19/6/1993 שנלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים

ענת חסן מחפשת את בנה מתן שנלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים לפני 19 שנים.
מתן כיום בן 21.
מתן נולד בבית חולים 'אסף הרופא' ביום 19/6/1993.

מתן חסן בן שנתיים. התמונה לפני 19 שנים. נשלח לאימוץ באלפי מנשה. מי מזהה אותו?
מתן חסן בן שנתיים. התמונה לפני 19 שנים. נשלח לאימוץ באלפי מנשה. מי מזהה אותו?

ענת גידלה את בנה מתן באהבה רבה ואושר עצום.

האמא ענת חסן מחפשת את בנה מתן יליד 19/6/1993
האמא ענת חסן מחפשת את בנה מתן יליד 19/6/1993

את האושר הזה פירקו משרד 'הרווחה'. כשמתן היה בן שנתיים הוא הוצא ממשמורת אימו ונלקח למשפחת אומנה באלפי מנשה.

עובדת סוציאלית טענה בכזב כי האמא ענת אינה מתפקדת ואין לה יכולת כלכלית לגדל את בנה מתן.
אז במקום לסייע לאמא ולעזור לה בתוך הקהילה העובדת הסוציאלית לקחה את בנה מתן למשפחת אומנה באלפי מנשה.
"הסיוע" של הרווחה היה הרחקת הבן מאמו הטובה האוהבת והעניה.

מתן חסן התינוק. נלקח לאימוץ ע"י הרווחה בגזל בגיל 3.5 שנים. מי יודע מה עלה בגורלו? מתן כיום בן 21 שנים.
מתן חסן התינוק. נלקח לאימוץ ע"י הרווחה בגזל בגיל 3.5 שנים. מי יודע מה עלה בגורלו? מתן כיום בן 21 שנים.

האמא ענת המשיכה ונאבקה משפטית להשבת בנה. מאבק חסר סיכוי, שכן לאמא לא היתה יכולת כלכלית לשכור יצוג משפטי הולם.
במשך שנה וחצי האמא ענת נאבקה ונלחמה להשבת בנה לחיקה. נקבעו לה 'הסדרי ראיה' עם בנה במשרד הרווחה, והיה לה קשר מצוין עם בנה.
האמא ענת לא החסירה שום מפגש שנקבע עם בנה מתן. בכל מפגש עם בנה היא אמרה לו שהיא נלחמת להשיב אותו הביתה.
בית המשפט שימש חותמת גומי להמלצות פקידת הסעד, ואישר לעובדת הסוציאלית להוציא את הבן מתן לאימוץ. האמא ענת זעקה ובכתה. לשווא.
בגיל 3.5 שנים נשלח מתן לאימוץ סגור ונותק מאמו ענת.
"מאז לא ראיתי אותו". כך ממררת בבכי אמו ענת.

האמא ענת עם בנה מתן חסן התינוק. התמונה לפני 19 שנים. נשלח לאימוץ באלפי מנשה. מי מזהה אותו?
האמא ענת עם בנה מתן חסן התינוק. התמונה לפני 21 שנים. נשלח לאימוץ באלפי מנשה. מי מזהה אותו?

אנא מכם, עשו כל שביכולתכם להגשים לי את החלום לפגוש את בני מתן. משרד הפנים שינה את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו.
ניתן ליצור עם ענת קשר באמצעות המייל:
anathashn6@walla.com
או בטלפון 054-5927843 ולשלוח לענת הודעות סמס. כל מידע יכול לעזור לענת להתאחד עם בנה מתן.
האמא ענת חסן מעולם לא ויתרה על בנה. כל ילד שהיה דומה למתן ובערך בן גילו, נשמתה של ענת נעתקה מקרבה. אולי הוא הבן שלי? כך היא חשבה.
מתן היום בן 21 שנים ולא פתח את תיק האימוץ.
כל מי שיודע או מכיר פרטים על ילד שנשלח לאימוץ לפני 19 שנים באלפי מנשה, מוזמן ליצור קשר.
אנא עשו שיתופים לפוסט זה.
ענת מאמינה בכל לבה שיש תקווה לאיחודה עם בנה האהוב מתן.
כעת זה בידיים של כל אחד מאיתנו לעזור לאמא ענת חסן לפגוש את בנה מתן.

מתן חסן התינוק של ענת. נלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים
מתן חסן התינוק של ענת. נלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים

כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לסייע לאמא ענת להגשים חלום.

ענת והתינוק שלה מתן שנלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים. יש לכם מידע עליו?
ענת והתינוק שלה מתן שנלקח לאימוץ בגיל 3.5 שנים. יש לכם מידע עליו?

ענת חסן נמצאת בפייסבוק:
https://www.facebook.com/anat.hasan?fref=ts

פרופ' אסתר הרצוג קיימים כשלים מערכתיים בהוצאת ילדים מביתם על ידי משרד הרווחה


פרופ' אסתר הרצוג קיימים כשלים מערכתיים בהוצאת ילדים מביתם על ידי משרד הרווחה

תחקיר ישראל היום "זהירות פקידי סעד" הבהיר, כי הבעיה היא מערכתית. למעשה יש מערכת מאוד גדולה של מוסדות באחריות משרד הרווחה, "המערכת הזו חייבת להתקיים". אני אגיד זאת בצורה קצת צינית, הבעיה היא שכל עוד קיימת המערכת והיא הולכת ומתרחבת לאורך השנים, אז צריך לספק לה ילדים, וכל הזמן מעבירים לה עוד ועוד ילדים. הניתוח שאני מציעה זה ניתוח של התנהגות ארגונית ביורוקרטית. זה אופיים של ארגונים. הם רוצים יותר כוח, יותר תקציבים, יותר משאבים, יותר תקנים וכו' ככה הם יכולים להמשיך. זה אופיים. אם ניקח בכלל את כל מערכת המוסדות היא הוקמה בזמנו על ידי "עליית הנוער" לצורך קליטת ילדים שניצלו בשואה וכו',  הילדים האלה, מאגר הילדים נגמר ואז הם הביאו ילדים משכונות מצוקה מאוכלוסיה שקראו לה "טעוני טיפוח" וכו' וכל פעם מצאו הגדרה חדשה. זה לא ניתוח שלי. פרופ' הילל שמיט הציע את הניתוח הזה בעבודה המרתקת שלו על "איך הארגונים משיגים את המטרות במטרה להמשיך להתקיים". המוסדות האלה קיימים ובהכרח צריך למלא אותם. החשיבה צריכה להשתנות בהתמקדות בהשארת הילדים בתוך המסגרות בקהילה של הרשות המקומית בה מתגוררים ההורים. הטיפול חייב להיות בתוך המסגרות של הקהילה.

זכות ההורים להביא עו"ד כמשתתף בוועדת החלטה ולקבל מסמכי תיעוד ופרוטוקול בעניין בנם

ינואר 2014 – להלן מסמך משרד הרווחה על זכות הייצוג (משנת 2005) יועצת משפטית משרד הרווחה בתיה ארטמן המנחה כי זכותם של הורים המוזמנים לוועדות החלטה יביאו עו"ד כמשתתף מטעמם. ע"פ ההנחיה העו"ד אינו אמור לטעון טיעונים משפטיים או לנהל חקירות אלא כמסייע להורים ולא כמישהו במקומם.

בנוסף זכותם של ההורים לקבל כל חומר בעניינם ובעניין בנם הנדון בוועדת החלטה, לרבות פרוטוקול הדיון והמסמכים הנלווים, בכפוף להגבלות מסוימות ע"פ חוק העובדים הסוציאליים. זכותם של ההורים למסור החומר לבא כוחם.

זכות הורה להיות מיוצג בוועדת החלטה - עמוד 1

זכות הורה להיות מיוצג בוועדת החלטה – עמוד 1

זכות הורה להיות מיוצג בוועדת החלטה - עמוד 2

זכות הורה להיות מיוצג בוועדת החלטה – עמוד 2

קישורים:

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013


זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה , נעמה לנסקי ומיכל יעקב יצחקי , דצמבר 2013

זהירות פקידי סעד – קישור לקובץ pdf

יותר מעשרת אלפים ילדים בישראל מוצאים מבתיהם ומנותקים מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד • בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס התיקים, נוטים להסתמך על חוות דעתם ללא עוררין • כתוצאה מכך נקרעים ילדים רבים מהוריהם, לעיתים שלא לצורך – וההורים חשים חסרי אונים מול המערכת.
• השופטת בדימוס חנה בן עמי: "תפקידם של פקידי הסעד הוא לאסוף את הנתונים ולבדוק את העובדות לאשורן, כדי שבית המשפט יקבל תמונה אמיתית ויוכל להגיע להכרעה נכונה. נתקלתי בלא מעט מקרים שלא כך היה הדבר" • משרד הרווחה: "כולנו מחויבים בראש ובראשונה לעקרון טובת הילד"…

אביגיל הניחה את בנה בן השנתיים על ברכיה, אימצה אותו בחום אל חיקה ולחשה באוזנו:
"אמא אוהבת אותך, מתוק שלי. אתה החיים שלי. עוד מעט תחזור אלי הביתה".
בעיניים מוצפות דמעות היא מסרה אותו לידיו של שוטר שעמד במרכז דירתה הקטנה, והוא נחפז לצאת החוצה עם הפעוט, מלווה בשני שוטרים נוספים ושלוש פקידות סעד של משרד הרווחה. מאז חלפו שנתיים. לילד כבר מלאו ארבע, והוא עדיין לא חזר אליה. בארבעת החודשים הראשונים מאז נלקח ממנה, אביגיל (27) לא ראתה אותו, ולא ידעה בדיוק איפה הוא מוחזק. ספק אם אי פעם תשוב לגדל אותו. גם אם ישוב אליה, זה יהיה ילד אחר מזה שמסרה לידי השוטר ההוא לפני שנתיים; ילד שטולטל על ידי שירותי הרווחה בין מרכז חירום למשפחות אומנה, שרואה את אמו שעתיים בשבוע בפיקוח של עובדים סוציאליים, שמאז היותו פעוט הועבר לו המסר שאמא לא טובה בשבילו.
זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013

רמי (40) לא ראה את בנו ובתו, בני ה- 10 וה- 11, מזה קרוב לשנתיים. בחג החנוכה הזה הוא התפלל לקבל מהם שיחת טלפון: "רק שיגידו חג שמח אבא אתה חסר לנו".

אבל נס החנוכה הזה לא התרחש, ורמי המשיך לחלום על דמותם של ילדיו, משווע לחיבוקם, מתגעגע לימים שבהם היו חלק מחייו, הימים שלפני גירושיו הקשים מאמם.
"הילדים שלי הם יתומים למרות שאבא שלהם חי," הוא אומר בכאב עצום. "מבחינתי, משרד הרווחה הפקיר אותם בידי אמא שהסיתה אותם נגדי, ולמרות שברור שזה המצב, המדינה מונעת את שינויו." 
המצבים שפקידי הסעד מתמודדים איתם מעוררים הרבה חרדה," אומרת ד"ר מילי מאסס, ששימשה בעברה מומחית להערכת מסוגלות הורית מטעם בית המשפט. "יש עליהם אחריות גדולה מאוד, ובזכות החוק, שנותן להם כוח עצום, הם פועלים במלוא העוצמה. זה פותר להם את החרדה הגדולה הזאת"."לטעמי, החוקים האלה הרסו את מקצוע העבודה הסוציאלית. פקידי הסעד הפכו להיות אוכפי חוק, והם לא עובדים מתוך האוריינטציה הטיפולית של המקצוע. להגן על ילד זה להגן עליו מהוריו? ילדים כמהים שההורים שלהם יהיו טובים, לכן צריך לסייע להורים להיות טובים יותר, זה יעזור לילד הרבה יותר מאשר אם נרחיק אותו מהם. בהרחקה ממחישים לילד שההורה מסוכן לו, מטילים דופי גדול בהורים, ואת זה קשה עד בלתי אפשרי לשקם מאוחר יותר. יש מקרים שצריך להרחיק ילדים, אני יודעת. אבל צריך לחשוב אלף פעמים. ואני לא חושבת שזה המצב."
 זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013
מה שתאמר עשוי לשמש נגדך 

"הדבר הראשון שאני חוזרת ומבהירה לאימהות הוא לא לתת שום מידע לפקידי הסעד, לא לשתף אותם בבעיות בכלל, ואם יש בעיה בוערת מסוימת – להתמקד רק בה ולא לומר שום מילה מיותרת" אומרת נחמה דיכנה, מנכ"לית משותפת של עמותת ע.ל.י.ה, המלווה בשנים האחרונות עשרות מקרים של הוצאת ילדים מבתיהם.
"אני מציעה להימנע מלספר כמה רע וכמה קשה בבית, כי הכול עלול לפעול נגדך ולהתהפך עלייך, ואחר כך בדיונים השונים יטיחו בך שאת אמא לא מתפקדת, שאת לא מציבה גבולות, שאת מגלה קשיים וכיוצא באלה טיעונים, שלכי תוכיחי שהם שגויים".
אסתי בת 46. יש לה שני בנים, בני 6 ו- 13 שנולדו מחוץ לנישואים מאותו גבר. היא מגדלת אותם לבד, ואביהם מתגורר במרחק לא רב. כשמגיעים לדירתה במרכז הארץ היא קודם כל מתעקשת לערוך סיור ברחבי הבית: להראות שהוא ממורק, שהמיטות מוצעות במצעים נקיים, האמבטיה משופצת, המקרר מלא, יש מחשב וטלוויזיה ואופניים וקורקינט. אבל ילד אחד, הקטן מבין השניים, איננו.הקשר שלה עם לשכת הרווחה החל זמן לא רב לאחר שנולד בנה הבכור, כשהיא פנתה כדי לקבל סיוע במימון מעון לתינוק. הסיוע נמשך גם כשנולד הבן השני.
"ישבו מולי עובדות סוציאליות, ובתום לב חשבתי שאפשר לספר ולדבר. כמו ספר פתוח סיפרתי להן על הקשיים שלי. סיפרתי על בעיות שלי עם האבא של הילדים, על קשיים שלי בטיפול בהם. לא הייתי חייבת לשתף אותן, אבל עשיתי את זה בשביל שיסייעו לי. לא בשביל זה יש את משרד הרווחה? לא האמנתי שהן ישמרו כל מיני פיסות מידע בצד, ושהכל ישמש אותן אחר כך נגדי." 
אט אט החלו פקידות הסעד להעלות טענות על אופן טיפולה בילדים, במסגרת ועדות של משרד הרווחה ובבית המשפט לענייני משפחה.
"אמרו שאני לא רוצה לתת להם חיסונים, ושאני לא נותנת ריטלין לבן הגדול, שהיו לו קשיים בלימודים. אני מתנגדת אידיאולוגית לחיסונים ולריטלין, ואני ממש לא היחידה. את הריטלין החלטתי אחרי תקופה מסוימת כן לתת. טענו גם שאני מעשנת חשיש, אז במשך שנה שלמה עשיתי בדיקות שתן שהעידו שזה לא נכון, עד שהם ירדו מזה." 
לפני כשנה וחצי החליט בית המשפט לאמץ את החלטת פקידי הסעד להוציא את בנה הקטן מהבית, כשהוא בן ארבע וחצי.
"הסבירו שאין לו גבולות ושאני לא מפנימה את מצבו של הילד ולא מודה שיש לו בעיה." 
בתחילה נלקח הילד למרכז חירום, מקום שהייה זמני וסגור, לרוב אגף בתוך פנימייה, המשמש "תחנת מעבר" – במרבית המקרים ילד לא אמור לשהות בו יותר משלושה חודשים, ורק במצבים קשים נותרים ילדים לאבחון במרכז, עד לתקופה של חצי שנה.לאסתי נאמר שבנה אמור לשהות שם שלושה חודשים, אבל בפועל נשאר הילד בן הארבע וחצי לחיות שם יותר משנה. היא פגשה אותו למשך שעה בשבוע, ופעם בשבועיים היה בא הביתה לסוף שבוע.
"קבעו שהוא היפראקטיבי וחסר גבולות. אבל כששמים ילד בן 4.5 עם ילדים גדולים בני 9 ו- 10, תולשים אותו בפתאומיות מאמא שלו ומאח שלו, והוא בודד ומשועמם, ודאי שהוא יצעק וישתגע. אז נוסף על ריטלין נתנו לו תרופה פסיכיאטרית. זה היה הפתרון שלהם. אני סירבתי בכל תוקף שייתנו לו תרופות כאלה, ושוב טענו נגדי שאני לא פועלת לטובתו. זה ילד קטן. מה עשו לו?" 
בתום שנה במרכז החירום נלקח הילד למשפחת אומנה, ובמשך שלושה חודשים לא נאמר לאסתי היכן הוא נמצא, "בטענה שזה יפריע לו להתאקלם." כיום היא פוגשת אותו למשך שעה אחת, פעם בשבועיים.גורמי הרווחה התנגדו שהילד יגיע לבר המצווה של אחיו הגדול, לדבריהם מחשש שהוא יוסת על ידי האם נגד משפחת האומנה. אסתי הפכה את העולם במשך שבועות, פנתה לכל מי שיכלה, משר הרווחה ועד נשיא המדינה, וניסתה להיאבק בהחלטה גם בכלים משפטיים. רק שעות ספורות לפני תחילת החגיגה הורה בית המשפט המחוזי למשרד הרווחה להתיר לבנה להגיע לאירוע.

"אני אלחם על הילד שלי עד טיפת דמי האחרונה", אומרת אסתי. "אני אלחם על זכותי להיות אמא שלו. אני נלחמת גם בשביל כל האימהות שדחקו אותן לפינה. אני לא אדם מושלם, אבל אני יכולה לגדל את הילד שלי, בשר מבשרי".

אלפי ילדים, כמו ילדיהם של אביגיל ורמי, השמות בדויים, כמו כל השמות בכתבה, מנותקים בישראל מהוריהם בכל שנה על ידי פקידי סעד. במקרה של אביגיל היו אלה פקידי הסעד לחוק הנוער של משרד הרווחה המכונים "עובדים סוציאליים לחוק הנוער, טיפול והשגחה", אך הכינוי השגור הוא עדיין פקידי סעד, שהוציאו את הילדים בעילה "שמדובר בחשש לשלומם"; במקרה של רמי – משפחה שבה ההורים התגרשו – נקבעו הסדרי הראייה בידי פקידי הסעד לסדרי דין המכונים "עובדים סוציאליים לסדרי דין."זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013
על פי נתוני משרד הרווחה, חיים היום בפנימיות ובמשפחות אומנה כ- 10,000 ילדים שהוצאו מבתיהם על ידי פקידי סעד לחוק הנוער. בשנת 2012 טיפלו פקידי הסעד לסדרי דין בכ- 11,000 משפחות בהליכי גירושים.פקידי הסעד כפופים מקצועית למשרד הרווחה, אך עובדים ברשויות המקומיות ומקבלים מהן את שכרם. בישראל פועלים כ- 900 עובדים סוציאליים לחוק הנוער  וכ- 700 עובדים סוציאליים לסדרי דין. בכל שנה מוכשרים כמה עשרות פקידי סעד חדשים.המשותף למקרים של אביגיל ושל רמי הוא התחושה הברורה שפקידי הסעד בישראל הפכו להיות גורם בעל כוח עצום, כמעט נטול איזונים ובלמים, ואופן פעולתם שנוי במחלוקת. בתי המשפט למשפחה ובתי המשפט לנוער, הקורסים מעומס תיקים, נוטים להסתמך על חוות הדעת של פקידי הסעד – וכך מגדילים את כוחם העצום ממילא. מול אלה ניצבים ילדים הגדלים ללא הוריהם, והורים שחשים כי אינם מצליחים להתגונן מול המערכת ונידונים להתנתק מהדבר היקר בחייהם.לפני כחצי שנה, זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו, מינה שר הרווחה מאיר כהן ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, יוסי סילמן, לבחון את תפקודן של רשויות הרווחה בכל הקשור לניתוק ילדים מהוריהם והוצאתם מבתיהם. כהן ער לבעיות הרבות המתעוררות בעניין; תלונות רבות הופנו אליו, והפגנות נערכו מתחת לביתו בדימונה. מסקנות הוועדה צפויות להתפרסם החודש.זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013
מערכת אטומה 
"לפקידי הסעד ניתן כוח גדול ביותר, בלי שיש להם כלים לבדיקת ראיות ולבדיקת מיומנות של הורים לגדל את ילדיהם".
קובעת השופטת המחוזית בדימוס חנה בן עמי, שניהלה את בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום הקמתו ושימשה גם שופטת מחוזית. אין זה מובן מאליו ששופטת לשעבר יוצאת בביקורת פומבית וגלויה כלפי משרד הרווחה ומערכת המשפט.
"בתי המשפט העמוסים רואים בפקידי הסעד כוח מקצועי, שמהווה מעין זרוע ארוכה שלהם, ולכן הם נוטים לקבל את התסקירים שלהם ללא חקירה ובדיקה. גם ידיהם של פקידי הסעד מלאות עבודה, הם נדרשים לכתוב תסקירים רבים, וכשממילא כל מה שנעשה או לא נעשה על ידם אפוף חשאיות, הדרך הקלה היא להכתיב תוצאה בלי שהדברים נבדקו לעומקם. תפקידם של פקידי הסעד, המקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, הוא לאסוף את הנתונים ולבדוק את העובדות לאשורן, ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים, כדי שבית המשפט יקבל תמונה אמיתית של הממצאים שלהם ויוכל להגיע להכרעה נכונה. לצערי הרב, נתקלתי בלא מעט מקרים שלא כך היה הדבר."באחד התיקים שנחרתו בזיכרונה של בן עמי הוצאו שלושה ילדים מבית אמם. הדבר נעשה בטענה שהאם, שעברה תאונת דרכים וגידלה אותם לבד, אינה יכולה להמשיך ולדאוג לרווחתם. במשך כשנתיים שהו שלושת הילדים הקטנים בבית מעבר שאליו מועברים ילדים המיועדים לאימוץ, רחוק מאוד מבית אמם, והיא בקושי יכלה לפגוש אותם. התיק הובא בפני בן עמי, שהתבקשה להכריז על הילדים כבני אימוץ.זהירות פקידי סעד - תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים - דצמבר 2013
"פקידות הסעד הגישו בקשות דחופות להעביר את הילדים למשמורת רשויות הרווחה, להפסיק את ביקורי האם, למסור את הילדים למשפחה מאמצת ולקיים את הדיון בבית המשפט ללא נוכחות האם ובלי שיימסרו לה הפרוטוקולים – כל זאת בטענה שמדובר באם אלימה, ושהן חוששות מפניה. אני נחרדתי מהרעיון שבדיון כל כך גורלי, כשאני צריכה להחליט אם לשלול את זכויותיה ההוריות של האם, היא בכלל לא תשב באולם. החלטתי שהאם תשב באולם, ופקידות הסעד יעידו ממקום אחר, באמצעות טלוויזיה במעגל סגור."כשהאם נכנסה לאולם נדהמתי לראות אישה צנומה, פסיבית ומפוחדת. במהלך הדיון העידו עדים רבים, שהתרשמותם מהאם היתה דומה. עד מהרה גם פקידות הסעד חזרו בהן מהטענה שמדובר באישה מסוכנת. כשהראיות החלו להישמע, מנהלת בית המעבר אזרה אומץ והעידה כי מלכתחילה הכין הצוות שלה תוכנית לטיפול בילדים במסגרת הקהילה, מתוך מטרה להחזירם לרשות אמם, אך הצעתה נדחתה על ידי פקידות הסעד, והן הבהירו לה ש'תוכניות כאלו בקהילה יקטינו את מספר הילדים המיועדים לאימוץ, והדבר יפגע במשפחות המבקשות לאמץ.'
"התברר לי כי מסמכים ופרוטוקולים, שכללו התנגדויות של אנשי מקצוע להעברת הילדים לאימוץ, הועלמו מידיעת בית המשפט. בתסקירים של פקידות הסעד התגלו סתירות רבות. לא היתה להן ברירה אלא להסכים להחזרת הילדים לאם, מה שחסך כתיבה של פסק דין שהיה חושף את דרך התנהלותן." 
במהלך השנים לא הסתפקה השופטת בן עמי בהבעת ביקורת בפסקי הדין שכתבה, אלא אף פנתה לגורמים רבים במערכת, ובהם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, נשיא בית המשפט המחוזי ורדי זיילר, והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין."עבודתם של פקידי הסעד היא עבודה קשה, וחלקם עושים עבודת קודש", מבהירה בן עמי. "אבל לצערי, הכוח הרב שהעניק להם המחוקק, וההסתמכות על חוות דעתם בעניינים שהם בבחינת דיני נפשות, גורמים לא פעם לניתוק ילדים מהוריהם שלא לצורך ולהסלמת סכסוכים בין בני זוג. לפקידי הסעד אין את מלוא הכלים המקצועיים לכתוב חוות דעת כאלו."האנתרופולוגית פרופ' אסתר הרצוג, המשמשת יו"ר עמותת ע.ל.י.ה לזכויות הורים וילדים, סבורה כי "המצב הולך ומחמיר, זהו מדרון תלול." זה יותר מעשרים שנים שהרצוג מסייעת במאבקים למניעת קריעת ילדים מהוריהם. במקרה הראשון שבו היתה מעורבת, בשנת ,1992 נותקה ילדה בת שנתיים וחצי מאמה לאחר שפקידות סעד סברו שהאם מסיתה את הפעוטה נגד אביה."אני הייתי המומה ממה שנעשה לה", היא משחזרת. "לא הצלחתי בשום אופן להבין את הקלות שבה מוציאים פעוטה מהבית. והמערכת אטומה. אני מופתעת בכל פעם מחדש מהממדים שהדבר הזה תופס. עם השנים רק הולכות וגוברות העוצמות והסמכויות של המערכת, מבחינת התקציבים ומבחינת כמות המוסדות וכוח האדם. אם התקציבים האדירים האלה היו באמת הולכים לציבור ולא לניפוח המנגנון, לא היו חייבים להוציא ילדים מהבתים."נדרשת פה מערכת אמיתית ומקיפה של טיפול בקהילה, של מסגרות פעילות לילדים, של תמיכה אישית, משפחתית, בית-ספרית. מה שקיים היום הוא אפילו לא התחלה של דבר כזה. יש עדויות לכך שכאשר החזירו ילדים אל הבתים ופעלו בקהילה, התוצאות היו יפות. אלא מה? זו מערכת שלא רוצה לוותר על הכוח, השליטה, התקציבים, המוסדות והתקנים. המערכת לא רוצה לחסל את עצמה במו ידיה, ולכן ילדים ממשיכים להיות מוצאים מבתיהם ולהינתק מהוריהם." כשירה, למה השאירו לי ילד אחד? דווקא הילד הגדול שלי יותר קשה ומאתגר. פשוט, עם ילד קטן בן ארבע היה להם קל יותר להתמודד, הוא מתאים לשוק הבשר הזה של הוצאת הילדים מהבית. ילד בן 11 זה כבר סיפור מורכב יותר, הוא גדול יותר וקשה יותר לשלוט עליו."זאת מערכת שמי שמתנהל מולה מרגיש חוסר אונים מוחלט. בעיקר האנשים הפשוטים, האנשים שלא יכולים להתגונן, שנמצאים במצב סוציו-אקונומי קשה, שאין להם משפחה תומכת."הקלות הבלתי נסבלת 

חשוב להבהיר: אין בדברים הטלת דופי גורפת במשרד הרווחה ובפקידי הסעד, לא במקצועיותם ולא במניעיהם. אין בדברים גם אמירה גורפת שאסור לנתק ילד מהוריו במקרים מסוימים, כאלה המסכנים באופן ברור את שלומו וחייו. ברור גם שהורים שילדיהם הוצאו מחזקתם מלאים בזעם וכאב, ולא תמיד רואים את התמונה המלאה. אבל קשה לעכל את הקלות הבלתי נסבלת של ניתוק ילדים מהוריהם, ואת היעדרה של ביקורת כלשהי על המערכת הזאת."אני נתקלת בתסריטים כמעט קבועים," אומרת עו"ד ורוניקה ברומברג, המטפלת זה 16 שנים בנושא הוצאת ילדים מהבית. היא ליוותה מאות משפחות שילדיהן היו בסיכון להוצאה מהבית, בין היתר, כשסייעה בהתנדבות לחברת הכנסת מרינה סולודקין ז"ל, שהיתה הבולטת ביותר במאבקה נגד משרד הרווחה והקימה את השדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם. "אני כבר יודעת מראש פחות או יותר מה יספרו לי המשפחות שפונות אלי.

"היועצת או הפסיכולוגית הבית-ספרית מתחילות להעביר דיווחים למשרד הרווחה: הילד מגיע מלוכלך לבית הספר או מגיע בלי אוכל, רב עם התלמידים, מפריע. יכולות להיות בעיות של שפה או של חינוך. בכיתה של ארבעים ילדים קשה להתמודד עם כל זה. הרווחה מקבלת דיווחים. המשפחה מסומנת, ומתחיל להתבסס תיק. ההמשך תלוי מאוד בדרך שהמשפחה מגיבה. מי שמייד לומד את זכויותיו ומתגונן, או לוקח עורך דין שמתערב בשלב מוקדם, עוזבים אותו.

"נתקלתי בהרבה מאוד מקרים שבהם פקידי הסעד רצו להוציא ילדים מבתים נורמטיביים. לפעמים היו בתים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, או בתים שחוו גירושים. הכותרת היא שהילד בסיכון, אבל למעשה מדובר במשפחה חלשה, שהופכת טרף קל למשרד הרווחה. אני לא רוצה להכליל, אבל זאת הנטייה של הרווחה כבר שנים רבות.

"רק באחוז קטן מאוד מהמקרים שאני טיפלתי בהם היתה באמת סיבה להוציא את הילדים מהבית. למשל, במשפחה של חולים פסיכיאטריים. אבל זה המיעוט."

ההורים לא מבינים 

ההחלטה על גורל המשפחה וילדיה ניתנת בוועדת החלטה, המכונה גם "ועדה לתכנון דרכי טיפול". אל הוועדה מגיעים לא מעט הורים, בלי להבין כלל את משקלה הקריטי בקביעת גורלם. בעמותת ע.ל.י.ה מנחות נחמה דיכנה ושותפתה לניהול, יונת קלר, את ההורים (מרביתם אימהות) "לדרוש לקרוא מראש את סדר היום של הוועדה, או כפי שאני מכנה אותה – 'הזובור', כי שם רומסים את ההורים ומאשימים אותם האשמות איומות, ולכי תתמודדי ותתבטאי בבהירות אחרי דבר כזה," אומרת קלר.

"אם את משתפת פעולה, רומסים אותך ועושים מה שהם רוצים", מוסיפה דיכנה. "אם את תקיפה מדי זה אומר שאת אלימה. זה כאילו אי אפשר לנצח, אבל צריך להקפיד להפגין חוזק. צריך לברור מילים, ותמיד להקליט: כל שיחת טלפון, כל שיחה אישית, כל פגישה, אפילו בבית המשפט, אם אפשר. זה מה שלמדנו מהניסיון שלנו, אין ברירה, כי המציאות לפעמים מתעוותת. ולשום מקום לא ללכת לבד, כי אם תלכי לבד, ירמסו אותך."

הסיפור של ליאת (45) עם רשויות הרווחה החל לאחר שהגרוש שלה הגיש נגדה שורה של תלונות במשטרה בגין אלימות נגד ילדיהם, בני ה- 4 וה- 6, היא שולפת מתיקה אוגדן עמוס מסמכים ומראה כי התלונות נסגרו מחוסר אשמה פלילית, ולא הגיעו לכדי הגשת כתב אישום.

בוועדת ההחלטה שלה ישבה לבד "מול כעשרים פקידות סעד, שלא מכירות אותי בכלל ואפילו לא ראו את הילדים שלי מימיהן. אמרו לי שזאת ועדת טיפול, לקביעת עתיד הילדים. לא הסבירו לי מה משמעות הוועדה, ושזכותי להגיע מיוצגת. ופתאום הן יושבות מולי וטוענות טענות איומות – שהילדים מוכים ומוזנחים. לא היו לי אפילו מסמכים ביד להוכיח שהן טועות. 

"אני יושבת מול הוועדה, המומה, ובסוף הם אומרים לי 'אנחנו לוקחים ממך את הילדים'. אמרתי להם: 'אתם לא לוקחים לי את הילדים, זה לא קורה'. אבל אף אחד לא הקשיב לי. רצתי מלשכת הרווחה לבית הספר ולגן של הילדים, אבל המשטרה כבר הגיעה לשם לפניי. אין לי מילים לתאר את חוסר האונים שהרגשתי. צרחתי לבורא עולם 'תציל אותי! תציל אותי מהאימה הזאת'! ואני אמא טובה, באמת. אני לא נרקומנית, לא מכה, לא מתעללת."

כמעט חמש שנים חלפו מהיום ההוא, שבו נלקחו ממנה שני ילדיה, ומאז היא תמיד מצוידת במסמכים המעידים שהיא כשירה ויציבה נפשית, בניסיון להוכיח שהיא יכולה להיות אם ראויה לילדיה – כולל חוות דעת מפורטות של מומחי נפש מטעם בית המשפט. 

"לקחו לי את הילדים למרכז חירום", היא ממשיכה לספר. "מקום סגור, מוקף גדרות. ומדובר בילדים קטנים, שאהבו לישון איתי במיטה, שהיו קשורים אלי. הקטן עוד היה עם מוצץ, ואני דאגתי, כי ידעתי שהוא לא יכול לישון בלי השמיכה שלו. הם היו כל עולמי ואני הייתי כל עולמם – ופתאום קרעו אותם ממני. זה הדבר הכי נורא בעולם. אימהות לא יכולות לחיות בלי הילדים שלהן". 

"חצי שנה הם היו במרכז חירום. הייתי מביאה להם צעצועים, וילדים גדולים היו לוקחים להם אותם. לא היו גוזרים להם ציפורניים, הראשים שלהם התמלאו כינים, הייתי מביאה להם בגדים יפים ופוגשת אותם לבושים בבגדים בלויים של מרכז החירום." 

לאחר חצי שנה הועברו הילדים למשמורת האב. עם אחד הילדים נפגשת ליאת במרכז קשר אחת לשבוע למשך שעה וחצי, ועם השני היא לא נפגשת כלל – לא נקבעו לה שום הסדרי ראייה איתו, אפילו לא במרכז קשר.
"הוא לא רוצה לראות אותי, כי הוא הוסת נגדי על ידי אבא שלו. אז במקום לטפל בהסתה נגדי, מניחים למצב להימשך כך. הילדים שלי מנותקים ממני חמש שנים ולא מקבלים שום טיפול להתמודד עם המצב הזה. כל המשכורת שלי וכל הזמן שלי והמשאבים הנפשיים מושקעים רק במלחמה להחזרת הילדים שלי. ואני לא אוותר".

שני בניה של ליאת נלקחו ממנה מכוח צו חירום, כנראה הכלי העוצמתי ביותר שיש בידי פקידי הסעד לחוק הנוער צו חירום מאפשר להוציא ילדים מבתיהם ללא חקירה מקדימה, ללא הבאה בפני שופט אלא בתוך שבוע, וללא פירוט מיידי ומלא של עילת ההוצאה מהבית. כשמתעורר חשש ממשי לשלומו הפיזי והנפשי של הילד, החוק מאפשר לפקיד הסעד גם לשלוף אותו מהגן ומבית הספר, בסיוע משטרה, ולהעבירו למרכז חירום של משרד הרווחה. מדי שנה מופעלים בישראל כ- 700 צווים כאלה. 

"אני יכול לומר מניסיוני, שבמקרים רבים עשו שימוש שלא לצורך בצווים האלה," אומר עו"ד רז משגב, מומחה בדיני משפחה, שהקים בשנת 2005 את מטה המאבק למען האב הגרוש.

"פקידי הסעד לחוק הנוער הם היחידים שיש להם זכות לנתק ילד מהמשפחה שלו, בלי שום חקירה, בלי אישור שופט. גם אם יש צורך בהוצאת הילד – למה להמתין שבוע שלם עד שמביאים את העניין בפני שופט? מישהו עצר וחשב לרגע מה קורה למשפחה ולילד בשבוע הזה?"
לחץ כבד על המומחים 

דני (50) שעושה עתה את הדוקטורט שלו בעבודה סוציאלית, עבד במשך שלוש שנים, עד השנה שעברה, כמטפל במרכז חירום, שאליו הופנו ילדים שהוצאו מהבית על ידי פקידי הסעד. שמו בדוי, לבקשתו, בשל הביקורת שהוא מטיח בעמיתיו. לדבריו, עשרות ילדים הוצאו מבתיהם למרכזי חירום והועברו לפנימיות שלא לצורך. חוות דעת שכתב, שבהן המליץ להחזיר את הילדים להוריהם, שונו לדבריו ללא ידיעתו והסכמתו, וזאת המוטיבציה שמניעה אותו לדבר בנושא. לאחר אחד המקרים האלה, שבו חוות דעתו שונתה וילד הוצא לפנימייה בניגוד להמלצתו המקצועית, החליט דני להתפטר.

"צריך להבין שהוצאה מהבית וקריעתו של ילד מהוריו היא נוראית. יש מקרים שבהם הצורך להגן על ילד מחייב זאת, ולא פעם חתמתי על חוות דעת כזאת. אך לצערי, היו גם מקרים שבהם פקידות הסעד התעלמו מחוות דעתי כמטפל וחייבו אותי לשנות את הדו"ח. כשלא הסכמתי, גיליתי שמישהו שינה אותו ללא ידיעתי. 

"מצאתי את עצמי עומד פעור פה מול מערכת, שמטרתה לדאוג לילד ולרווחתו, אבל היא לא עושה שום דבר בכיוון הזה. לא פעם נוכחתי לגלות שוועדת החלטה מתכנסת מראש לפני שההורה מגיע לדיון, סוגרת את כל הפרטים, וכולם מיישרים קו עם ההחלטה. כשההורה בא, עושים מולו מעין הצגה, ואז מוסרים לו את ההחלטה כאילו היא התקבלה הרגע. אני ממליץ בחום לא להגיע אל הוועדות האלו ללא איש מקצוע דוגמת עורך דין או פסיכולוג". 

"כשמחליטים לשלוח הורה למכון חיצוני לבדיקה של מסוגלות הורית או להערכת מסוכנות, פקידי הסעד לרוב קובעים את המכון ולא מתגמשים, גם אם ההורה מציע מכון אחר, שמוכר גם הוא כמומחה מטעם בית המשפט. המטרה היא שחוות הדעת החיצונית תתאים לחוות הדעת של פקידי הסעד".

"יותר מזה: פקידי הסעד גם שולחים את התיק של ההורה למכון מראש, וכך למאבחן כבר יש חוות דעת מוקדמת עליו. במצב כזה, הבדיקה לא יכולה להיות אובייקטיבית ובלתי תלויה." 

למה פקידי הסעד עושים את זה? 
"אני לא מאמין שמדובר ברוע, אלא מתוך אמונה רדיקלית שהם יודעים מה טוב עבור הילד. הכרתי פקידת סעד שבמשך שלוש שנים נאבקה להוציא ילד מהבית למרכז חירום, ובסוף הצליחה. התחלתי לטפל בילד ובהוריו, והם עברו תהליך שיקומי. אחרי חצי שנה, כתבתי דו"ח שבו המלצתי שהוא יחזור הביתה."פקידת הסעד מייד הרגישה שאני מערער על סמכותה, ושינתה את ההמלצה שלי. היא לא הצליחה להפנים שההורים כבר לא היו במקום שבו הם נמצאו כשהילד הגיע. עצם הוצאת הילד מהבית גורמת לשוק מטורף, שמייד גורם לשינוי בתפיסה ההורית, ונותנת להורה מוטיבציה להשתנות, כדי לא לאבד את ילדו."
"פקידות הסעד מצויות במלכוד" מסכימה עו"ד ד"ר טלי תמרין, שהיתה פעילה בשדולה נגד הוצאת ילדים ממשפחותיהם.
"אם הן מצהירות בבקשות הראשונות שהילד נמצא בסכנה עקב חשש להזנחה או התעללות – איך יחזרו בהן אחר כך, כשהעובדות מראות אחרת? הרי כל נסיגה מההכרזה הראשונית שלהן היא פקפוק גדול במהימנות שלהן. אז המערכת אינה רק בלתי גמישה, אלא גם לא בהכרח אמינה".
יועצים נשברים תחת הלחץ 

דליה, שם בדוי, פסיכולוגית קלינית המשמשת מומחית מטעם בית המשפט, חוותה מהי המשמעות של נקיטת עמדה שונה מזו של פקידי הסעד. לדבריה, בתיקי משמורת שבהם הציגה חוות דעת שהיתה מנוגדת לזו של פקידי הסעד, שמה הוכפש על ידי פקידות סעד בכירות בפני עובדי רווחה באזורים שונים בארץ, ואלו התבקשו לא להמליץ עליה בפני בית המשפט כמומחית למתן חוות דעת. במקרים אחרים הופצו שמועות על שלילת רישיונה כביכול, ונגרמה לה עוגמת נפש רבה.

"על המומחה מופעל לא פעם לחץ כבד מצד הרווחה להמציא חוות דעת התואמת את עמדתם," אומרת דליה. "יועצים רבים נשברים תחת הלחץ הזה. העמדה שלי לא תמיד תאמה את עמדת הרווחה, ולצערי אני משלמת על כך מחיר גם היום

"התפקיד של פקידות הסעד רגיש, ולצערי לא לכולן יש את הידע הנדרש. בתחום הגירושים, למשל, יש הרבה הסתה מצד אימהות נגד האבות, שאותה אפשר לראות בצורה ברורה כשמשוחחים עם הילדים. הרבה פעמים פקידי הסעד פועלים מתוך פחד או חשש להחליט. וכמובן, יש גם את הכסת"ח, ואולי אפילו הפחד מפני הרצח הבא – שאחריו יחפשו מי טיפל במשפחה."
פקידי סעד יכולים להתייחס להורים שנוטלים כדורים נגד חרדות כאל כאלה שלא יכולים להיות עם ילדיהם. אתן יודעות כמה אנשים במדינת ישראל מטופלים בכדורים נגד חרדות? מישהו חושב שהאנשים האלה לא מסוגלים לשמור על ילדיהם? לפעמים הורים מאבדים את העשתונות כשמנסים להגביל את ההורות שלהם או לטפול עליהם אשמה, ואז פקידי הסעד מפרשים את הצעקות והזעם שלהם כביטוי של אלימות. זה לא כך כמובן – יש הבדל גדול מאוד בין איבוד עשתונות בגלל סיטואציה קשה לבין דפוס של התנהגות אלימה.
טובי פלד, פסיכולוג מומחה שמוכר על ידי בתי המשפט למתן אבחון למסוגלות הורית, מסכים עם דליה. "אני עובד עם גורמי הרווחה ומכיר את הבסיס המקצועי שהם עומדים עליו. בעיניי הוא קלוש. הם עובדים בצורה אידיאולוגית יותר מאשר מקצועית. עובדים סוציאליים, מגיעות אליהם סוגיות מורכבות ביותר, והם צריכים להחליט אם ההורה והילד בסדר או לא. לרוב הם שולחים את המשפחות לפסיכולוגים מחוץ למשרד הרווחה, וזה לא בסדר, כי הפסיכולוגיה היא לא מדע מדויק, והכלים הפסיכולוגיים שבודקים את האדם הם לא מספיק תקפים ומהימנים. בנוסף, זה עולה המון כסף, ורוב האנשים הם דלי אמצעים או שהתרוששו אחרי מאבקים ארוכים, ומגיעים במצב נפשי רעוע, לאחר ההתערבות הקשה של הרווחה.
"בכל חשש שמתעורר – הדבר הראשון, האוטומטי, הוא לקחת את הילד ולהזיז אותו הצידה. יש תפיסה שלפיה בכל בעיה שמתעוררת עם הילד, המשמעות היא או שההורה לא מתפקד או שההורה פועל לא נכון. ומה עם בעיות תורשתיות? בעיות קשב וריכוז? דברים שאינם מתחילים ונגמרים בהורים?"
"אני מכיר מקרה שבו הוצאו שלושה ילדים מהבית בגלל שהיו חלשים מאוד בלימודים. האמא לא ראתה את הילדים חודשיים, עד שהם הוחזרו אליה. הוצאת הילדים מהבית צריכה להיות המוצא האחרון, לא הראשון. ילד שניתקו אותו מההורה שלו ושהכניסו לו לראש שהוא לא עם אמא שלו מפני שהיא 'לא טובה,' הופך להיות ילד אחר, ילד פגוע. גורמים לו נזק עצום. בעיניי, הוצאת ילד מהבית זה כישלון מהדהד של הרווחה, לא נקודה לזכותה." 
ומה קורה כאשר ילד מוחזר אל הוריו לאחר מאבק?
ד"ר תמרין טוענת כי משרד הרווחה למעשה נעלם.
"הם לא נמצאים שם בשביל לאחות את הקרעים, לשקם את הקשר ולסייע בהתגברות על הטלטלה האיומה שחוותה המשפחה. אני מכירה מקרים שבהם, כחלק מסכסוכי שכנים, שכן פנה למשרד הרווחה וסיפר ששמע את שכניו מתעללים בילדיהם. באחד המקרים הצלחתי למנוע את הוצאת הילדים מהבית אחרי שכבר הוצא צו והשוטרים הגיעו והוציאו את הילדים מהמיטות ומהבית. האם מישהו פיצה את המשפחה? האם מישהו סייע לה בשיקום אחרי הדבר הנורא הזה? מה פתאום." 
לפני כחודש וחצי הרצתה השופטת בדימוס בן עמי בכנס על דרכי עבודתם של פקידי הסעד, שאורגן על ידי הקואליציה למען הילדים במשפחה והארגונים "זעקת האימהות" ו"א' זה אבא," ארגון למען ילדי הגירושים. החלטתה לצאת בגלוי בביקורת קשה על דרכי פעולתם של פקידי הסעד לא היטיבה עימה וגררה גל סוער של תלונות מצד איגוד העובדים הסוציאליים, שדרשו ממנה להתנצל ולחזור בה מדבריה, ואף פנו בתלונה לשרת המשפטים ציפי לבני. בן עמי לא נסוגה.

"כשמדובר בתסקיר של פקידת סעד, שאמורה להיות ניטרלית ומקצועית, ההנחה של בית המשפט היא שיש לקבל את הכתוב ככתבו וכלשונו", היא אומרת.

"לצערי, במסגרת הדיונים שקיימתי, במיוחד בתיקי האימוץ, התברר לי כי לפקידי הסעד יש עניין להגיע לתוצאה שאליה הם חותרים, ולצורך זה כמעט כל דרך כשרה בעיניהם – החל מהנתק שהם יוצרים בין קטין למשפחתו, החזקתו בבית מעבר המרוחק ממקום מגורי ההורה, הצגת מצג לא אמיתי בפני בית המשפט והעלמת מסמכים, תוך העברת מידע מוטעה לצדדים".

קו פרשת המים בנוגע להוצאת ילדים מבתיהם הוא ההכרזה על "נזקקות" – שמשמעותה שהילד מוצא מרשות הוריו ועובר לידי גורמי הרווחה. מהשלב הזה, הדרך חזרה היא קשה פי כמה.ההורים פוחדים – וחותמים 
"הדבר הכי קל מבחינה משפטית במדינת ישראל הוא להוציא ילדים מהבית ומרשות הוריהם," אומר עו"ד יוסי נקר.

"כמחצית מהמקרים שבהם ילדים מוצאים מבתיהם אינם מגיעים כלל לפתחו של בית המשפט, אלא מבוססים רק על הסכמת ההורים, בהתאם לקביעה של ועדות ההחלטה. זה מצמצם עוד יותר את יכולת הפיקוח והבקרה השיפוטית על פקידי הסעד, ולא מאפשר שקיפות". 

"פקידי הרווחה פונים להורים ואומרים להם שאם לא יחתמו על הסכמה, הם יפנו לבית המשפט ויעשו את זה בכפייה. ההורים פוחדים מזה – וחותמים. אלה מקרים מסוכנים. אין מי שבודק אותם, אין מי שבוחן שההחלטות הללו היו מבוססות ושלא היו חלופות אחרות. תבינו, חלק מהמשפחות האלו הן המשפחות הכי חלשות במדינה. הם לא מעלים בדעתם לקחת סיוע משפטי". 

"גם כשהמקרים מגיעים לבית המשפט, כמעט בכולם ההכרזה על ילד נזקק נעשית כבר בדיון הראשון, אחרי שבית המשפט כבר קרא את תזכיר פקידת הסעד. ההורים בכלל לא מיוצגים, ואין להם אפשרות להגיב או להפריך את מה שכתוב עליהם. כלומר, בלי שנעשה דיון הוכחות, עם עדים ומומחים. זה הזוי. פקידת הסעד בכלל לא נוכחת, וההחלטה על הנזקקות לא מנומקת". 

"לא מעט הורים מסכימים להכרזת הנזקקות בלי להבין את המשמעויות הקיצוניות שלה. יש בחוק חובה להסביר להורה מהי המשמעות של נזקקות, אבל גם זה לא קורה. הרי אפילו בבית דין לתביעות קטנות יש מקום להוכחות. ופה לא מדובר על תביעה קטנה, אלא על לקיחת ילד מהוריו"!

במקרה של אביגיל, שנתיים לאחר שבנה נלקח ממנה, לא נערך בעניינה עדיין דיון הוכחות. "אני צריך להוכיח שמה שאומרים עליה הוא לא נכון – ופה חוסמים אותי", מוחה עורך דינה, יוסי נקר. "אני רוצה שהרווחה תוכיח את הדברים שהיא טוענת עליה, אבל זה לא קורה."נסיבות חייה של אביגיל לא היו קלות. העבר שלה רצוף בקשיים, והיא גידלה את בנה לבד עד שנלקח ממנה. "לא היתה שום סיבה להוציא את הילד שלי מהבית", היא אומרת. "אני נשבעת שלא היתה שום סיבה. ואם חושבים שיש בעיה – שיפקחו עלי, שידריכו אותי, אני מוכנה להכל, רק שיחזירו לי אותו."בנה בן ה- 4 נמצא זה יותר משנה במשפחת אומנה, והיא פוגשת אותו במשרדי החברה האחראית על משפחות האומנה, בהשגחת סטודנטית לעבודה סוציאלית. בעבר נהגה להיפגש איתו במרכז קשר, שלא על בסיס קבוע. "פקידות הסעד היו מודיעות לי על הביקורים ברגע האחרון, או מבטלות אותם ברגע האחרון. פעם ביטלו לי את הביקורים כי הגעתי לבושה בגופייה. בפעם אחרת ביטלו לי אותם כי צילמתי את הילד."באחת הפעמים הייתי במרחק של עשרים דקות ממקום המפגש, והתקשרו להגיד לי לא להגיע. שאלתי, 'מה אמרתם לילד'? ענו לי: 'אמרנו לו שאמא לא יכולה להגיע.' למה אומרים לו דבר כזה? שילד בן 4 יחשוב שלאמא שלו יש דברים יותר חשובים בחיים מלראות אותו? הרי אין לי שום דבר יותר חשוב מלראות אותו."אני מחכה לפגישות האלה כל השבוע, ובכל פעם הוא מבקש לחזור איתי הביתה ואומר שלא טוב לו. היו פגישות שהוא בכה וסירב לעזוב אותי וללכת עם העובדת הסוציאלית. אני מסבירה לו שאני נלחמת כדי שיחזור אלי, ושיש אנשים שלא מסכימים. אני מספרת לו שאני נפגשת עם אנשים חשובים, אפילו עם חברי כנסת שהם החברים של ראש הממשלה.""אני לא אדם אלים" 

גם רמי חסר אונים מול פקיד הסעד שמטפל בעניינו.
"הוא הודה בפניי שגרושתי מסיתה את הילדים נגדי. בית המשפט קבע שהילדים צריכים לראות את אבא שלהם, אבל במקום לטפל בהסתה מצד גרושתי ולהפעיל עליה סנקציות, השופט קבע שאראה את הילדים במרכז קשר. שלא תבינו לא נכון – גם לזה אני מוכן היום, אני מוכן להכל. אבל גרושתי לא דואגת להביא אותם לשם. אף אחד לא כופה את זה עליה, הימים עוברים, והילדים שלי גדלים כשאני לא לצידם".
לפני שלוש שנים לקה רמי באירוע מוחי, שבעקבותיו היה מאושפז באשפוז יום לתקופה של חמישה חודשים, שבהם נותק הקשר עם הילדים. "למרות תחנוניי גרושתי לא הביאה אותם לבקר אותי. אני לא הייתי במצב שיכולתי לנסוע אליהם, ונאלצתי להסתפק בשיחות טלפון קצרות. כשהחלמתי ונעמדתי שוב על הרגליים, מיהרתי לחדש איתם את הקשר. אבל אז התברר לי שבתקופת האשפוז שלי, גרושתי ניצלה את חסרוני כדי להסית את הילדים נגדי."במקביל התגרש רמי בשנית. בעוד את ילדיו הגדולים הוא לא ראה כבר קרוב לשנתיים, את שני ילדיו הקטנים מנישואיו השניים – בני 3.5 – 4.5-ו הוא רואה בכל שבוע. "לאחרונה הם ישנים אצלי בכל סוף שבוע שני, ועכשיו אני במאבק עם הרווחה שיאשרו להם לישון אצלי גם באמצע השבוע."אתן מבינות, פקידי סעד מחליטים איך ייראה הקשר עם הילדים שלי. אני לא אדם אלים, מעולם לא פגעתי בילדיי, אין לי תיקים במשטרה. כשאני שואל את פקידת הסעד מה ההבדל בין שינה בסוף שבוע לאמצע שבוע, היא מייד טוענת שאני 'מתלהם.' אני חי בתחושה שאם אהיה נחמד אליה אני ארוויח, ואם לא – אני אפסיד.""הסיפור של רמי לא חריג בנוף ההורים הגרושים, שבמהלך תהליך הגירושים מוצאים את עצמם במלחמת חורמה עם פקידי הסעד לסדרי דין," מסביר עו"ד שי שמחיוב. לדבריו, הבעייתיות מתחילה בעובדה הפשוטה שלפקידי הסעד אין את הידע המקצועי להגיע לחקר האמת, אך חוות דעתם מקבלת תוקף כזה כשהיא מוצגת בבית המשפט.
"רוב חוות הדעת של פקידי הסעד הם העלאת הסיפור של בני הזוג או המשפחה על הנייר, כשהמילים השולטות הן 'לדבריו' או 'לדבריה.' מאוד קל להם ליצור הזדהות עם צד כזה או אחר ולהציג עמדה זו בפני בית המשפט כעובדה ניטרלית ומקצועית. עד שאני מגיע לחקור את פקיד הסעד בבית המשפט, המציאות כבר מתקבעת, ואז קשה מאוד לטעון נגד העברת משמורת זמנית להורה השני. לא כל השופטים בכלל מאפשרים את החקירה, בייחוד כשפקידי הסעד מתנגדים לכך באופן נחרץ".
נקודה נוספת שמעלה שמחיוב, כמו רבים אחרים, היא האפליה המגדרית במאבקי הגירושים. "לצערי, זה כך באופן חד-משמעי. אני מטפל גם בגברים וגם בנשים, אבל העוולות שנעשות לגברים צועקות לשמיים.""בשנים האחרונות אני עד לריבוי מקרים של תלונות שווא", מספר עו"ד אסי סגל. "כשהורה מתלונן על הזנחה או על התעללות מצד ההורה השני, עוצרים את כל הקשר עם ההורה ה'חשוד,' מקפיאים ביקורים ולינה, ומכריזים על ביקורים בפיקוח במרכז קשר. גם כשהתלונה מתבררת כתלונת שווא, המצב לא חוזר לקדמותו, בטענה שהנתק שנוצר בעקבות המקרה מצריך המשך ביקורים בפיקוח"…אבל אם יש חשד להתעללות, חייבים בראש ובראשונה להגן על הקטין."נכון, ולכן חייבת להתבצע חקירה בתוך פרק זמן קצר. אני רואה מצבים שמנתקים הורה מילדיו לכמה חודשים. בזמן הזה פקידי הסעד נוקטים חשדנות כלפי ההורה ה'חשוד,' ולעומת זאת, ההורה המעליל לא נענש."בשל ריבוי המקרים שבהם חשו הורים שנעשו כלפיהם עוולות חמורות מצד פקידי הסעד של משרד הרווחה, החלו לקום ארגונים ותנועות, שמטרתם ליצור שינוי תודעתי ותפיסתי בכל נושא זכויות ההורים בגירושים. ארגון "א' זה אבא," שהוקם 2011-ב ומונה היום 15 אלף פעילים, הוא אחד מארגוני האבות החזקים והגדולים בארץ. הוא מאגד בתוכו בעיקר אבות גרושים, אך גם אימהות, המגדירים עצמם נפגעי מערכת הרווחה, בתי המשפט והמשטרה.בגלוי הם זוכים לגינוי חריף מצד הרשויות, אך מתחת לפני השטח ידו הארוכה של הארגון מצליחה לגייס למאבק אנשי מקצוע בכירים בתוך המערכת המשפטית, מערכת הרווחה והמשטרה, שגם הם מצאו את עצמם פגועים מאותן עוולות.חלק מהיעדים שקבע לעצמו הארגון הן צמצום התערבות מערכת הרווחה, הקמת גוף מפקח אובייקטיבי על עובדי הרווחה, הנהגת אכיפה וענישה של בית המשפט בכל נושא תלונות השווא, והכנסת גורמים מקצועיים, כמו עורכי דין או פסיכולוגים, ליחידות הסיוע, שיסייעו לבתי המשפט בחקר האמת.הרוח החיה המניעה את הארגון הוא אמיר שיפרמן (31) שנחשף אל מצוקת האבות הגרושים שטופלו ברווחה וגילו עד מהרה באיזו קלות בלתי נסבלת פקידות סעד תופסות בעלות על ילדיהם, ומפקיעות מהם את ההורות שלהם.

"התחושה ששבה ועלתה אצל האבות הגרושים שההורות נשללה מהם שלא בצדק היא כאילו חתכו להם איבר, גדעו להם את היד. הם נופלים לתהומות קשים. עד מהרה הבנתי שרק כשמצליחים לנתק את הרגש מהסיפור האישי, ניתן לנצח את המערכת. 
"אנחנו בארגון נמשיך להילחם כנגד כל הרשויות במדינת ישראל, עד שאחרוני האבות והאימהות יחבקו את ילדיהם מבלי חשש שהם יילקחו מהם," אומר שיפרמן. "בניגוד לדמוניזציה המתרחשת מצד המערכת, המאבק שלנו הוא לא מאבק בין המינים. המאבק הוא למען זכויות ילדי הגירושים ולמען ההכרה שלכל ילד מגיע לגדול ולהתחנך לצד שני הוריו. אני וחבריי יצאנו למאבק מתוך מציאות עגומה. כשאני מסתכל סביבי על כל ההורים הפגועים, אני מבין שאנחנו יושבים על חבית חומר נפץ, ואני יודע שאם לא יתרחש שינוי מהיר, החבית הזאת תתפוצץ." 
יהושע (34) הוא בחור מבית מסורתי, בעברו לוחם ביחידה קרבית, העובד כיום כמדריך בבתי ספר. הוא מוקף כל היום בילדים, מלמד אותם, צוחק איתם, נהנה בחברתם, ולא מפסיק לתהות איך הוא יכול להיות מספיק טוב עבורם, אבל רע עבור הבת שלו. היא נולדה לו מיחסים מזדמנים עם שותפתו לדירה, וכאדם מאמין היה ברור לו שהוא הולך להיות אב לבתו. אבל חודש בלבד לאחר הלידה, ארזה אם בתו את חפציה ואת התינוקת ועזבה לבית הוריה."רגע אחרי שהיא עזבה עם בתי, היא הלכה למשטרה והגישה נגדי תלונה. לאחר ארבעה חודשים התלונה נסגרה, אבל עבורי זאת היתה רק יריית הפתיחה," הוא אומר בכאב.זמן קצר אחרי שעזבה, פנתה אם בתו אל בית המשפט וביקשה משמורת קבועה, מזונות וצו הרחקה מהילדה. יהושע ואם בתו נשלחו לתהליך גישור ביחידת הסיוע של בית המשפט לענייני משפחה. פקיד הסעד שקיבל את הטיפול בתיק מיהר להמליץ על מפגשים מבוקרים במרכז קשר, רק פעם בשבוע. "כששאלתי למה אני צריך לראות את בתי במרכז קשר, אמרו לי שזה רק כדי שהיא תתרגל אלי. אלא שאז האמא העלילה עלי שכשהילדה חוזרת ממרכז הקשר יש לה סימנים כחולים על הגוף. העובדה שבמפגשים שלי עם הילדה נכחה עובדת סוציאלית לא עזרה לי."בכל פעם שאני פונה אל פקיד הסעד שלי ומבקש ממנו להרחיב את הסדרי הראייה או להקל עלי ולהעביר את המפגש למרכז קשר קרוב יותר לאזור מגוריי, אני נתקל בסירוב. ואין לי מה לעשות, הבת שלי כלואה בידיים שלו."לאחרונה הפסיק יהושע לראות את בתו התינוקת. "אני לא מוכן בשום פנים ואופן לראות אותה במרכז קשר שנמצא בתום שיפוטו של פקיד הסעד הזה," הוא מסביר בעיניים לחות מדמעות. "אני מוכן לנסוע עד אילת, רק לא למקום שידו משגת. לפני שבועיים החליט בית המשפט, בהתאם לדרישה שעלתה בוועדת התסקירים, שאעבור בדיקת מסוגלות הורית. הבדיקה הזאת השאירה בי צלקת גדולה מאוד."נתנו לי למלא שאלון של 220 שאלות, שנכנסו לפרטים הכי אינטימיים בחיי המיניים. כאדם מאמין, זה הביך אותי ונעלבתי מאוד, לא הבנתי מה הקשר בין מה שאני עושה בחדרי חדרים לאהבתי לבתי ולרצון שלי להיות לה לאבא. למרות שהסבירו לי שאם אני לא עונה על כל השאלות השקלול הסופי של המבדק עלול להיפגע, נמנעתי מלענות על שאלות מסוימות. ואני רק רוצה לגדל את התינוקת שלי, לא להיות אבא של פעם בשבוע בחדר אפור במרכז קשר. להיות אבא רגיל. אבא כמו שאני בטוח שאני יכול להיות."קישורים:

גלית מור ויגוצקי שופטת נוער – הכרזת קטין נזקק ללא הוכחות ללא ייצוג וללא סמכות


גלית מור ויגוצקי שופטת נוער – הכרזת קטין נזקק ללא הוכחות ללא ייצוג וללא סמכות

 שופטת נוער גלית מור ויגוצקי - קרקע פוריה לשחיתות וסחר בילדים

נובמבר 2013 – רע"א 6487/13 – מדובר בקטין יליד שנת 2000 שהוריו גרושים ונמצא במשמורת אימו. המחלקה לשירותיים חברתיים תל-אביב פנו לבית המשפט לנוער השופטת גלית מור ויגוצקי בבקשה להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" ביום 23.1.2012 נענתה גלית מור ויגוצקי לבקשה והכריזה על הקטין כקטין נזקק. ויגוצקי גם מינתה אפוטרופוס לקטין, והורתה על הוצאתו מהבית למרכז חירום.

האמא הגישה בקשה לביטול הנזקקות בערכאות השונות.

מפסק הדין של בית משפט עליון, שופטת דפנה ברק ארז שדחתה את הערעור עולים ליקויים קשים בדבר התנהגותה של שופטת הנוער גלית מור ויגוצקי:

גלית מור ויגוצקי קבעה נזקקות לקטין בדיון אחד ללא הוכחות כשהאמא לא מיוצגת

שופטת העליון דפנה ברק ארז רושמת בהחלטתה (סעיף 9) -

"בעיקרו של דבר, טענה המבקשת כי הקטין הוכר כ"קטין נזקק" לאחר ישיבה אחת בלבד מיום 23.1.2012, שבה המבקשת לא הייתה מיוצגת".

קביעת נזקקות לקטין הינו עניין משמעותי לחייו ולחיי משפחתו, ונאמר בזה כי מדובר בענייני נפשות. החלטה פזיזה בדיון אחד להכרזה על קטין כנזקק מזיקה כלכלית, פיסית ונפשית לקטין ובני משפחתו, יוצרת איבה וחוסר אמון במערכת – ועל זה אמרו חז"ל:

"החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא, והגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח" (אבות, ד 4).

ואכן פזיזותה של גלית מור ויגוצקי יצרה ערעורים על החלטותיה, גרמה לאיבה של מערכת הרווחה נגד הקטין ומשפחתו תוך גרימת נזקים.

טיפול בתיק לענייני משפחה ללא סמכות בניגוד להורארת סעיף 6 (ז) בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק ביהמ"ש למשפחה")

שופטת העליון דפנה ברק ארז כותבת בסעיף 3:

"בית המשפט לנוער שופטת ויגוצקי, ציין כי המבקשת לא קיימה החלטות של בית משפט לענייני משפחה בנוגע להסדרי הראייה של הקטין עם אביו, וכן הפרה החלטות שיפוטיות אחרות בעניינו של הקטין".

מדובר בתיק לענייני בית משפט לענייני משפחה פתוח, ולכן דין החלטת השופטת ויגוצקי להיות מבוטל מעיקרה (void), שכן במועד פניית הפק"ס לביהמ"ש לנוער היה בביהמ"ש לעניני משפחה תיק פתוח והדבר היה ידוע וברור לפקידת הסעד. פניית פקידת הסעד לביהמ"ש לנוער נעשתה כמחטף בשל ידיעתה כי ביהמ"ש למשפחה, אשר אשרר את החזקת הקטין במשמורת האמא, לא ישנה מהחלטתו, שכן לא חל שום שינוי נסיבות מהותי. הסיבה להוצאת הקטין ממשמורת האמא הוא רצון משרד הרווחה לאלף ולחנך את האמא בשל העובדה כי היא לא משתפת פעולה עם הרווחה.

גלית מור ויגוצקי בראיה צרה של בית המשפט לנוער מעמיסה על המשפחה צווים שיפוטיים מבלי ראיה כוללת ובניגוד לחוק ולכללים. חוסר המקצועיות, ותאוותה להוציא צווים בפזיזות מעלות תהיהות לגבי שיקוליה של גלית מור ויגוצקי בהליך.

חותמת גומי של גופים שאינם מעוגנים בחוק ובניגוד לחוק 

שופטת העליון דפנה ברק ארז כותבת בסעיף 5:

"לאחר הדיון, ביום 15.7.2013, התכנסה ועדה לתכנון תוכניות טיפול (ועדת החלטה), בנוכחות הורי הקטין ונציגי מחלקת הרווחה. הוועדה המליצה בפני בית המשפט לנוער שופטת גלית מור ויגוצקי, על מתן צו הוצאה ממשמורת שמכוחו יועבר הקטין למרכז הדסים למשך שלושה חודשים. ביום 17.7.2013 נערך דיון נוסף בבית המשפט לנוער, שבסופו ניתנה החלטתו של בית המשפט לנוער להוצאת הקטין ממשמורתה של אימו והעברתו למרכז הדסים למשך שלושה חודשים". 

על פי חוק הנוער סעיף 3 רשאי בית משפט לנוער לפעול על פי פניות פקיד הסעד לחוק הנוער. גלית מור ויגוצקי נוהגת כחותמת גומי של ועדת החלטה אשר אין לה עיגון בחוק ובכך מעניקה לועדה לא מעוגנת בשום חוק סמכויות סטטוטוריות. ויגוצקי נוהגת בניגוד לסמכויות שניתנו לה בחוק הנוער. התנהגותה של גלית מור ויגוצקי מהווה קרקע פוריה לשחיתות, אובדן אמון האזרח במערכת המשפט, זלזול באזרח, זכויות אדם ועוד.

קבלת החלטות לא פרקטיות, חוסר מקצועיות

שופטת העליון דפנה ברק טייזר כותבת בסעיף 3:

"בחודש יולי 2012 קבע בית המשפט לנוער שופטת גלית מור ויגוצקי כי יש להוציא את הקטין ממשמורתה של המבקשת על מנת שניתן יהיה לערוך לו אבחון מעמיק וכולל. החלטה זו לא קוימה, בשל קשיים ביישומה, ככל הנראה בשל כך שלא נמצא לקטין מקום פנוי במרכז חירום אינטרני. בזמן זה החל הקטין שנת לימודים חדשה בחטיבת הביניים".

גלית מור ויגוצקי הכריזה למעשה מצב חירום לקטין לשווא. הקטין לא הוצא לשום מקום, מאומה לא קרה. התנהגותה של ויגוצקי ליצור תחושת לחץ ובהלה על לא כלום פוגעת באמינות מערכת המשפט.

החלטות לא מובנות עם טעויות להתשה בירוקרטית

שופטת העליון דפנה ברק טייזר כותבת בסעיף 8:

"המבקשת הגישה בקשת הבהרה על החלטתו של בית המשפט לנוער לשופטת גלית מור ויגוצקי, שנוסחה כך, הח"מ הפך והפך בהחלטת בית המשפט מיום 1.8.2013 ולא הבין אם בדעת בית המשפט הנכבד כן לקבוע דיון הוכחות לעניין הנזקקות ובאם לאו ולכן מבוקשת הבהרה, על מנת שהמבקשת תוכל לכלכל את צעדיה".

בהחלטתו של בית המשפט לנוער מיום 5.8.2013 ניתן תוקף להחלטה מיום 17.7.2013, המפרטת את דרכי הטיפול בקטין, בהחלטה נכתב, ככל הנראה בטעות, יום ה-17.10.2013.

החלטתה של גלית מור ויגוצקי אינה מובנת וגורמת לאמא נזקים כלכליים ונפשיים על עניינים פעוטים. התנהגותה של גלית מור ויגוצקי מצביעה על זלזול וחוסר דעת בעניני נפשות של האזרח המוחלש.

סוף דבר
שופטת בית משפט לנוער גלית מור ויגוצקי פעלה בענייני הקטין הנדון ברשעות, חוסר דעת, חוסר מקצועיות, וגאוותנות. ויגוצקי פעלה על סמך המלצת ועדת החלטה שאינה מעוגנת בשום חוק. ויגוצקי דנה בתיק לענייני משפחה בחוסר סמכות בהליך בלתי תקין ולכן כל מעורבותה בתיק היתה מיותרת. ויגוצקי לא רק שפעלה בחוסר אפקטיביות אלא גם גרמה למעמסה נפשית כלכלית ופיסית על הקטין ומשפחתו.

קישורים:

גלית מור ויגוצקי – שופטת בית משפט לנוער תל אביב: תלונות חמורות בגין זיוף פרוטוקול ומניעת דיוני הוכחות

בין תאוות בצע לחלם – שופטת גלית מור ויגוצקי, פקידות הסעד זויה לרנר ואריאלה קנה – אגף הרווחה חיפה

גלית סיטון עובדת סוציאלית מלשכת רווחה רמת גן, מטרידה משפחה ברמת גן, ומאיימת כי תשלח את בתם בת ה- 15 לפנימיה

תחלואי הסחר בילדים: בגלל תפוסה מלאה במעונות הרווחה – בן 16 נשלח לכלא

"בין שתי אמהות" – מצד אחד אמא אתיופית ביולוגית שמשרד הרווחה הפקיע ממנה את הזכות להורות ומצד שני מאמצת – מה תהיה הכרעת בימ"ש עליון?


"בין שתי אמהות" – מצד אחד אמא אתיופית ביולוגית שמשרד הרווחה הפקיע ממנה את הזכות להורות ומצד שני מאמצת – מה תהיה הכרעת בימ"ש עליון?

פנים אמיתיות, אמנון לוי, 3.11.13 – מה תהיה הכרעת בימ"ש עליון?

 יומיים לפני פסיקת בג"צ אמנון לוי מביא את סיפורו המרגש והמטלטל של ילד אחד קטן בן 3 ששתי נשים נלחמות להיות אמא שלו ולגדל אותו. האחת היא דודתו, אחות של האמא הביולוגית שמשרד הרווחה הפקיע ממנה את הזכות להורות, ומאידך לדודה כישורים יוצאים מהכלל, אהבה אינסופית לילד והחשוב מכל, היא כל עולמו, קרובת משפחתו, דם מדמו ובשרו.
מצד שני, מאמצים זרים, שקיבלו את הקטין במרמה על ידי משרד הרווחה והובטח להם על ידי אותה פקידת סעד שלקחה את הילד מאמו הביולוגית של הקטין, כי הילד ימסר להם לאימוץ סגור.
מה תהיה הכרעת בג"ץ?
האם קשר הדם, וטובת הקטין שברור שהיא להיות עם משפחתו הביולוגית, החמה והטובה, או שמא יבזה בג"ץ את כבוד המשפחה, וישאיר את הקטין אצל מאמצים, שאין ביניהם קשר דם, זו משפחה לבנה, רחוקה מהמנטליות השורשית האתיופית, צבעם שונה מצבעו של הילד, תוך הריסת חיי הקטין והפיכת חייו לסיוט עם משפחה לבנה, ויהפוך להיות מושא להצקות מצד חבריו, כשהוא נושא אות קין – "מאומץ – ההורים שלו ויתרו עליו".

קישורים:

  • לאן נעלמו ילדי יוצאי אתיופיה? פטרנליזם, גזענות והתנשאות משרד הרווחה - מי כאן הנחשל – צמצום ילודה בקרב יוצאי אתיופיה דצמבר 2012 – הילודה בקרב יוצאי אתיופיה בירידה, מזה כעשור ירדה בכ- 50 אחוז. במדינת ישראל משרד הרווחה אמון על הטיפול בפרט ובמשפחה בקרב אוכלוסיות מוחלשות כגון יוצאי אתיופיה. ההתנהגות הפטרנליסטית, הגזענית והמתנשאת של רשויות הרווחה הפועלים בכפייה ובחיסיון גורמת לדילול ובקרה על אוכלוסיות מוחלשות כגון […]
  • עזרה או שליטה? הטיפול הביורוקרטי בנשים עולות מאתיופיה - עזרה או שליטה? הטיפול הביורוקרטי בנשים עולות מאתיופיה מאמר מאת פרופ' אסתר הרצוג בעוד שגורמי הקליטה של עולי אתיופיה טענו שהם מסייעים לעולים בתהליכי השתלבותם לישראל אני סבורה שבפועל ריכוזם במרכזי קליטה המנוהלים על ידי פקידי קליטה שונים ורבים, אפשרה את השליטה וההתערבות בחייהם. התקציבים הנרחבים שהוקצו למטרת קליטת העולים שימשו ליצירת מנגנוני שליטה ביורוקראטיים בעולים, […]

מאיר כהן שר הרווחה משפיל הורים במרכז קשר


מאיר כהן שר הרווחה משפיל הורים במרכז קשר

עדותו של אב שנותק במשך שנה שלמה מבתו בשל סירובו לראות את בתו בחדר תחת פיקוח המתקרא "מרכז קשר":

אני קורא להורים שיפסיקו ללכת למרכזי קשר, ככל שאתם הולכים לשם הם ישלחו אתכם יותר למרכזי קשר.

לא ראיתי את הילדה שלי שנה שלמה, בגלל שלא רציתי ללכת למרכזי קשר.

אם תפסיקו ללכת לשם – הם יסגרו אותם.

מאיר כהן משלם 600 ש"ח על כל שעה שהילד שוהה במרכז קשר.

במרכז קשר יש 4 עובדות סוציאליות, כשכל אחת מתוגמלת עבור כל שעת ביקור שלכם שם ב- 8 שעות נוספות.

לא פגעתי בילדה שלי, ואמרתי לשופטת שהמקום הזה מעליב, משפיל ומשפילים אותך שם בלי סוף. לילדה שלי לא מגיע ולי לא מגיע.

מרכז קשר הוא כלי שהעניק המחוקק לילדים שעברו פגיעה. בפועל, מדובר בעסק כלכלי המגלגל מיליוני שקלים בתעשיית הרווחה, וגורם לפגיעה יומיומית ובלתי הפיכה באלפי ילדים והורים טובים וכשירים שלא פגעו בילדיהם. זהו בדיוק המקום שבו על בתי המשפט להתערב ולעצור תופעה מסוכנת ופסולה זו בה נשלחים הורים וילדיהם בסיטונאות למרכזי הקשר, ללא צורך.

נדגיש שוב ושוב, הרוב המכריע של ההורים שרואים את ילדיהם במרכז קשר הם אבות גרושים, כולם נורמטיביים ללא עבר פלילי, ללא רקע פלילי או עבר נפשי. הורים כשירים וטובים וה"פשע" היחידי שביצעו הוא פרידה מזוגתם לשעבר. העובדים הסוציאליים "קובעים" חזור ושוב קביעות "שיפוטיות" בעניינים של הורים טובים וכשירים ולא טורחים כלל לסייג אותן במילה "לכאורה". העובדים הסוציאליים מייחסים לעצמם את כס השופט (כך ממש), עושים דין לעצמם ולהורים וזאת בפומבי לעיני כל!

ודוק, חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו הם אצטלה של עובדים סוציאליים לביצוע עבירות – וכך הם משתלחים בהורים באופן אובססיבי וחסר תקדים – הורה שנמצא במרכז קשר מפוקח במצלמות, מאבטח ועובדת סוציאלית צמודה, כשאסור להורה ללחוש לבתו באוזנה כמה הוא מתגעגע אליה.

רק לסבר את העין, עובדת סוציאלית בכירה העידה בפני הכתבת, כי היא עובדת במרכז קשר שנים רבות, ועד שהתחילה את עבודתה במרכז קשר היא חשבה שההורים מסוכנים לילדים, ונדהמה לגלות כי ההורים שנמצאים במרכז קשר אינם מסוכנים לילדיהם. נהפוך הוא, הם נמצאים שם בשל סכסוך גירושין או שבגלל פקידת סעד שהחליטה משיקולים זרים לטובת הילדים.

בית המשפט אינו מברר את הסוגיה הקריטית והחשובה ביותר בדיני נפשות והיא – תפקודו של ההורה טרם הליך גירושין והסיבות בעטיים הוא נשלח להסגר במתקן מפוקח.

להלן עדות האבא נריה, בעדותו הוא מספר כי איבטח ילדים של בכירי המדינה, אולם את ילדיו שלו הוא נאלץ לראות במרכז קשר.

אזהרה:

הסרטון מצמרר וכואב, ומוכיח כי הפגיעה האנושה שביצעו העובדים הסוציאליים בילדים פגעה קשות באבא. העובדים הסוציאליים פגעו באבא באופן מכוער ומקומם ממש, ולא בחלו לנתק את אמו של נריה מנכדיה כדי לבזות ולהשפיל את האבא תוך פגיעה בכבודו. הגורם היחידי המוסמך לקבוע האם אדם כלשהו במדינת ישראל הינו "עבריין" או "פושע", הינו בית המשפט ולא עובדות סוציאליות (בכל הכבוד להן)!

קישורים:

הנסיך החטוף סיפורו של תינוק יוצא אתיופיה שנחטף לאימוץ על ידי משרד הרווחה – משפט שלמה 2013 "התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה"


הנסיך החטוף סיפורו של תינוק יוצא אתיופיה שנחטף לאימוץ על ידי משרד הרווחה

משפט שלמה 2013 "התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה"

ילד בן שלוש ממוצא אתיופי נמצא בלב ליבו של משפט אימוץ סוער: מצד אחד, כבר יותר משנה וחצי מגדלת אותו משפחת אומנה שרוצה לאמצו; מצד שני, דודתו, קצינה בצה"ל, ניהלה מאבק עיקש שהגיע עד לבית המשפט העליון – שפסק לאחרונה: הדודה תקבל את הילד. אלא שהקרב על הפעוט עדיין לא הסתיים, והוא מציף שאלות עקרוניות רגישות על קשרי דם, תרבות והזכות להיות אמא.

"ידיעות אחרונות" מביא את הסיפור המרגש וראיונות עם שני הצדדים – הדודה שמבטיחה כאן: "לא אוותר לעולם"; והורי האומנה, שאומרים: "אנחנו האמא והאבא היחידים שהוא מכיר".

"במרכז החדר ניצב הקטין. בצד אחד של החדר עומדת דודתו, פורשת את ידיה לרווחה כמבקשת לקלוט אותו בין זרועותיה. מאחוריה ניצבים כל הדודים והדודות וגם ראשה של האם מבצבץ ביניהם.

בצד השני של החדר עומדים ההורים המיועדים לאמץ, שטיפלו בקטין במסירות אין קץ מאז נמסר למשמורתם. השניים קוראים לקטין לחוש אליהם, לחזור אל המקלט הבטוח והחם שכבר מצא בחיקם. מבטו של הקטין נסב אנה ואנה, הוא מביט משתאה בבני החבורה שאינם מוכרים לו בקצה אחד של החדר, וחוזר ומפנה מבטו אל שתי הדמויות המוכרות לו.

לאיזה צד של החדר יפנה הקטין?

לאיזה צד של החדר עדיף לו לפנות?"

במילים אלו בחר שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, לתאר את הדילמה הסבוכה שהתגלגלה לפני שבועות אחדים לפתחו של הרכב השופטים שעימו נמנה, יחד עם השופטים עדנה ארבל וניל הנדל. בחירתו של עמית להשתמש בתיאור כה ציורי, מפורט ורווי רגש לא היתה מקרית: הילד בסיפור הזה עוד לא בן שלוש. אמו, צעירה בת העדה האתיופית, הוכרזה על ידי רשויות הרווחה כמי שאינה כשירה לגדלו, עקב התפרצות מחלה פסיכיאטרית, ובהיותו בן שבועות מספר הועבר הפעוט גל (שם חסוי) לידי משפחת אומנה – שאינה נמנית עם בני העדה – שכבר פתחו בהליכים לאמץ אותו.

אלא שאז חלה תפנית בסיפור: אחות האם, דודתו של גל, ביקשה להיות זו שתאמץ אותו.

הדודה, טיגיסט (שם בדוי), היא אישה בסוף שנות ה- 20 לחייה, אמיצה, אינטיליגנטית ועומדת על זכויותיה. היא נשואה ומשרתת כקצינה. כל אלו הותירו רושם עמוק על בית המשפט.

"בעלת קורות חיים מרשימים ואישיות מרשימה לא פחות", קבעו השופטים, וציטטו דוח שבחן את אישיותה ובו נקבע כי "מדובר באישה צעירה, מרשימה, נבונה, מפוקחת, בעלת כוחות התמודדות טובים מאוד, ארגון אישיותי מאוזן ואינטגרטיבי, יכולת מפותחת לאמפתיה ומודעות עצמית".

אולם נכון לה קרב ארוך ומתיש. בתחילה דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשתה לאמץ את גל. טיגיסט הגיעה לבית המשפט המחוזי. גם שם דחה את הבקשה הרכב של שלוש שופטות. משם המשיכה טיגיסט לבית המשפט העליון. רק שם, בדעת רוב של שני שופטים מול אחד, קבע בית המשפט שהפעוט גל יוצא ממשפחת האומנה – ויועבר לדודתו.

טיגיסט תהפוך לאמו המאמצת של גל.

אבל גם עתה המערכה על גל טרם הסתיימה: המדינה ומשפחת האומנה הגישו בקשה לעכב את העברתו של גל ממשפחת האומנה לטיגיסט וביקשו דיון נוסף, בהרכב שופטים מורחב. ההחלטה בעניין אמורה להינתן בימים הקרובים (עד מועד ירידת הגיליון לדפוס טרם נקבע אם יהיה דיון נוסף).

גם הורי האומנה של גל הרשימו את בית המשפט ("מושקעים ביותר בקשר הרגשי עם הקטין", כתבה השופטת ארבל, "ומהווים לו משפחה חמה ומעניקים לו הזדמנות אמיתית להתפתחות יציבה"); וטיעוני המדינה בעד השארת גל במשפחת האומנה אף הם כבדי משקל. אין פלא, לכן, שניל הנדל, אחד משופטי ההרכב בבית המשפט העליון, השווה בין המקרה הזה ל"משפט שלמה" התנ"כי.

תהיה הכרעת בית המשפט אשר תהיה – מדובר בדיון עקרוני ומרתק. מצד אחד, הפעוט כבר נמצא ברשות משפחת האומנה יותר משנה וחצי – ומומחים שהעידו בבית המשפט קבעו שעקירה נוספת עלולה לזעזע את עולמו וליצור אצלו משבר עמוק; מן הצד השני, אם תהפוך טיגיסט לאמו המאמצת, יגדל גל בחיק משפחתו, ולא פחות חשוב בעיניה – ישמור על קשר עם תרבותו ומורשתו.

בסיפור הזה, חייבים לומר, אין "אנשים רעים": גם בית המשפט הבין שכל הצדדים רוצים בראש ובראשונה בטובתו של הילד. השאלה היא, מהי בדיוק "טובת הילד"? האם להמשיך לגדול אצל משפחה אוהבת ומסורה שאליה כבר התרגל; או לשוב לחיק משפחתו, לדודתו ולסביבתו הטבעית, שיאפשרו לו לשמור על קשר עם אמו ותרבותו?

"ידיעות אחרונות" שוחח עם שני הצדדים של "משפט שלמה" הזה: בעמודים הקרובים יובאו עיקרי הסיפור, ושיחה מרגשת עם הדודה טיגיסט ובעלה. בעמ' 30, כאמור, אנו מביאים, שיחה נוגעת ללב לא פחות, עם בני זוג שאצלם גדל גל יותר משנה וחצי – ושמנהלים מאבק להשאירו אצלם.

רק בסוף כל ההליכים ייקבע סופית: מי מהם יהיו אמו ואביו של גל בן השלוש?

"איפה ההיגיון?"

עבור טיגיסט, "משפחה" היא לא עניין מובן מאליו. אמה האלמנה, עולה חדשה מאתיופיה, התקשתה להתמודד עם גידול חמשת ילדיה והעול הועבר לאחותם הגדולה. "אחותי הבכורה היתה אז רק בת 20, נשואה טריה, וכולנו עברנו לגור אצלה", משחזרת טיגיסט. "היא גידלה אותנו בלי לבקש סיוע כלכלי מאף אחד, וכולנו סיימנו תיכון עם תעודות בגרות מלאות, שירתנו בצבא ולומדים באקדמיה. לי ולבעלי יש עבודה קבועה ומשכורת יציבה, אנו מבקשים לאמץ ילד בן שלוש שהוא המשפחה שלנו, ומפקפקים בזה? איפה ההיגיון?"

לדבריה, גם כאשר הרתה אחותה, היא ידעה מה עליה לעשות: "היה ברור לי ולאחים שלי שנגדל אותו. למרות שעברו חודשים ארוכים עד שקיבלנו את האישור מבית המשפט, אני יודעת שלא הייתי מוותרת לעולם והייתי ממשיכה להיאבק עד שזה יקרה".

בשלוש השנים האחרונות, שהגיעו לשיאן בפסק הדין הדרמטי של בית המשפט העליון, הפכה טיגיסט לידענית מופלגת בכל הקשור למחלתה של האחות, לפסקי דין תקדימיים הנוגעים לאימוץ ילדים על ידי בני משפחתם הקרובה ולמאבק ברשויות. "היו לילות שבעלי עמי (שם בדוי) היה מקים אותי בשלוש לפנות בוקר מהמחשב. נכנסתי לאתרי אינטרנט וחפרתי במשך לילות ארוכים כדי למצוא מאמרים מדעיים על מחלת אחותי. ניסיתי להבין אם יש סיכוי שהמחלה שלה תפגע בתינוק או תשפיע עליו. כבר מהחודש השלישי להיריון יזמנו את הפנייה לרשויות הרווחה, כי האמנו שהם הפרטנרים האמיתיים למציאת פתרון לבעיה. כבר אז הבאנו לידיעתן את המצב שלה: אם חד הורית צעירה שחולה במחלה פסיכיאטרית".

– מה הם הציעו לכם? על אילו חלופות דיברו איתכם?

"היה לי חשוב שהם יידעו מי זאת אחותי: היא סיימה בגרות בהצטיינות ועשתה שירות צבאי מלא. היא ממש גידלה אותי ואת האחים הקטנים, עזרה לאמא, קנתה לנו מה שהיינו צריכים, הגיעה לאסיפות הורים ודיברה איתנו כמה חשוב ללמוד ולהשקיע. כשהבאנו אותה לרווחה, הם ניהלו איתה בעיקר שיחות פרקטיות: הציעו הפלה ואמרו לה שרוב הסיכויים שהיא לא תגדל את הילד. היא התקוממה נגד זה ואמרה – בצדק מבחינתה – שהיא זו שגידלה אותנו. בשלב מאוחר יותר של ההיריון היא התחילה לשאול: 'נכון שאתם תעזרו לי?'"

– לא שקלתם לעודד אותה לעשות הפלה?

"תפיסת העולם שלנו היא שאנחנו בני אדם וזה לא בידיים שלנו להחליט אם בן אנוש יחיה או ימות. מעבר לזה, היא הודיעה לנו על ההיריון רק בסוף החודש השלישי, ולתפיסתנו מדובר כבר בתינוק. הפלה בשלב הזה היא רצח".

טיגיסט וקרובת משפחה היו בביקור משפחתי באתיופיה כאשר הגיע הטלפון שבישר כי אחותה ילדה מוקדם מהצפוי: "הקדמתי את הטיסה חזרה והגעתי ישר לבית החולים. גל עדיין היה מאושפז במחלקת פגים, ואחותי לא זזה ממנו. היא יצאה מבית החולים רק כדי להחליף בגדים ולהשתתף בדיונים המרתוניים שכבר התחילו להתנהל ברווחה. היא הייתה מאושרת אבל מוטרדת, התלהבה מהתינוק אבל סיפרה לי איך כבר למחרת הלידה הגיעו אליה העובדות הסוציאליות, והראתה לי את מכתב הזימון לבית המשפט – שם עמד להתקיים הדיון לקראת הכרזה על הילד כנזקק בתוך כמה ימים".

על פי חוק הנוער מתקיים דיון בעניינו של קטין בשני שלבים: האחד הוא שלב הכרזת הנזקקות – שבו מכריז בית המשפט על הקטין כנזקק בעקבות אחד או יותר מהגורמים המוגדרים בחוק. בשלב השני, לאחר שהוכרז הקטין כנזקק, בית המשפט מחליט על אופן הטיפול בו: קליטה במשפחת אומנה, העברה לאימוץ או פתרון אחר.

"היה ברור שהמטרה של אנשי הרווחה היתה להוציא אותו מבית החולים ישירות למרכז חירום", אומרת טיגיסט. "הייתי המומה. ציפיתי שעוד לפני שהם יוציאו צווי בית משפט ויכריזו עליו נזקקות, יזמנו אותנו לשיחת התייעצות. הלא היינו איתם בקשר כל מהלך ההיריון, הם מכירים אותנו היטב, יודעים מי אנחנו ואיפה אפשר להשיג אותנו. מה ההתעלמות המוחלטת הזאת מאיתנו?"

– מדובר בהליך משפטי. כשמוציאים ילד מחזקת אמו, מתנהל הליך מהיר במטרה לשמור על טובת הילד.

"גם אני סמכתי עליהם לחלוטין באותה תקופה".

"בכל נימי נפשה"

ימים ספורים בלבד לאחר לידתו של גל החלו במחלקת הרווחה המקומית הדיונים בנוגע לעתידו. טיגיסט: "אף אחד לא הודיע לנו בכלל שקיימת אפשרות להכניס לדיון עורך דין מטעמנו. היו שם 12 איש בחדר לא גדול, היתה תחושה שאנחנו עומדים למשפט, לא היה ברור מי נגד מי ומה תפקידם של כל האנשים החשובים האלו. זו פרוצדורה חשובה ומשמעותית, ובהחלט הרגשנו שנותנים לנושא את כל הכבוד הראוי, אבל ברגעים הקריטיים היה ברור שאנחנו לא חלק מההחלטה".

– מאוחר יותר, בבית המשפט, טענה הרווחה כי בשלבים הללו לא הבעתם מפורשות את רצונכם לאמץ את גל.

"זה מה שהם אכן טענו, אבל בעליון דחו את הטענה הזו מכל וכל".

הנושא מתי בדיוק ביקשה טיגיסט לאמץ את גל עלה, כמובן, במהלך המשפט. בעיני טיגיסט מדובר בסוגיה מכרעת: אם היו מקשיבים לה בזמן – כך לתפיסתה – גל אולי לא היה עובר למשפחת האומנה. אלא שבאותו זמן טיגיסט לא הייתה נשואה. על כך כתב השופט עמית: "הדודה טענה כי ניתן היה לעצור את ההתהליך בעודו באיבו, כאשר כבר בשלבים מוקדמים הביעה הדודה את רצונה לאמץ את הקטין במקום אחותה. איני רואה להידרש לחילופי ההאשמות בנושא זה, ואזכיר כי כל עוד הדודה לא נישאה היא לא יכולה היתה להיות מועמדת לאימוץ".

השופט הנדל לעומת זאת כתב: "הציפייה כי בבת אחת תיאות לקבל על עצמה מחויבות הורית שכזו, בנסיבות טרגיות, ובאופן שאינננו פשוט מבחינה משפחתית – איננה ציפייה ריאלית. העובדה כי ההחלטה התגבשה אצלה בהדרגה – ברורה לכל בר דעת ולב. אולם משהתגבשה אצלה ההחלטה הרי שהפכה שלמה עימה בכל נימי נפשה".

אבל טיגיסט ממשיכה וטוענת: כבר מההתחלה ביקשתי לאמץ את גל. "אמרתי להן: אתן תעזרו לי, תדריכו אותי ואני אגדל אותו. זה היה כאילו דו-שיח, אבל בדיעבד התברר שהן בכלל לא נתנו לזה סיכוי. הפגישה הבאה שלנו היתה בבית המשפט".

"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" - משפט שלמה 2013 - סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – משפט שלמה 2013 – סחר בילדים במשרד הרווחה

"אסור לך להיכנס"

בדיון המכריע להכרזת הנזקקות של גל על ידי המדינה לא נכחה טיגיסט. לא יכולתי להשתחרר מהעבודה, ולא העליתי בדעתי ש"נזקקות" הוא מונח משפטי שמפקיע מרשותנו את הילד", אומרת טיגיסט.

"באותו בוקר אחותי האכילה אותו בפגייה ויצאה לבית המשפט בידיעה שבצהריים תאכיל אותו שוב. לא היא ולא אנחנו תיארנו לעצמנו שמשמעות ההחלטה תהיה כזו שהיא לא תראה אותו יותר. בסוף הדיון היא עלתה על מונית חזרה לבית החולים. בכניסה היא פגשה את השומר שאמר לה: 'אסור לך להיכנס פנימה, בית המשפט החליט שהילד נזקק'".

זו הפעם הראשונה והיחידה במהלך הראיון שטיגיסט נשברת ובוכה: "איך נתתי לזה לקרות? לא היה יום אחד מאז אותו דיון שלא האשמתי את עצמי על זה שהתפתיתי להאמין להם, שראיתי בהם שותפים לבעיה שלנו, שלא שאלתי, שלא דפקתי על השולחן. כמה הייתי טיפשה לאפשר להם להפוך אותנו לבובות על חוט".

– איך הרגישה אחותך?

"אחותי הייתה בהיסטריה. היא התקשרה בוכה מבית החולים ואמרה לי שוב ושוב שלא נותנים לה לראות את הילד. זה היה יום טראומטי לכולנו. לא האמנתי שזה אמיתי. הרמתי טלפון לעובדת הסוציאלית, שאמרה: ' זו החלטה של בית המשפט, זה לא אנחנו'".

גל נמסר למשפחת אומנה במטרה שתהפוך בחלוף הזמן ובתום כל ההליכים המשפטיים למשפחתו המאמצת. משפחת האומנה, כאמור אינה נמנית עם יוצאי אתיופיה, וטיגיסט חששה שבכך יאבד הקשר של אחיינה עם שורשיו ותרבותו. המדינה, מצידה, ביקשה שהאימוץ יהפוך להיות "אימוץ סגור" – ללא כל מעורבות או גישה של האם הביולוגית לבנה. טיגיסט קיוותה שבית המשפט יעניק לה "אימוץ פתוח" – אימוץ הכולל קשר כזה או אחר של גל עם אמו הביולוגית, אחותה. כך, מאמינה טיגיסט, ירוויח אחיינה את משפחתו ומורשתו גם יחד.

"בשלב ההוא הבנתי שלא תהיה ברירה אלא להשיג עורך דין", אומרת טיגיסט. "אחותי הבהירה שהיא לא מוכנה לוותר על הילד, ורק אם בית המשפט יחליט לא לאפשר לה, רק אז היא תסכים שאני אגדל אותו. אני ידעתי רק שחייבים לעצור את הליך האימוץ שלו".

– במשך כל התקופה הזו, הורשיתם לראות את גל?

"הם היו מביאים אותו פעם בשבועיים ל"מרכז קשר". זה היה מייאש ועצוב לשבת שם במשרד, שנראה כמו מחסן קטן וצפוף, יחד עם עובדת סוציאלית שבוחנת ועוקבת אחרי כל תנועה שלך. אפילו אני, 'הנורמלית', הרגשתי שאני עלולה לפשל. אחותי לא פיספסה אפילו פגישה אחת. היא התייצבה בדיוק בזמן לכל פגישה עם גל. אלו היו פגישות עצובות ומתסכלות: הילד בוכה, והיא לא יודעת אם זה בכי של רעב, של כאב, של פיפי או של עייפות. את לא מכירה את הילד, אז את מנסה לנחש למה הוא בוכה, היא היתה מנסה לשיר לו, להצחיק אותו, אבל הפגישות נגמרו והיא הייתה נשארת עם הגעגועים".

סוף סוף מתייחסים

זה היה הזמן לצאת למאבק משפטי: "לקחנו הלוואות מהבנק", אומרת טיגיסט, "והבנו שזה הסיכוי האחרון שלנו".

– הכרת את עמי רק חודשיים קודם, איך הוא השתלב בכל תוכניות האימוץ שלך?

"שיתפתי אותו ברצון שלי לגדל את גל חודשיים אחרי שהכרנו. שאלתי אותו: 'אתה מוכן לגדל את הילד?' הוא ענה לי: 'את מוכנה? אני מוכן מזמן'".

עמי יושב לידינו במשך הראיון כולו. הוא ממעט לדבר, אבל קשה לפקפק במעורבותו המכרעת בהליך האימוץ. "הייתי שמח אם מישהו היה עורך מחקר על האופן שבו מגדלים ילדים באתיופיה", הוא אומר. "לא פעם קרה שהאם לא יכלה לגדל את הילד מכל מיני סיבות, והדרך שבה התמודדה המשפחה האתיופית עם גידול ילד כזה הייתה מושלמת. כולם לקחו חלק בגידול: סבתא, הדודה, האח. אנחנו יודעים מה המשמעות של פרישת חסות על ילד שהוא אחד מהמשפחה, למה לא מתחשבים בזה? מדובר בערך חשוב שמזלזלים בו.

– האמנת שתצליחו לשכנע את המערכת המשפטית בצדקת הדרך שלכם?

"תראי, פקידי רווחה מכירים את המשחק הזה מצויין. הם שיחקו אותו הרבה פעמים מול אתיופים חלשים שלא מכירים את השפה ולא את החוקים. אלו אנשים שאין להם כסף ואין להם סיכוי. קל מאוד לזלזל בתרבות שאתה לא מכיר".

עורכי הדין עמיקם הדר וחדוה שפירא נכנסו לתמונה לקראת תום הדיונים בבית הדין לענייני משפחה. טיגיסט ועמי נשלחו לבדיקת מסוגלות הורית במכון "שלם", שם עברו בהצלחה מרובה את המבחן, "אך עם זאת", כך נכתב בפסק הדין בעליון, "בשורה התחתונה התסקיר מצדד באימוץ הקטין על יד ההורים המיועדים לאימוץ".

טיגיסט ועמי לא ויתרו: ביולי 2013, מיד לאחר שנדחתה בקשתם על ידי ערכאה זו, עירערו בשם אמו הביולוגית של גל לבית המשפט המחוזי. השבועות הספורים שבהם המתינו להחלטה נדמו להם כנצח: "עורכי הדין הנמיכו את הציפיות", אומרת טיגיסט, "אבל חיינו בתקווה שסוף סוף מישהו מתייחס ברצינות ובכובד הראש הראוי למעמדנו כמשפחה ביולוגית".

מקץ שלושה שבועות קיבלה משפחתו של גל את ההודעה כי הרכב של שלוש שופטות – ורדה פלאוט, מיכל ברנט והדס עובדיה – דחה את הערעור. טיגיסט: "הסתכלנו אחד על השני וידענו שלא עוצרים לבכות, להתאבל או להתייאש. לא נתנו לעצמנו לשקוע. ידענו שממשיכים להיאבק על גל. כשאתה נלחם על משהו שאתה מאמין בו, חשוב יותר לשנס מותניים ולהסתער הלאה, לבית המשפט העליון".

"רעדנו בטירוף"

בראשית אוגוסט התכנסו שופטי בית המשפט העליון עדנה ארבל, ניל הנדל ויצחק עמית, לדון בעניינו של גל.

"בלילה שלפני הדיון חלמתי שגל מחזיק לי את היד", אומרת טיגיסט. "ממש הרגשתי שתי ידיים קטנות מחזיקות ולא מרפות ממני. אחר כך שיחקנו: הוא רדף אחריי, תפסתי אותו והתגלגלנו יחד על המיטה. הצחוק שלו היה כל כך מתוק ומוחשי, אבל פתאום הוא התחיל להתפוגג לי. בכיתי, לא רציתי שייעלם, אבל לא הצלחתי להשאיר אותו איתי".

בתחילת הדיון האזינו השופטים לדברים קצרים שנשאו חברי הכנסת פנינה תמנו שטה ושמעון סולומון, ולאחר מכן שמעו את הצדדים. "קיבלתי את רשות הדיבור בבית המשפט", אומרת טיגיסט, "ושם הייתה הפעם הראשונה שהתפרקתי. ההרגשה שזו ההזדמנות האחרונה הציפה אותי בבת אחת. הרגשתי שאני על הגרדום, ואם לא אתחנן על חיי – אין דרך חזרה".

ב- 27 באוגוסט ניתן פסק הדין: גל יועבר לידי דודתו ובעלה. את ההודעה קיבלה טיגיסט כשהייתה בעבודה. "הידיים שלי רעדו בטירוף", מחזרת טיגיסט. "זה היה אושר עילאי. רק אדם שחווה כזה דבר מבין מה זה אושר. התחלתי לבכות והרגשתי איך כל הדמעות מהשנתיים האחרונות – הפכו להיות מתוקות".

בפסק הדין, המשתרע על פני 60 עמודים, מתארים שלושת השופטים את הלבטים והשיקולים שהובילו אותם להחלטה. ניכר כי התלבטות השופטים הייתה קשה ואף מייסרת ("קריעת ים סוף", כתבה השופטות ארבל). השופטים עדנה ארבל ויצחק עמית, שפסקו לטובתה של טיגיסט, הכריעו את הכף מול דעת המיעוט של השופט ניל הנדל.

השופט הנדל קיבל את דעת המומחים שסברו כי הוצאתו של גל ממשפחת האומנה תגרום אצלו לפגיעה קשה. "השתכנעתי כי בנסיבות הנוכחיות… הוצאת הקטין ממשפחת האומנה שבה חי את מרבית חייו תפגע בו באופן ודאי או בהסתברות גבוהה ובאופן משמעותי".

לעומתו, השופטים עמית וארבל העניקו עדיפות לשאלת קשר הדם, והתייחסו גם לנתק שגל יחווה מבני עדתו, אם יגדל במשפחה שאיננה ממוצא אתיופי. "הקטין אינו רק בן לאמו מולידתו, הוא גם חלק משושלת משפחתית, ומסירתו לאימוץ תולשת אותו גם מזהותו המשפחתית", כתב השופט עמית "איך נישא פנינו אל הקטין שיתבע מאיתנו תשובה ביום מן הימים, הכיצד קרעתם אותי מעם משפחתי שנלחמה עליי בכל מאודה ובכל נפשה? הכיצד ניתקתם אותי ממורשתי – מסורתי – זהותי כבן לעדה האתיופית?"

טיגיסט ועמי היו מאושרים: אחרי שתי ערכאות, אינספור דיונים טעונים, ימים ולילות ארוכים של מאבק – בית המשפט קבע שהם יהיו ההורים המאמצים של גל.

אבל זה לא היה הסוף. לפני כשבועיים הגישו המדינה והורי האומנה בקשה לדיון נוסף ולעיכוב ההעברה של גל לידיהם.

המלחמה, כך התברר, טרם הסתיימה.

"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" - משפט שלמה 2013 - סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – משפט שלמה 2013 – סחר בילדים במשרד הרווחה

"אמא, את חולה?"

ההודעה שהוגשה בקשה לדיון נוסף תפסה את טיגיסט ובעלה בעיצומן של ההכנות לחזרתו של גל. הם כבר בחרו צבע לחדר הילדים שלו, תרו אחר מיטה, שידה ווילונות בצבע המתאים, והחלו לסדר מחדש את הקן לקראת הדייר החדש. "כשקיבלתי את הטלפון מעורכי הדין שלנו, הרגשתי כאילו האדמה רועדת תחת הרגליים שלי. היינו בטוחים שהמאבק מאחורינו, הרגשנו סוף-סוף הגיע הזמן לשמוח ולהתכונן לחזרתו של גל, דבר שלא העזנו לעשות עד פסק הדין. כבר בחרנו צבע כתום וירוק לחדר שלו, שברנו את הראש באיזה חדר הוא יישן, איפה נשמע טוב יותר את הבכי שלו בלילה הרשינו לעצמנו לרדת לפרטים הכי קטנים, ובחרנו מיטת מעבר נפתחת כדי שיוכל לארח אצלו חברים מהגן ומבית הספר, לכשיגדל. הבקשה לדיון מורחב ריסקה אותנו".

– אחד החששות שהעלתה המדינה במהלך הדיון היה שמכיוון שמדובר באימוץ פתוח (כלומר, לאם הביולוגית יהיה קשר עם הילד), תהליך גידולו של גל עלול להיפגע. את לא חוששת ממצב כזה?

"אני מכירה את אחותי לעומק. ביליתי איתה ימים ושבועות ארוכים, במצבים הכי קשים שהיו בשמונה השנים האחרונות. הדבר האחרון שהיא תעשה – זה לפגוע בילד. כל פעולה הכי קטנה שהיא עושה – כל מתנה שהיא קונה לו, כל מנת אוכל שהיא מכינה בשבילו – היא קודם מתייעצת איתנו כדי לוודא שזה בסדר. כמו שעון היא מתייצבת בזמן פעם בשבוע כדי לפגוש אותו למשך שעתיים, לא מפסידה אף פגישה. אנחנו מתגעגעים אליו נורא, אבל אסור לה לצלם אותו בווידיאו או בתמונות, וכשאנחנו מבקשים שתצלם אותו בסמארטפון שלה, היא מסרבת. היא מפחדת לעשות חלילה משהו שיכעיס את אנשי הרווחה, היא ממושמעת ברמות שאין לתאר, מוודאת כל צעד שלה. הוא קורא  לה 'אמא' וכבר יודע לדבר ולהרכיב משפטים. באחד הביקורים האחרונים הוא שאל אותה, 'אמא, למה את לא באה איתנו הביתה? אמא, את חולה?"

– מתי ראית אותו לאחרונה?

"לפני כשנה. לנו לא מרשים לראות אותו, אז במהלך המפגשים שלה עם גל היא מתקשרת כדי שנוכל לדבר איתו בטלפון. ביום ראשון האחרון הייתה לנו שיחה, שהשאירה אותי חסרת מילים מרוב התרגשות. שאלתי את גל בטלפון, 'תה יוע מי אני?' הוא ענה לי, 'כן, זה דודה!'"

– מן העבר השני יש את משפחת האומנה מי שגידלו את גל יותר משנה וחצי. את חושבת עליהם?

"זו טרגדיה, גם עבורם, אני מבינה את הכאב שלהם, וצר לי שהם היו צריכים לעבור את השנה וחצי המתוחות הללו בחוסר ודאות. אנחנו נשמח שהם יישארו בקשר עם גל – אנחנו הכי פתוחים לזה, ומאוד רוצים שלא יהיה ניתוק חד מהם, זה הדבר הכי נכון והכי מתאים עבורו – כולנו בעד. אני מעריצה את ההורים האלעה, שלקחו ילד שכל כך שונה מהם פיזית, ואני בטח לא פוסלת אותם על רקע צבעם או מוצאם, אני רק רוצה לקבל חזרה את האחיין שלי".

– את מדגישה מאוד את עניין המורשת וההקשר התרבותי לעדה. אם המשפחה המאמצת הייתה ממוצא אתיופי, עדיין היית נלחמת?

"כן, ברור. אנחנו מאמינים במאה אחוז, וכך האמנו מהרגע הראשון, שטובתו של גל היא לגדול איתנו. זה ילד שיגדל בביטחון ובאהבה הכי גדולה. אני מתכוונת להילחם עליו עד הסוף ולא אוותר עליו. אם הייתי בוחרת בדרך הכניעה, לא הייתי מגיעה לאן שאני היום. התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה".

"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" - משפט שלמה 2013 - סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – משפט שלמה 2013 – סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" - משפט שלמה 2013 - סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – משפט שלמה 2013 – סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" - משפט שלמה 2013 - סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – משפט שלמה 2013 – סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" - משפט שלמה 2013 - סחר בילדים במשרד הרווחה
"התינוק הזה יהיה שלי ויהי מה" – משפט שלמה 2013 – סחר בילדים במשרד הרווחה

קישורים:

הרכב שופטי בימ"ש עליון החזירו את התינוק האתיופי המאומץ למשפחתו הביולוגית – הקץ לסאגת התעללות משרד הרווחה במשפחה במשך 3 שנים


השופטת עדנה ארבל החזירה את התינוק האתיופי המאומץ למשפחתו הביולוגית

אביבה, שם בדוי, תזכה לגדל את אחיינה, לאחר שהרכב שופטים בית משפט עליון (ארבל, עמית, הנדל), הפך את החלטת בימ"ש מחוזי (שופטת ורדה פלאוט) ופסק כי טובתו של הילד לגדול אצל משפחתו הביולוגית ואין חולק על כך, כי אמו היא אמא חמה, אוהבת ומחבקת. אביבה (דודתו של הקטין), קצינה מוערכת בצה"ל, בעלת מסוגלות הורית ללא רבב, נאבקה במשך 3 שנים לגדל את אחיינה, לאחר שאחותה החולה לא יכלה לטפל בו, ומשרד הרווחה התעקש לשלוח את אחיינה ללא שום הצדקה לאימוץ סגור במשפחה זרה (לבנה), במקום לתת לדודתו לגדל אותו, כשלאביבה היכולת והאמצעים הטובים ביותר לגדל את אחיינה.
היום הוסר צו איסור פרסום על פסק הדין בתיק בע"מ 4486/13.
מפסק הדין עולה, כי משרד הרווחה הכשיל את דודתו של הקטין לגדל את אחיינה במשפחתו הביולוגית, ובחר מטעמים הזרים לטובתו של הקטין, למסור את התינוק לאימוץ אצל משפחה לבנה משיקולי סחר בילדים. השופטת ארבל מתחה ביקורת חריפה ביותר נגד התנהלות פקידת הסעד בהעברת הקטין לאימוץ, בלא שבדקה את האופציה להשארת הקטין אצל בני המשפחה, שלהם העדיפות הראשונה לאמץ את הקטין.
חובה על שר הרווחה לפטר את אורנה הירשפלד פקידת האימוץ שכשלה בתפקידה, וגרמה לנזקים קשים ביותר בתדמית משרד הרווחה, כשהתעקשה על אימוץ מיותר והפרדת קטין מבני משפחתו הביולוגית הטובה ללא הצדקה.
שר הרווחה חייב לפטר את אורנה הירשפלד, גם מפאת העובדה שהיא גרמה לנזקים שעד עצם היום הזה לא תוקנו לאמא אורה מור יוסף, ולרבבות אמהות במדינת ישראל, כשמנעה מהם מטעמים בלתי ענייניים לגדל את ילדיהם שלהם.
לקריאת פסק הדין הקליקו:
השופט ניל הנדל:
"רצונה של האם ברור והוא השאיפה האנושית והבסיסית להיות נוכחת בחיי בנה גם כאשר איננה בעלת מסוגלות לגדלו בכוחות עצמה.
"הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ?" שאל הנביא, והמענה לשאלה רטורית זו מובן מאליו (ישעיהו מט טו).
הקשר הרגשי בין המבקשת ובין בנה מובן, על אף שהוא לא שהה בחזקתה ולו יום אחד.
את רצונה זה הביעה האם, על אף מחלתה הקשה, בדרכים שאינן משתמעות לשתי פנים.
מהלילות בהן ישנה במסדרונות בית החולים עת שהה הקטין בפגיה, ועד הביקורים הסדורים עם הקטין אליהם הגיעה, בין אשפוז אחד למשנהו.
בבדיקה האחרונה שנערכה על ידי "מכון שלם" ביום 19.12.2012 אף ביטאה המבקשת תסכול לנוכח תדירות ביקוריה אצל בנה באומרה "פעם בשבוע רחוק מדי. אני מתגעגעת אליו. חסר לי להרגיש אמא" (עמ' 9 לדו"ח המשלים של "מכון שלם" מיום 30.1.2013).
כאמור, למרבה הצער, האפשרות כי תגדל את הילד נשללה באופן חד משמעי לנוכח מצבה הנפשי הקשה, אולם רצונה, לכל הפחות, להמשיך ולהיות נוכחת בחיי בנה – ברור ומובן ויש לו משקל.
אף רצונם של הדודה ובן זוגה הוצג באופן בהיר. רצונה של הדודה הוא כי הקטין יאומץ על ידיה ועל ידי בן זוגה, בחיק משפחתו המורחבת. המושג "משפחה" לעתים בכוחו להעניק ולעיתים הוא תובע, לעיתים מקנה זכויות ולעיתים דורש הקרבה.
הדודה מאמינה ומשוכנעת כי בנוטלה על עצמה את אימוצו של הקטין, תבטא בכך את מסירותה המשפחתית הן כלפי הקטין, הן כלפי אחותה, אמו. בכך אף תוכל להעניק לקטין מסגרת משפחתית בה יוכל להמשיך ולהיות קשור לשורשיו המשפחתיים, העדתיים והתרבותיים. במובן זה הגם והבקשה היא להעביר את הקטין לחיק הדודה ובעלה, בפועל היא מייצגת את המשפחה המורחבת כולה שאף היא מביעה כמיהה להיות מעורבת בחיי הקטין.
הן המומחים, הן בתי המשפט, לא חסכו בדברי הערכה לדודה. היא נשואה טרייה בסוף שנות העשרים לחייה, עתודאית לשעבר וקצינה בקבע, בעלת קורות חיים מרשימים ואישיות מרשימה לא פחות.
בדו"ח המשלים של "מכון שלם" מיום 30.1.2013 נאמר כי "מדובר באישה צעירה מרשימה, נבונה, מפוקחת, בעלת כוחות התמודדות טובים מאוד, ארגון אישיותי מאוזן ואינטגרטיבי, יכולת מפותחת לאמפטיה ומודעות עצמית".
עוד נסקרה רשימה ארוכה של מעלות ההופכות אותה מתאימה לאימוץ באופן כללי, ומתאימה ביותר לאימוצו של הקטין באופן קונקרטי.
נאמר כי היא "צפויה להתמודד עם אחריות הורית באורח נורמטיבי ומטיב באם מדובר בילד ביולוגי או מאומץ. עולה מהממצאים כי הפרופיל האישיותי של [הדודה] עולה בקנה אחד עם הנדרש בכדי לשקול לחיוב האימוץ בתוך המשפחה".
לצד ההערכה של הדודה ובן זוגה כמי שצפויים להיות הורים טובים ומיטיבים לקטין, בכף זו של המאזניים ניתן למנות את האפשרות של הקטין לגדול בתוך משפחתו במובנה הרחב ובתוך התרבות אליה נולד ככל שאלה משרתים את טובתו, וכן ההיבטים החיוביים אך המוגבלים שבהמשך הקשר עם אמו.
השופט י. עמית:
גם אֵם "רעה" עדיפה על אדם זר (ע"א 137/66 נעמי פליגלטאוב נ' אוגניה גוטפרוינד פליגלטאוב, פ"ד כ(3) 621, 624 (1966)) וגם הורים "גרועים" ראויים לגדל את ילדיהם (ע"א 488/77 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(3) 561 (1976)).
ודוק: ברי כי הזכות של ההורה-המוליד היא בעלת עוצמה גדולה מזו של בני המשפחה האחרים. עם זאת, הקטין אינו רק בן לאמו-מולידתו, הוא גם חלק משושלת משפחתית, ומסירתו לאימוץ תולשת אותו גם מזהותו המשפחתית. איך נישא פנינו אל הקטין שיתבע מאיתנו תשובה ביום מן הימים, הכיצד קרעתם אותי מעם משפחתי שנלחמה עלי בכל מאודה ובכל נפשה? הכיצד ניתקתם אותי ממורשתי-מסורתי-זהותי כבן לעדה האתיופית?

לוח הזמנים מאז לידתו של הקטין ועד היום.

 25.12.2010 – הולדת הקטין.

12.1.2011  - הקטין הוצא ממשמורת האם.

25.1.2011  - הקטין הועבר לבית תינוקות של השירות למען הילד.

23.3.2011 – הקטין הוכרז כקטין נזקק והמשיך לשהות בבית התינוקות.

20.9.2011  - הוארך צו המשמורת והוגשה בקשה להכריז על הקטין בר אימוץ.

9.1.2012  -  ניתנה הסכמת האם להעברת הקטין למשפחה אומנת.

12.1.2012  - האם חזרה בה ומבקשת להעביר את הקטין לדודתו.

17.1.2012  - הבקשה נדחית.

6.2.2012  - מתקיים דיון במהלכו הועלתה האפשרות להעביר את הקטין לדודה, שאינה נשואה בשלב זה, אך מודיעה כי בכוונתה להתחתן עם בן זוגה מזה כחצי שנה.

9.2.2012  - בית המשפט מורה על העברת הקטין למשפחת אומנה עם כוונת אימוץ, אך אינו סוגר את הדלת בפני האפשרות כי הדודה תאמץ את הקטין. עוד באותו יום הקטין מועבר למיועדים לאמץ.

28.5.2012  - תסקיר המציין בחיוב את מעלותיה של הדודה ובן זוגה. עם זאת, בשורה התחתונה, התסקיר מצדד באימוץ הקטין על ידי ההורים המיועדים לאימוץ.

28.10.2012 – בית המשפט מורה לבחון את מסוגלות הדודה, וכן מסוגלותה להציב גבולות מול האם.

1.11.2012  - הדודה נישאת לבן זוגה.

30.1.2013 – חוות דעת ובדיקות נוספות של מכון שלם: כשירות האם נשללת לחלוטין; נוכח מכלול תכונותיה החיוביות של הדודה, ניתן לשקול בחיוב אימוץ בתוך המשפחה; אילו הדיון היה נערך לפני שנה, היה עדיף אימוץ במסגרת המשפחה; ניתוקו של הקטין כעת מהמיועדים לאמץ עלולה להיות בעלת השלכות קשות על הקטין.

18.4.2013  - הקטין מוכרז בר אימוץ בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

16.6.2013  - פסק דינו של בית המשפט המחוזי הדוחה את הערעור.

4.7.2013  - תסקיר עדכני של פקידת האימוץ.

 הדודה טענה כי ניתן היה לעצור את התהליך עוד באבּוֹ, באשר כבר בשלבים מוקדמים הביעה הדודה את רצונה לאמץ את הקטין במקום אחותה.

 עיון בלוח הזמנים המתואר לעיל, מעורר תחושה של החמצה, באשר הדודה הצהירה על רצונה ונכונותה לאמץ את הקטין, סמוך לאחר שהועבר להורים המיועדים לאמץ, וכאשר כבר היה לה בן זוג, גם אם טרם נישאה לו.

השופטת עדנה ארבל:

האם נשלול זכותו של ההורה – המוליד לקבל חזרה את ילדו שנחטף ממנו, אך בשל העובדה שהילד כבר גדל מספר שנים אצל אחרים שאימצו אותו בתום לב? דוגמה אחרונה זו מוכרת לנו היטב מעניינה של הקטינה ברונה, שנחטפה בברזיל עודנה בת ארבעה חודשים, פרשה שהסעירה בשעתו את הרוחות במדינה (בג"ץ 243/88 קונסלוס נ' תורג'מן, פ"ד מה(2) 626 (1991)). דומה כי פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר הורה על החזרתה של הקטינה להוריה בברזיל, היה בלתי-נמנע, למרות התחזית שלדאבון הלב נתגשמה, כי החיים בברזיל לא יאירו פנים לקטינה.

 ולהבדיל אלף אלפי הבדלות. לאחר מלחמת העולם השניה נדרשו משפחות נוצריות להחזיר ילדים יהודיים שגדלו במשמורתם, גם כאשר הוריהם של אותם ילדים נספו בשואה, ומי שדרש את החזרתם של הילדים היו בני משפחה רחוקים או ארגונים יהודיים (Daniel Statman, “Tragic Decisions: Removing Jewish Children from their Christian Guardians in Post-War Europe” in Eve Garrard and Geoffrey Scarre (eds.), Moral Philosophy and the Holocaust, London: Ashgate Press, 2003, pp. 169-200) (להלן: סטטמן)).

הדוגמאות המובאות לעיל, ממחישות כי בסיטואציות שונות, השיקול של חשש לכאב ולנזק שייגרם עקב ניתוקו של קטין ממשפחה אליה הורגל מזה שנים, אינו שיקול קונקלוסיבי שבלעדיו-אין. המקרה שבפנינו אינו קיצוני בעובדותיו כמו הדוגמאות דלעיל, אך הדברים ממחישים כי גם למצב הדברים כפי שהיה צריך להיות "בזמן אמת" יש ליתן משקל.

לצד הפגיעה הראשונית בקטין, את טובת הילד יש לבחון לטווח הארוך, למשך כל ימי חייו, כך שאל תוך המשוואה הכאובה יש לשקלל גם את "התועלת" של הקטין שיגדל בחיק משפחתו. בכך יימנעו ממנו, מחד גיסא, החסכים והכאבים שהם לעיתים מנת חלקו של ילד מאומץ, ומאידך גיסא, הוא ייתרם מכך שהוא גדל כשהוא מחובר לשורשיו. הקשר הגנטי הוא חלק מהזהות והשייכות של כל אדם, חלק מ"האני" שלו, וכפי שנזכר לעיל, לא בכדי אנו עדים פעמים רבות לחיפוש של ילדים מאומצים אחר הוריהם-מולידיהם, בבחינת ניסיון להשלים חלק חסר בפאזל חייהם.

כל גורמי המקצוע וכל הערכאות השיפוטיות בפניהם הופיעה הדודה, התרשמו עמוקות מאישיותה המרשימה ויכולותיה יוצאות הדופן, והתרשמו לטובה מבן זוגה והזוגיות ביניהם. דמותה של הדודה וחוות דעת המומחים לגביה, שונות עד מאוד מאלו של הדודה שעניינה נדון בעניין פלוני. בכך מתייחד ענייננו גם מהמקרים השכיחים בתיקי אימוץ, בהם נקבע כי ההורה הביולוגי חסר מסוגלות הורית, וקיים פער "כוחות" של ממש במישורים שונים בינו לבין ההורים המאמצים. במקרה דנן, כניסתה של הדודה לזירה יצרה "תחרות" קורעת-לב בין שתי משפחות, שלכל אחת מהן מסוגלות הורית טובה.

מעשה אימוץ

מעשה של אימוץ הוא למעשה נטילת ילד מהוריו הביולוגיים, ולענייננו משפחתו הביולוגית, והשמתו בשלב הראשון אצל המשפחה המיועדת לאימוץ ובשלב האחרון אצל ההורים המאמצים. כנקודת מוצא, חשוב להדגיש כי מוסד האימוץ נועד ליתן תשובה למצבי קיצון שבהם האוטונומיה של המשפחה והקשר הטבעי בין הורים לילדים אינו יכול להתממש כראוי, מצבים שבהם התא המשפחתי אינו מסוגל לשאת באחריות הבסיסית  לגידולו התקין של הילד. התערבותה של הרשות הציבורית שמורה למצבים מיוחדים וחריגים.

ענייננו בקטין, יליד שנת 2010 כאמור, שהוצא מחזקת אמו עם לידתו זאת על רקע מצבה הנפשי.

 על אהבתה של האם לבנה ורצונה לגדלו בעצמה, ולחלופין בעזרת אחיותיה, אין מחלוקת.

חשוב לתת את הדעת להתנהלות האם ולעובדה שמעולם לא חדלה מלהילחם על זכותה ההורית כלפי הקטין, ולא עשתה כל מעשה שעשוי להיחשב כקיפוח זכותה כאם.

לאחר לידת בנה, ולמרות ששוחררה לביתה, המשיכה האם לשהות בבית החולים ולישון במסדרונות בית החולים בתקופה בה היה הקטין מאושפז בפגיה.

האם מעולם לא ויתרה על בנה. מאז היות הקטין בן חודשיים התקיימו מפגשים עם אמו במחלקת הרווחה אחת לשבוע. האם התקשתה לקבל את העובדה שעליה להיפגש עם בנה במסגרת זו, אך עם זאת הגיעה לכל המפגשים ועל פי דו"ח העובדת הסוציאלית יחסה כלפיו היה רך ואימהי, וכפי שתואר בחוות הדעת "מחבקת מנשקת ומלטפת את בנה".

בענייננו, לא הייתה מצד האם הזנחה של הקטין, לא הייתה כל בעיה מבחינת התנהלותה של האם כלפיו, והיא בוודאי לא עשתה דבר שיש בו לקפח את זכותה כאם כלפי בנה, ההיפך הוא הנכון.

כאמור, האם עשתה כל שביכולתה בניסיונותיה להשאיר את הילד בחזקתה.

היא חזרה וביקשה לאפשר לה לגדל את בנה בכוחות עצמה או לשבצה יחד עימו למסגרת מוסדית מתאימה, אולם נמסר לה כי לא קיימות מסגרות לאמהות במצבה.

האם מוכת גורל, חלתה, וכתוצאה ממחלתה נאלצה שלא ברצונה למסור את בנה. למרות מצבה הנפשי, התמידה במפגשים עם הקטין וגילתה כלפיו אהבה וחום, וקיוותה בכל מאודה שישוב לחיקה. אך בלית ברירה, כשהבינה את מצבה והובהר לה שהיא לא תוכל לקבלו לרשותה, השלימה עם העובדה ואף הציעה שאחותה היא שתאמץ אותו, וקיוותה שתזכה גם היא לראותו.

מסירת הקטין למשפחת אומנה

מהשלב הראשון אחותה של האם התגייסה לסייע לה. היא ליוותה את האם למפגשים עם הקטין ואף ביקשה בכתב עדכון ופרטים לגביו. אולם, כאשר ביקשה לקבל את הילד לטיפולה במקומה של אחותה החולה, הוסבר לה כי הדבר לא ניתן בהתחשב בעובדה שאינה נשואה. בשלב יותר מאוחר במהלך ההליכים בבית משפט קמא, כשמצבה המשפחתי של האחות השתנה והיא נישאה, הביעה האחות בפני הצדדים ובפני בית המשפט את רצונה לאמץ את הקטין, בן אחותה, יחד עם בעלה ולאספו אל חיק המשפחה, והכל בתנאי שזה יהלום את רצון אחותה.

ההצעה הועלתה לראשונה שלושה ימים קודם להעברת הקטין בפועל למשפחת אומנה. בית המשפט סירב לעכב ביצוע העברתו של הקטין למשפחת האומנה וקבע כי "היה ויימצא כי הגורם המתאים לאמץ את הקטין הינו אחותה של האם, יועבר לאחר שתהא החלטה חלוטה למשמורת הגורם המיטיב עבורו".

קשה לקבל החלטה זו (של השופטת ורדה פלאוט) ועוד פחות את "ההבטחה הנרמזת" כי ניתן יהיה לשקול ואולי אף לשנות את ההחלטה בעתיד. היום הסתבר שמצב זה יוצר קושי ועשוי לגרום נזק רב ובלתי הפיך לכל המעורבים. האם הביולוגית מצידה למרות מאמציה לא הצליחה בכוחותיה הדלים לעצור את כדור השלג המתגלגל עד שהתפוצץ בפניה עם העברת הילד למשפחת האומנה.

קשה לקבל החלטה זו ועוד פחות את "ההבטחה הנרמזת" כי ניתן יהיה לשקול ואולי אף לשנות את ההחלטה בעתיד. היום הסתבר שמצב זה יוצר קושי ועשוי לגרום נזק רב ובלתי הפיך לכל המעורבים. האם הביולוגית מצידה למרות מאמציה לא הצליחה בכוחותיה הדלים לעצור את כדור השלג המתגלגל עד שהתפוצץ בפניה עם העברת הילד למשפחת האומנה.

בית משפט זה חזר והביע עמדתו כי ראוי הוא, בדרך כלל, ששירותי הרווחה ימתינו זמן סביר אחרי הלידה עד שיחתימו את האם על הסכמה למסירת הילד לאימוץ, שכן לא אחת הנסיבות משתנות. למשל, יתכן שהאם אשר נתנה הסכמתה למסירת ילדה חוזרת בה מההסכמה, או כמו בעינינו, שקיימות אפשרויות אימוץ נוספות כגון אפשרות לאמץ את הילד בתחום המשפחה.

התוצאה

ראוי לדעתי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי שאימץ את פסק דינו של בית המשפט קמא שדחה את הצעתה של אחות האם לאמץ את הקטין, והורה להשאירו במסגרת אימוץ סגור. יש להותיר את הכרזת הקטין כבר-אימוץ לגבי האם (מיום 25.12.10) וכן להורות על החזרתו של הקטין אל חיק משפחתו, לאימוץ על ידי אחות האם ובעלה של האחות, עם צמצום תוצאות האימוץ באופן שהקטין יוכל לקיים מפגשים עם אמו ומשפחתו כפי שיקבע על ידי אחות האם בהנחיית והדרכת שירותי הרווחה.

 מעברו של הקטין ייעשה בהדרגה תוך שלושה עד ארבעה חודשים מיום מתן פסק הדין. בתקופה זו יקוימו מפגשים בין הקטין לדודה המאמצת יחד עם בעלה. זאת, על פי הנחייה וליווי של שירותי הרווחה שיפקחו על המפגשים, כמו גם יקבעו את המפגשים בהם תוכל להשתתף האם הביולוגית, על פי תיאום עם הדודה המאמצת.

אחרית דבר

 כבר בראשית דברי התייחסתי לקושי, לכאב לרגישות המתחייבת בהכרעת דין שעניינה אימוץ של ילד. קטין שהורחק מחיק אמו בעל כורחה בשלב ראשון בהיותו פג, לאחר מכן, עם אשפוזה של האם, נלקח ממנה והועבר לטיפול גורמי הרווחה ומשם הגיע לבסוף למשפחת אומנה בחיקה הוא נמצא מאז היותו בן 13 חודש (היום הוא בן שנתיים ועשרה חודשים).

האם הביולוגית בשום שלב לא ביקשה ולא רצתה להיפרד מבנה.

כל מחאותיה ותחנוניה לטפל בו גם בתנאי פיקוח נדחו בשל מצבה הנפשי שהלך והידרדר ככל שגדלה מצוקתה.

כפי שצוין, למרות ששוחררה מבית החולים לאחר הלידה נשארה לישון במסדרונות בית החולים כדי להימצא קרוב לבנה, שבשלב שחרורה של האם מבית החולים עדיין נותר מאושפז בפגיה.

הגורל האכזר פגע בה והיא חלתה במחלה נפשית, ומשזו פרצה נזקקה לאשפוז פסיכיאטרי (פעמיים), ולאחר זמן בהיות הקטין בן שנה וחודש, על פי צו בית המשפט נמסר למשפחת אומנה. בקשת האם שלא למסור את בנה למשפחת אומנה ולאפשר לאחותה לאמצו נתקלה מבחינתה בקיר אטום. הבקשה לעיכוב ביצוע צו האימוץ עד לבירור בקשת האם נדחתה על ידי בית המשפט בנימוק של טובת הילד.

אכן, לא הייתה זו הגזמה כשהמשפחה הביולוגית חשה שכל הדלתות נסגרו בפניה. כל מה שקרה מבחינת הקטין לא היה כתוצאה מאשמה כלשהי בהתנהגותה של האם, אלא שכאמור, ההיפך הוא הנכון. הכל קרה למרות כל מאמציה ובניגוד גמור לרצונה ותפילתה. היא פעלה בניגוד לכל הסיכויים, בשלב מסוים גויסה אחותה – הדודה – שבהתחשב במצב שנוצר ועל פי רצון האם, עמדה בראש המאבק ונטלה את שרביט האימוץ לעצמה ולבן זוגה, בליווי ותמיכה של המשפחה המורחבת.

הצדק שבדין דורש להבין ולהטות אוזן קשבת ולב פתוח לאם ממנה "נלקח" פרי בטנה בהיותה חולה וחסרת אונים, כשהיא מנסה בדרכה להתמודד אל מול רשויות הרווחה שלהערכתם טובת הילד מצדיקה למסרו לאימוץ. על בית המשפט מוטל להטות אוזן קשבת לכאבה ולזעקה של המשפחה – משפחה אתיופית, משפחת המקור שגידלה את הדודה לאחר אסונות שפקדו את המשפחה (מות האב, מות האם) ועתה מבקשת, בהיות האם חולה, שבנה יגדל בתוך המשפחה המלוכדת ויתחבר לשורשים לזהות, לתקווה.

אחרי ככלות הכל, ומעל לשיקולי המשפחה, האם, הדודה וכל שיקול אחר, עומדת טובתו של הקטין והיא שהנחתה אותי לאורך כל הדרך. בכך פתחתי את חוות דעתי ובכך אסיימה. את עתידו של הקטין לא ניתן לנבא וכל שנותר הוא רק להאמין ולקוות שהכוחות המשפחתיים שהאם השכילה לגייס ישמשו בסיס איתן להקמת בית ומשפחה לבנה.

מעברו של הקטין ייעשה בהדרגה תוך שלושה עד ארבעה חודשים מיום מתן פסק הדין. בתקופה זו יקוימו מפגשים בין הקטין לדודה המאמצת יחד עם בעלה. זאת, על פי הנחייה וליווי של שירותי הרווחה שיפקחו על המפגשים, כמו גם יקבעו את המפגשים בהם תוכל להשתתף האם הביולוגית, על פי תיאום עם הדודה המאמצת.

27.8.13".

קישורים:

אמיר שוורץ פקיד סעד ראשי בעלים של רשת הוסטלים ק.ט.ב. – שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה


אמיר שוורץ פקיד סעד ראשי  בעלים של רשת הוסטלים ק.ט.ב. – שחיתות ומרמה בצמרת משרד הרווחה 

עיסקת הטיעון של העבריין המורשע אמיר שוורץ

אמיר שוורץ  פקיד סעד ראשי במשרד הרווחה בעלים פרטיים של רשת הוסטלים ק.ט.ב.

כל הילדים שמוצאים מהורים מוחלשים מועברים בקומבינות להוסטלים של אמיר שוורץ , שמשמש פקיד סעד ראשי במשרד הרווחה. שורץ הוא המפעיל של רשת הוסטלים פרטיות כשעל כל ילד הוא מקבל אלפי שקלים מידי חודש מהמדינה. מדובר במאות ילדים שנמצאים בהוסטלים של אמיר שוורץ.

אמיר שוורץ מתפרנס מסחר בילדים במשך שנים רבות באין מפריע.

אמיר שוורץ הוא הבעלים של רשת הוסטלים לפגועי נפש ק.ט.ב. ומצד שני הוא משמש גם כפקיד סעד ראשי במשרד הרווחה. איך שני תפקידים אלו חופפים?

הקומבינה של אמיר שוורץ משתלבת היטב בשחיתות משרד הרווחה, שכן הוא מקבל אלפי שקלים עבור כל ילד שמוצא מביתו ממשרד הרווחה ונשלח לרשת ההוסטלים שאותה הוא מתפעל.

רשת ההוסטלים הפרטיים בבעלות אמיר שוורץ קיימת שנים רבות, ובמשרד הרווחה ידעו כי מדובר בסחר בילדים, אולם לא עשו מאום כדי להפסיק את השחיתות והנגע החמור ביותר.

שרי הרווחה לשעבר יצחק הרצוג וכחלון שידעו על מעשי השחיתות החמורים ביותר של אמיר שוורץ, לא זימנו אותו מעולם לשימוע והמשיכו את הסחר בילדים באין מפריע.

אמיר שוורץ הורשע

אמיר שוורץ פקיד הסעד שיקר בבית המשפט את השופטת בלהה גילאור

 

פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ - כליאת ילדים נורמלים במוסדות למפגרים לאונס הזנחה והתעללות

אוגוסט 2013 – תיק ת"א 865-08 דהאן ואחרים נגד מדינת ישראל ואח' – שופטת בלהה גילאור – פרוטוקול דיון בבית משפט מחוזי בחיפה – 7 בספטמבר 2011 – מדובר בתביעת נזיקין של דודו דהאן נגד מדינת ישראל, משרד הרווחה ואח' על תיוגו כמפגר וכליאתו שלא לצורך במוסד למפגרים של משרד הרווחה למשך עשרות שנים שם עבר התעללות קשה.

עדות שקר פקיד סעד ראשי אמיר שוורץ – אינו עוסק בעסקים פרטיים למוסדות לחוסים

במהלך הדיונים נתבקש פקיד סעד ראשי לענייני מפגרים, אמיר שוורץ, להעיד. אמיר שוורץ הושבע כמקובל לומר את האמת, ונשאל אם עדיין הוא עוסק בענייניו הפרטיים תוך כדי עבודתו כפקיד סעד ראשי במשרד הרווחה.

תשובתו כפי שמופיעה בפרוטוקול ע"מ 993:
"אני היום את רוב זמני מבחינה מקצועית משקיע במשרד הרווחה. אני מוטרד מבחינת המשרד שעות על שעות…. אם מידי פעם אני מדבר עם אשתי על נושא העבודה שלה, או שמידי פעם שואלים אותי שאלה, זה לא רלוונטי לעניין הזה".
השופטת גילאור העירה לאמיר שוורץ:

"אתה נדרש לאישור עבודה נוספת"

שוורץ השיב:

"אני כבר לא עוסק בזה, אני לא עושה את זה יותר".

פרוטוקול בית משפט - אמיר שוורץ מעיד כי אינו עוסק בעניינים פרטיים שלו ושל אשתו בשעות העבודה
פרוטוקול בית משפט (עמ' 993) – אמיר שוורץ מעיד כי אינו עוסק בעניינים פרטיים שלו ושל אשתו בשעות העבודה

תחקיר ערוץ 10 – אמיר שוורץ מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים חרף הרשעתו בנושא בעבר

בתחקיר ערוץ 10 שנערך באוגוסט 2013 נתברר כי אמיר שוורץ מנהל בשעות העבודה גם את עסקיו הפרטיים – רשת הוסטלים שלו ושל אשתו.

שוורץ מחזיק רשת פרטית של הוסטלים. כבר בשנת 2005 הוא הורשע בדיווח שקרי על שעות עבודתו ועל טיפול בעסקיו הפרטיים במהלך העבודה. למרות ההרשעה הברורה, הוא ממשיך לעסוק בעניינים הקשורים לעסקיו הפרטיים במהלך עבודתו בשירות המדינה. תחקירנית חדשות 10 קבעה איתו פגישה בנוגע לאשפוז של אחיה באחד ממוסדותיו של שוורץ. כל זה התרחש במשרד הרווחה ובזמן העבודה שלו.

קישורים:

  • אמיר שוורץ פקיד סעד – משתמש בתואר 'דוקטור' בניגוד לחוק ולכללים - פקיד הסעד אמיר שוורץ – משתמש בתואר 'דוקטור' בניגוד לחוק ולכללים אמיר שוורץ – התעללות והזנחת ילדים הכתבה: תקראו לו דוקטור (למרות שהוא אינו כזה)  רדיו חיפה , טלי ליבמן , יוני 2012 פקיד הסעד הראשי במשרד הרווחה, אמיר שוורץ עושה שימוש בתואר דוקטור בניגוד להנחיות ברורות של משרד הרווחה, כך מגלה כתבתנו טלי ליבמן. […]
  • "תינוק בגולאג ישראלי" – תחקיר על חטיפת תינוק – סיפורו של דודו דהאן - "תינוק בגולאג ישראלי" – תחקיר על חטיפת תינוק – סיפורו של דודו דהאן דע/י כי הרווחה היום, לפני ארבעים שנה או ששים היא אותה רווחה.  עיקרון הבסיס הוא ה"חיסיון" וה"דלתיים הסגורות" במשרד הרווחה ובבתי המשפט לענייני משפחה ל"טובת הילד" כביכול, מאפשר לרווחה לעשות באזרחים במצוקה/חלשים ככל העולה על רוחם. רק השיטות משתנות מידי פעם … […]

כבוד הרב עוזי משולם הלך לעולמו לאחר שהורעל ע"י חורשי מזימה רעה עקב חשיפתו את פרשת חטיפת ילדי תימן. יהי זכרו ברוך!


כבוד הרב עוזי משולם הלך לעולמו לאחר שהורעל ע"י חורשי מזימה רעה עקב חשיפתו את פרשת חטיפת ילדי תימן. יהי זכרו ברוך!

כבוד הרב עוזי משולם שחשף את פרשת חטיפת ילדי תימן, מת בגיל 60.

הרב עוזי משולם התבצר בשנת 1994 עם חסידיו בבית בלוד, כשהוא מאיים בשפיכות דמים אם לא יחקרו את נושא היעלמות ילדי תימן. בהמשך ריצה חמששנות מאסר, והצליח לגרום להקמת ועדת חקירה, שטייחה את נושא חטיפת ילדי תימן ונטען שהילדים שנעלמו מתו.

הרב עוזי משולם נולד ב-1953 והיה מורה בבית ספר דתי. בפסח 1994 החל להפיץ עלונים בנושא חטיפת ילדי תימן, בהם הקביל בין חטיפתם ובין מעשי הנאצים בשואה. לטענתו, אלפי ילדים של עולים מתימן נמכרו לארצות הברית לצורך ניסויים כמו אלה שביצע ד"ר מנגלה. משולם דרש מהממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לנושא.

עוזי משולם

עוזי משולם. צילום: טלוויזיה

הרב עוזי משולם שירת בצבא כפקיד שלישות, ובמהלך שירות מילואים נפגע כתוצאה משאיפת חומר הדברה רעיל ונקבעו לו אחוזי נכות. במהלך שנות מאסרו חלה הרעה במצבו הבריאותי והוא השתחרר בשנת 1999 כשהוא מרותק למיטתו עד יומו האחרון.

לטענת בני משפחתו השירותים החשאיים הזריקו לגופו חומרים על מנת לגרום לו קריסת מערכות כדי שלא יחשוף פרטים על חטיפת ילדי תימן.

כבוד הרב עוזי משולם – יהי זכרו נצור בצרור החיים. אמן!

קישורים:

פרשת חטיפת ילדי תימן – הקשר הישראלי – תחקיר בן כספית – פרשת חטיפת ילדי תימן – הקשר הישראלי – תחקיר בן כספית, ערוץ 10 פרשת חטיפת ילדי תימן – תחקיר בן כספית ערוץ 10. "הקשר הישראלי" כינוי לפרשת היעלמותם של פעוטות בני עולים חדשים, בעיקר מתימן, בין השנים 1954-1948. ניסים גרמה אומר אחותי שושנה נחטפה. ילדים נחטפו מכל משפחה. אותי ההורים שלי החביאו מתחת למיטה, ולכן […]

סיפורו של אורי וכטל שנולד כפלתיאל רדא סעד – חטיפת ילדי תימן – כלביית ויצ"ו – פשעי משרד הרווחה - סיפורו של אורי וכטל – חטיפת ילדי תימן – כלביית ויצ"ו תחקיר ערוץ 1 מיום 29.2.12 סיפור חטיפתו של אורי וכטל, שנולד כפלתיאל רדא סעד. הפרשה שלא נגמרת – חטיפת ילדי תימן. אורי וכטל בן 61. גדל בשכונה של היקים בקרית אונו. בגיל 6 גילה אורי שהוא ילד מאומץ. בן למשפחה תימנית. עוזרות הבית היו […]

ד"ר שושנה מדמוני גרבר: "פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן" – היכן הילדים? ד"ר שושנה מדמוני-גרבר, פרופ' לעיתונות ומדיה באוניברסיטת ספאוק בארה"ב – "פרשת ילדי תימן מזרח ובלקן – היכן הילדים?" בהרצאה מרגשת ומרתקת, סיפרה ד"ר שושנה על דודתה חמאמה, שעלתה מתימן לארץ ישראל בשנת 1949, בעליית "מרבד הקסמים", והובאה עם בני משפחתה למחנה ראש העין. ד"ר שושנה סיפרה את סיפור דודתה, שילדה את התינוק שלה מיד עם […]

פקידים ממשרד הרווחה נטשו הוועדה לעניני ביקורת המדינה בכנסת מחשש שפשעיהם נגד הורים בחטיפת ילדיהם יחשפו – פקידים ממשרד הרווחה נטשו הוועדה לעניני ביקורת המדינה בכנסת מחשש שפשעיהם נגד הורים בחטיפת ילדיהם יחשפו דרמה בדיון: נציגי משרד הרווחה נטשו בזעם שרי רוט , בחדרי חרדים , יולי 2012 דרמה בוועדה לביקורת המדינה: נציגי משרד הרווחה נטשו בזעם דיון על הוצאת ילדים ממשפחותיהם בטענה שמדובר בהכפשה ובהסתה. ד"ר מרינה סולודקין: תלונות רבות מדי […]

מדוע העולים לא פונים למשרד הרווחה? מדוע העולים לא פונים למשרד הרווחה?  בועז סנג'רו מחקר שנערך לאחרונה עבור משרד הרווחה חשף כי שישים אחוז מהעולים מחבר העמים אינם פונים לשרותי הרווחה, ובשעת מצוקה מעדיפים לפנות למסגרות קהילתיות. על פי ממצאי המחקר, נמצא כי 73 אחוז ממשפחות העולים הינן בעלות הכנסה מתחת לממוצע במשק, הסיבה לכך היא חשדנות רבה מצד העולים כלפי רשויות הרווחה […]

חנה סולודקין בתה של מרינה בכנס לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה. – לזכויות ילדים והורים – חנה סולודקין בתה של מרינה בכנס לזכרה של חה"כ לשעבר ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה. – לזכויות ילדים והורים הבת חנה סולודקין מקריאה מסמך שכתבה אמה מרינה בשנת 2003: "מפרשת ילדי תימן – עד חטיפת ילדים מאמהות חד הוריות – פרשת ילדי תימן פוגעת עד עצם היום הזה בשכבות החלשות בחברה. במהלך […]

קריאה לשר הרווחה מאיר כהן – לחדול מלחטוף ילדים מאוכלוסיות חלשות – קריאה לשר הרווחה מאיר כהן – לחדול מלחטוף ילדים מאוכלוסיות חלשות קריאה לשר הרווחה מאיר כהן לחדול מלחטוף ילדים מאוכלוסיות חלשות בעקבות חטיפה לאימוץ תינוקת מאם חד הורית נכה. מאי 2013  – פרשת ילדי תימן התרחשה בשנים 1948 – 1954 המסתורין שאפף את ההיעלמות הוביל לטענה כי ילדים רבים שנרשמו כמי שנפטרו כשלמעשה הם נחטפו […]

אלימות ביורוקרטית וטובת הקטין / פרופ' אסתר הרצוג – אלימות ביורוקרטית וטובת הקטין ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם בשיעור הקטינים המושמים במוסדות מחוץ לביתם ולישוב מגורי משפחתם. הוצאת קטינים מביתם כרוכה, במקרים רבים, בהפקעת האפוטרופסות עליהם מידי הוריהם והעברתה, בעזרת הליכים משפטיים וחוקיים, לידי רשויות הרווחה של המדינה.  בהליכים אלו נוקטות רשויות אכיפת החוק בכפייה נגד הורים וילדים המתנגדים להחלטות ולהליכים המופעלים נגדם […]

כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בימ"ש למשפחה בירושלים: הכשלים העיקריים בנושא אימוץ הוא שאיש הרשות שמוציא ילד מהוריו – הוא גם אותו איש שנותן ילד למישהו שמחכה לאימוץ – לדעתי, הכשל הגדול הוא בכך שגם אנשי ציבור וגם אנשי מקצוע, הם בסופו של דבר אנשים עם נטיות לב, ועם רצון להשיג הישגים כאלה או אחרים או להביא לתוצאה כזו או אחרת. אחד הכשלים העיקריים בנושא של האימוץ, הוא בזה שאיש הרשות שמוציא ילד מהוריו – הוא גם אותו איש שנותן ילד להורה שמחכה לאימוץ. עכשיו, מספר הילדים שאפשר להוציא מהבית לצערם, הוא לא גדול, מספר ההורים שממתינים לקבל ילד לאימוץ הוא גדול מאוד. את הילד שמוציאים מהבית הוא משכבה סוציואקונומית נמוכה, שהוא לא יודע בדיוק להילחם על הזכויות שלו, אולי הוא צורח שלוקחים לו את הילדים. ממול עומד בית עם ריהוט, עם מחשב וכן הלאה, וטובת הילד היא לקחת מבית אחד ולשים אותו בבית ההוא. פקידי הסעד מרשים לעצמם לעשות פעולות שבעצם מנטרלות את היכולת של השופט גם לרדת לחקר האמת, וגם להגיע לתוצאה שהוא היה מגיע אליה אם התיק היה מגיע אליו מלכתחילה, הוא היה יכול לבדוק את הדברים לגופם…

משרד הרווחה מסרב להשיב לאמא אורה מור יוסף את בתה התינוקת שנחטפה על ידי פק"ס מבית החולים


משרד הרווחה מסרב להשיב לאמא אורה מור יוסף את בתה התינוקת שנחטפה על ידי פק"ס מבית החולים

האמא אורה מור-יוסף דורשת את התינוקת שלה שנחטפה על ידי פקידת הסעד אורנה הירשפלד מהשרות למען הילד. אותה פק"ס הירשפלד, שלחה את האמא אורה מור-יוסף לעבור מבדקי מסוגלות הורית על חשבונה, פעם אחר פעם, והאמא אורה יצאה כשירה וטובה לגידול בתה.

פק"ס הירשפלד הגיעה לבית החולים ביום לידת התינוקת של אורה, וחטפה את התינוקת מבית החולים לאומנה, כשהיא אינה מאפשרת לאמא אורה להיפרד מביתה, או לראות אותה. זעקות השבר של אורה מור-יוסף על חטיפת בתה, לא עוררו אצל הפק"ס רחמים, ובקור רוח מקפיא דם היא גנבה תינוקת מבית החולים מנכה על כסא גלגלים.

האמא אורה מור-יוסף נאבקת להשבת בתה החטופה אליה והגישה עתירה לבג"ץ שנדונה בימים אלו בבית משפט עליון.

קישורים:

  • מאבקה של האמא אורה מור-יוסף להשבת בתה חטופת הרווחה - מאבקה של האמא אורה מור-יוסף להשבת בתה חטופת הרווחה עצרת מחאה נגד הוצאת ילדים בכפיה מהורים נורמטיביים מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן -  6 ביוני 2013 – דימונה. האמא אורה מור-יוסף תושבת הדרום בשל נכותה הקשה לא יכלה ללדת באופן טבעי, הצליחה במאמצים רבים להביא ילדה לעולם באמצעות אם פונדקאית אך מטעמים השמורים […]
  • תמונות מעצרת המחאה מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן בדימונה – תמונות מעצרת המחאה מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן בדימונה הערב (חמישי) הפגינו כחמישים אזרחים מרחבי הארץ מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן (יש עתיד) במחאה על מדיניות משרד הרווחה בכל הנוגע להוצאת ילדים מחזקת הוריהם. את עצרת המחאה מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן מדימונה ארגנההבלוגרית לורי שם טוב שילדיה נלקחו ממנה […]
  • נפגעי הרווחה הפגינו מול ביתו של השר מאיר כהן בדימונה – נפגעי הרווחה הפגינו מול ביתו של השר מאיר כהן בדימונה הערב (חמישי) הפגינו כחמישים אזרחים מרחבי הארץ מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן (יש עתיד) במחאה על מדיניות משרד הרווחה בכל הנוגע להוצאת ילדים מחזקת הוריהם. את עצרת המחאה מול ביתו של שר הרווחה מאיר כהן מדימונה ארגנה הבלוגרית לורי שם טוב שילדיה נלקחו […]
  • קריאה לשר הרווחה מאיר כהן – לחדול מלחטוף ילדים מאוכלוסיות חלשות – קריאה לשר הרווחה מאיר כהן – לחדול מלחטוף ילדים מאוכלוסיות חלשות קריאה לשר הרווחה מאיר כהן לחדול מלחטוף ילדים מאוכלוסיות חלשות בעקבות חטיפה לאימוץ תינוקת מאם חד הורית נכה. מאי 2013  – פרשת ילדי תימן התרחשה בשנים 1948 – 1954 המסתורין שאפף את ההיעלמות הוביל לטענה כי ילדים רבים שנרשמו כמי שנפטרו כשלמעשה הם נחטפו […]
  • עצרת מחאה מול ביתו של שר הרווחה ח"כ מאיר כהן – עצרת מחאה מול ביתו של שר הרווחה ח"כ מאיר כהן ברחוב החצב 9 דימונה תתקיים ביום חמישי 6.6.13 בין השעות 19-21 ציבור ההורים מתבקש להגיע. המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה לתכנון המשפחה גובה עוד ועוד הורים וילדים קורבנות שמופרדים בכפייה לנצח, ומשמשים סחר לתעשיית עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פנימיות, אומנה ואימוץ. ילד שנלקח ע"י משרד הרווחה […]

דמעותיה של אמא ע' על גניבת ילדיה בידי משרד "הרווחה"


דמעותיה של אמא ע' על גניבת ילדיה בידי משרד "הרווחה"

ינואר 2013 – גניבת ילדיה של האמא ע' בידי עובדת סוציאלית ומערכת המשפט הבזויה.

אמא ע' היא אם לשני ילדים בני 10 ו- 6 שנים, אישה נורמטיבית, בעלת דירה, עובדת וכשירה. ע' פנתה למשרד "הרווחה" על מנת לקבל זכויותיה כאם חד הורית. במקום לקבל זכויות, העובדת הסוציאלית גנבה את בנה הבכור לפנימית משרד "הרווחה" ואת בנה בן 6 השנים שלחה לאימוץ סגור.

לאמא ע' חייה עמדו לכת. גנבו לה את הילדים וגנבו לה את החיים.

מדינת ישראל 2013 היא מדינת סחר בילדים.

פקידי סעד לחוק הנוער מקבלים מבתי משפט על פי נורמה סמכויות סטטוטוריות לחרוץ גורלות ילדים ומשפחות, ואשר לא ניתן לערער על התנהגותם והחלטותיהם.

ערכאות הערעור מצטטות מוצא פיהם של פקידי הסעד כ"תורה מסיני".
נורמה זאת מהווה לרשויות הרווחה קרקע פוריה לסחור בילדים כרצונן במסגרות מופרטות וטיפוליות שונות ומשונות באין מפריע, על גבם ועתידם של ילדים ומשפחותיהם.

פקידת הסעד שיקרה, העלילה ופעלה ממניעים הזרים לטובת ילדיה של ע'. מהתנהגות העובדת הסוציאלית עולה צחנה מבאישה של סחר בילדים. אותה עובדת סוציאלית שגנבה את ילדיה של האמא ע' היא "בורג" במערכת משומנת לסחר בילדים ההורסת אלפי משפחות בכפייה ובהונאה מידי שנה.

הפיצו סרטון זה למען ילדיה של האמא ע'.

מי יתן ויפתחו שערי שמיים למען הילדים חטופי משרד "הרווחה".

קישורים:

  • סיפורו של איציק מליק שפקידי הרווחה לקחו את נכדיו – ספטמבר 2007 – שירותי הרווחה לקחו את ילדיה של בתו של איציק מליק הלוקה בשיכלה למשפחת אומנה. בשלב כלשהו נותק הקשר של משפחת מליק עם הילדים, והם אינם יודעים על מקום הימצאם. קריאתו של איציק מליק: "תושבים יקרים, באתי לידע אתכם על חטיפת שני נכדי, אשר נחטפו על ידי פקידות הסעד ומשרד העבודה והרווחה ובית המשפט." פרופ. אסתר הרצוג על הוצאת הילדים מביתם וממשפחתם ע"י שירותי הרווחה: "יש פה מדיניות מכוונת, זו מדיניות שמשתמשת בתינוקות וילדים כסחורה שבאמצעותה מממשים כל מיני אינטרסים של המערכת הבירוקרטית. יש לחץ מאוד גדול על מערכת הרווחה לספק תינוקות לאימוץ, אז את התינוקות האלה לוקחים בד"כ ממשפחות חלשות יותר, חד הוריות, עניות …
  • שיטות הרווחה – הילד הוכרז בר אימוץ סגור – ההורים לא ראו אותו יותר – מאי 2005 - שלא על פי סעיף 5 – לילי גלילי – הארץ – זהו סיפורם של זוג עולים לריסה ויבגני (שמות בדויים) שהרווחה הכריזו עליהם חסרי מסוגלות הורים ע"פ ה"בדיקות" וה"אבחונים" של הרווחה. .. אלא שכל זה לא ממש מעניין את לריסה ויבגני. בביתם השבוע, כל מה שרצו לדבר עליו היה הילד שנלקח מהם. בעיקר חזרו ושאלו, מתי יחזור. בבית כמו הוקפא הזמן. הבית דל, אך הם מצליחים להתקיים. צעצועיו של הילד – דובונים, מכוניות, שולחן פלסטיק אדום מותאם למידותיו – ממתינים לשובו. יבגני צובע את הבית לקראת שובו של הבן. תמונותיו של הילד ניבטות מכל מקום. בכולן נראה ילד שמח המחייך חיוך גדול. פה הוא משתכשך בחדווה בבריכה, שם הוא מוחזק בזרועות סבו החובש כיפה בצילומים.
  • שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה.
  • מדיניות מופקרת בית משפט לענייני משפחה – השופט נפתלי שילה – יוני 2011 – ה"משחק המכור" של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה נגד אמא וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון, ולעובדות – מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם". העו"סית לא נימקה דרישתה מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה…
  • אכזריות ושרירות לב בנפשות ילדיה של ל' – שופט לענייני משפחה רמת גן: נפתלי שילה – ינואר 2011 – ל' אם חד הורית שילדיה נלקחו ממנה באכזריות ובפתאומיות ע"י רשויות הרווחה לחצי שנה למרכז חירום, לא ראתה את שני ילדיה מזה כשנתיים. לאחר דיונים בבית משפט לענייני משפחה בראשות השופט נפתלי שילה הוחלט כי האם ל' תפגוש את בנה הקטן בן ה-6 בהשגחת פסיכולוגית מטעם בית המשפט – לא די בכך שהשופט נפתלי שילה הפקיר לחלוטין את הקשר של הבן הבכור בן ה- 8 עם אימו אלא עצר את המפגשים האחדים של ל' עם בנה בן ה-6 אצל הפסיכולוגית בתואנות שונות ומשונות כגון מרחק המפגשים בעיר חולון ה"רחוקה" מרמת גן מקום מגורי הילדים (20 דקות נסיעה)…

אטימות השירות למען הילד, תחלואי תעשיית האימוץ


אטימות השירות למען הילד, תחלואי תעשיית האימוץ

כתבת תחקיר "פנים אמיתיות" – אמנון לוי – דצמבר 2012 – בדרך לא דרך גילתה רחל מיהם הוריה הביולוגיים. היא קבעה להיפגש איתם בתחנה מרכזית של באר שבע. ביום הפגישה היא פגשה את הוריה והציגה את עצמה. "אני רחל הילדה שמסרתם לאימוץ". אחרי ההלם הראשון לקחו ההורים את ילדתם למסעדה סמוכה וסיפרו לה את סיפור חייהם. רחל רק ילדה באותה עת, אבל היא כבר מבינה שאמא שלה סובלת מפיגור עמוק ואבא שלה אלכוהוליסט. עוד היא מגלה שיש לה 9 אחים ואחיות. כולם נמסרו לאימוץ. מאותו יום היא פותחת במסע לאיתור אחיה. מסע שנמשך עד היום.

יש שירות למען הילד שלא תמיד קשוב. לא תמיד מבין לפעמים אפילו חוטא בהתנשאות. זו החוויה של המאומצים בכתבה כאן.

"איילה קיבלה מכות רצח מההורים המאמצים שלה. דרור חשב שהוא תת אדם כי ההורים שלו מסרו אותו לאימוץ".

סיפורם של 6 מאומצים שמספרים למה החליטו להתאגד ולהביא לשינוי בחברה הישראלית.

תחקיר "הפנים האמיתיות" – השירות למען הילד של משרד הרווחה מתייחס באטימות והתנשאות למאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ עם הגיעם לגיל 18.

רשויות הרווחה משקרות למאומצים באשר למצב הוריהם מהם נלקחו בכפייה למאמצים מחשש שיחשפו המניפולציות ותרבות השקר בהם נוקטות עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה נגד אזרחים.

קישורים:

  • שמואל בוקובסקי – מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ – ינואר 2012 – בית משפט עליון רע"א 7535/11 – מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" – מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה..

  • השירות למען הילד – השיטות הבזויות ברשויות הרווחה לחטיפת ילדים מביתם ומשפחתם – הכתבה "השירות למען הילד פעל לערעור הקשר בין הילדים לאמם" , שוש מולה , ידיעות אחרונות – בפסק הדין מציינת השופטת כי השירות למען הילד עשה הכל כדי שלבית המשפט לא תישאר ברירה אלא להיעתר לבקשה למסור את הילדים לאימוץ. גורם משפטי בכיר: "השירות נמצא בבעיה. בשנה מוגשות 1,200 בקשות לאימוץ, בעוד שההיצע עומד על 70 בלבד". האומנם ממהר השירות להוציא ילדים ממשפחותיהם כדי לספק את הביקוש?…

  • השוק השחור של האימוצים בחו"ל – מאי 2007 – בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

  • פנו לאימוץ – וקיבלו ילד חולה – מאי 2010 – מה קורה להורים שניסו עשרות טיפולי הפריה ונכשלו? רבים מהם פונים לעמותות העוסקות באימוץ תינוקות מחוץ-לארץ. תחקיר "אולפן שישי" חושף הערב התנהלות בעייתית של העמותות הפועלות באימוץ בין-ארצי, התנהלות שמובילה להבאת ילד עם פיגור, איידס או שיתוק. האם אותן עמותות מחפשות לעזור להורים או רק דואגות לרווחים? שימו לב איך שאורנה הירשפלד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ומנהלת השירות למען הילד, מתנועעת בחוסר נינוחות על הכסא…

  • האבא גילה: משרד הרווחה מסר את בנו לאימוץ סגור ללא ידיעתו , נובמבר 2009 – האבא הביולוגי: "מעולם לא ויתרתי על בני, לא הסכמתי למסרו לאימוץ ואני מעוניין לגדלו גם אם אצטרך לצאת עמו יחד את הארץ. פקידי הסעד לא עשו די על מנת לאתר אותי, ובכך מעלו בתפקידם. אני אדם נורמטיבי היכול לגדל את הילד. עד היום לא נערכה בדיקה מקצועית על ידי גורם אובייקטיבי לבדוק מהי טובת הילד. ולבסוף האימוץ פגום, משום שהילד נמסר למשפחה יהודית, בעוד הוא עצמו נוצרי".

  • על כשלונות האימוץ , נובמבר 2009 , הרהורים על משפחה וילדים – כ-300 אימוצים מתבצעים מדי שנה, 100 מהם בארץ ו-200 מחו"ל. על כשלונות באימוצים לא מדברים כמעט, ויש לא מעט כאלו, בעיקר באימוצים הבין לאומיים. בארה"ב נושא כשלונות האימוץ מוכר וידוע, ואפילו קיימים אתרים לאימוץ מחדש של הילדים דוגמת האתר הזה בו מוצגות תמונות ותיאורים של ילדים אמריקנים אשר נדחו מהוריהם המאמצים ומוצעים מחדש לאימוץ, כמו סחורה שעוברת מיד ליד. …

  • סיפורו של איציק מליק שפקידי הרווחה לקחו את נכדיו – ספטמבר 2007 – שירותי הרווחה לקחו את ילדיה של בתו של איציק מליק הלוקה בשיכלה למשפחת אומנה. בשלב כלשהו נותק הקשר של משפחת מליק עם הילדים, והם אינם יודעים על מקום הימצאם. קריאתו של איציק מליק: "תושבים יקרים, באתי לידע אתכם על חטיפת שני נכדי, אשר נחטפו על ידי פקידות הסעד ומשרד העבודה והרווחה ובית המשפט." פרופ. אסתר הרצוג על הוצאת הילדים מביתם וממשפחתם ע"י שירותי הרווחה: "יש פה מדיניות מכוונת, זו מדיניות שמשתמשת בתינוקות וילדים כסחורה שבאמצעותה מממשים כל מיני אינטרסים של המערכת הבירוקרטית. יש לחץ מאוד גדול על מערכת הרווחה לספק תינוקות לאימוץ, אז את התינוקות האלה לוקחים בד"כ ממשפחות חלשות יותר, חד הוריות, עניות …

  • שיטות הרווחה – הילד הוכרז בר אימוץ סגור – ההורים לא ראו אותו יותר – מאי 2005 - שלא על פי סעיף 5 – לילי גלילי – הארץ – זהו סיפורם של זוג עולים לריסה ויבגני (שמות בדויים) שהרווחה הכריזו עליהם חסרי מסוגלות הורים ע"פ ה"בדיקות" וה"אבחונים" של הרווחה. .. אלא שכל זה לא ממש מעניין את לריסה ויבגני. בביתם השבוע, כל מה שרצו לדבר עליו היה הילד שנלקח מהם. בעיקר חזרו ושאלו, מתי יחזור. בבית כמו הוקפא הזמן. הבית דל, אך הם מצליחים להתקיים. צעצועיו של הילד – דובונים, מכוניות, שולחן פלסטיק אדום מותאם למידותיו – ממתינים לשובו. יבגני צובע את הבית לקראת שובו של הבן. תמונותיו של הילד ניבטות מכל מקום. בכולן נראה ילד שמח המחייך חיוך גדול. פה הוא משתכשך בחדווה בבריכה, שם הוא מוחזק בזרועות סבו החובש כיפה בצילומים.

חטיפת 5 ילדים מאמם על ידי פקידת סעד מלשכת רווחה מודיעין עילית


חטיפת 5 ילדים מאמם על ידי פקידת סעד מלשכת רווחה מודיעין עילית

כתבת תחקיר ערוץ 10 – שודר במוצ"ש 8.12.12

כל שבוע נוסעת ל' ברחבי הארץ לראות את חמש בנותיה שהוצאו מחזקתה כי "חיללה שבת" כשהתקשרה להתלונן על בעלה המכה.

נ' איבדה את ילדיה כי "חשפה אותם ל'אח הגדול' ולמחשב".

תחקיר מיוחד של ערוץ 10, חושף את שלטון האימים של הרבנים בחברה החרדית: "כל מי שמעז לצאת נגד המערכת מקבל איום מפורש".

משרד הרווחה מטייח: "הגורם המכריע הוא צורכי הילדים"…

לפני שנה וחצי לקחו לה את חמש הבנות. הגדולה בת 10, הקטנה בקושי בת 4. הפרידו ביניהן ופיזרו אותן ברחבי הארץ ובלשכת רווחה מודיעין עילית אמרו שההפרדה וניתוקן מהוריהם – לטובתן.

"בשנה האחרונה הן עברו ארבעה בתים, בחלקם עברו התעללות", מספרת נ' תושבת מודיעין עילית.

פעם בשבוע היא חוצה את השומרון באוטובוס, כאילו מישהו התאמץ כששלח אותן לגור בהתנחלות ליד שכם, באשדוד ובירושלים.

"כל זה בשביל טובת הילד, הם אמרו. כל מי ששומע את הסיפור ההזוי לא מאמין שיש מדינה כזו בתוך המדינה".

קרוב לחודש שתחקירני ערוץ 10 מלווים אותה, מנסים להבין את המנגנון, האם יכול להיות שהילדות של האישה הזאת שטוענת שהיא אם למופת, נלקחו כי העזה לחרוג מהחוקים של החברה החרדית.

"הבטחתי לה שאני מחזירה לה את הילדים, אבל לא ידעתי שהאנשים האלה הם… חומייני", אומרת אמה של ל', מנהלת פעוטון, שהציעה לקבל אחריות על הילדות ולשכן אותן בביתה.

אלא שברשויות הרווחה טענו כי לא ברורה הקרבה בין הילדות לסבתן וכי ביתה אינו גדול מספיק.

שיחה עם אמה של ל' חושפת גם הסיבה שבגינה התערבו רשויות הרווחה.

"בגלל שהיא הזמינה משטרה בשבת זה חילול שבת, בגלל זה הם עושים לה את כל זה", היא מספרת.

הטיעון מופיע בתסקירים רשמיים של שירותי הרווחה: "לפקידות הסעד נודע שהאם חיללה שבת לעיני הקטינות, עובדה זו מכניסה מימד נוסף של בלבול וכאוס בחיי הקטינות".

לאן נעלמו ילדי יוצאי אתיופיה? פטרנליזם, גזענות והתנשאות משרד הרווחה


מי כאן הנחשל – צמצום ילודה בקרב יוצאי אתיופיה

דצמבר 2012 - הילודה בקרב יוצאי אתיופיה בירידה, מזה כעשור ירדה בכ- 50 אחוז.

במדינת ישראל משרד הרווחה אמון על הטיפול בפרט ובמשפחה בקרב אוכלוסיות מוחלשות כגון יוצאי אתיופיה. ההתנהגות הפטרנליסטית, הגזענית והמתנשאת של רשויות הרווחה הפועלים בכפייה ובחיסיון גורמת לדילול ובקרה על אוכלוסיות מוחלשות כגון יוצאי אתיופיה.

תחקיר "לאן נעלמו הילדים?" – ערוץ 23

גילויי האפליה כלפי יוצאי אתיופיה רווחים בחברה הישראלית. אבל מעטים יודעים על האפליה החמורה שנוקטת המדינה כלפי נשים יוצאות אתיופיה, תחת מעטה של סודיות.

אחת לשלושה חודשים מקבלות אלפי נשים זריקה של חומר למניעת הריון במטרה לצמצם את הילודה בקרב העולים. החומר דפו פרוורה, הוא תכשיר שנוי במחלוקת המתבסס על הורמון הפרוגסטרון, בעולם הוא ניתן בעיקר לנשים במדינות אפריקה ולנשים עם מוגבלות שכלית, במחשבה שאינן מסוגלות ליטול אחריות בעצמן למניעת הריון.

לדפו פרוורה יש יתרונות. הוא מאפשר להסתיר מבן הזוג את השימוש באמצעי מניעה, הוא מוריד באופן ניכר את הסיכון לסרטן הרחם, והוא מונע תסמינים של גיל המעבר כמו גלי חום. אבל הוא גורם גם דימומים בין וסת לווסת, ירידה בכולסטרול ה"טוב" ופגיעה במסת העצם שמגבירה את הסכנה לשברים. בישראל התכשיר אינו מומלץ לשימוש בגלל תופעות הלוואי, אלא רק כברירת מחדל…

מי כאן הנחשל

ההתנשאות והאטימות – שופטת עדנה ארבל בימ"ש עליון – מול משפחות מוחלשות


ההתנשאות והאטימות – שופטת עדנה ארבל בימ"ש עליון – מול משפחות מוחלשות

עדנה ארבל - התנשאות, אטימות וטיוח פשעי משרד הרווחההמאמר עם מי את מזדהה? פרופ' אסתר הרצוג , 11.11.12 , העוקץ

אם חד הורית, מוחלשת, ענייה ולעתים גם עולה חדשה יכולה פעמים רבות להעניק לילדיה הרבה יותר מאשר מוסדות סגורים של המדינה, אליהם הילדים נשלחים לעתים קרובות מדי על ידי עו"ס ושופטות.

מדינת ישראל מובילה בעולם בהיקף הוצאת ילדים מביתם בכפייה והשמתם במוסדות סגורים. מדיניות הרווחה שלה בנושא ילדים ונוער בסיכון פוגעת בעיקר באוכלוסיות מוחלשות, המתקשות להתמודד עם הכניסה הכפויה, של פקידוּת הרווחה, בחסות מערכת המשפט, לתוך חייהן.

השלכותיה של מדיניות זו, הקרויה השמה חוץ ביתית, הן הרסניות, בעיקר בשל העמקת הדחיקה של ילדים מקבוצות מוחלשות לשולי החברה ולמעגלי עבריינות וסטייה וחסימת הזדמנויותיהם להשתלבות תעסוקתית, השכלתית וחברתית בעתיד.

מדיניות זו הצמיחה מגוון של מסגרות טיפוליות / שיקומיות בחסות משרד הרווחה והיא משרתת היטב את פקידוּת משרד הרווחה, את המערך המוסדי ואת אינספור הגורמים הפרופסיונאליים המעורבים בתחום.

ברצוני לעמוד על הפן המגדרי בנושא זה, שהוא קשה לדעתי באופן מיוחד.

הכוונה היא לעימות המבני המעמדי זהותי בין קבוצות נשים מוחלשות ובעיקר חד הוריות, עניות, עולות חדשות (ישנות) ואחרות מול נשים מבוססות כלכלית, חברתית, השכלתית ומקצועית. כדי להמחיש את הנושא אציג כאן דוגמה אחת מני רבות אליהן נחשפתי במהלך עשרים שנות פעילותי החברתית.

בערב יום הכיפורים האחרון פסקה עדנה ארבל, שופטת בית המשפט העליון, כי רינת (שם בדוי) בת 13 שעברה פגיעות מיניות חוזרות מצד נערים בגילה, תמשיך לשהות במוסד טיפולי של מערכת הרווחה.

כך, לאחר שנתיים של שהות במוסד, למרות שמצבה שם הידרדר, למרות אומללותה וכמיהתה לשוב לביתה ולאמה ולמרות שהאם מטפלת בה במסירות ובאהבה.

"תיק" זה ממחיש בקיצוניות איך משרתות נשים בעלות כוח וסמכות את מערך האינטרסים הפטריארכלי. פקידות סעד (פקידי סעד גברים הם מיעוט) הממליצות על הרחקת תינוקות וילדים מהוריהם והשמתם הכפויה במסגרות שופטות וטיפוליות לכאורה המשמשות כחותמת גומי להמלצותיהן של הפקידות, מזינות את תעשיית מוסדות הרווחה, ההולכת ומתעצמת על גב אמהות מוחלשות וילדיהן.

כבר לפני כמעט שלושה עשורים עמדה ברברה סבירסקי, בספר העוסק באלימות כלפי נשים, על הקונפליקט המובנה במדינה הפטריארכלית בין קבוצות נשים, המצויות משני צדי המתרס הכלכלי, תעסוקתי והשכלתי.

באמצעות התלות בנציגיה, מוסדותיה ומשאביה, מתאפשרת שליטה והתערבות בחיי קבוצות חלשות כלכלית – חברתית, שנשים עניות, חד הוריות, מהגרות, הן הקבוצה המרכזית ביניהן.

הדוגמה הבולטת ביותר להתנגשות המעמדית בין נשים היא בין עובדות סוציאליות למטופלות שלהן.

לטענת סבירסקי, בגלל עמדת הכוח המבנית שיש לעובדת הסוציאלית ביחס למטופליה היא משיגה "את תחושת החשיבות שלה על חשבון נשים אחרות: ככל שהיא שווה יותר, המטופלות שוות פחות; ככל שהיא חשובה יותר, הן חשובות פחות. עמדת הכוח של העובדת הסוציאלית משחיתה אותה כאדם וכאשה" (הציטוט מהספר מופיע כאן בעמוד 83).

מפסיקתה של עדנה ארבל מתברר שגם נשים במעמד גבוה וחזק מזה של עובדות סוציאליות, בעלות יוקרה חברתית, המרופדת בתגמולים כלכליים נדיבים, פועלות כאויבות של נשים מוחלשות וילדיהן. הן משרתות את האינטרסים של מנגנוני הרווחה, כנראה מתוך סולידריות של בנות אותו מעמד חברתי: משכילות, מסודרות כלכלית, משפחתית ומקושרות.

ה"תיק" של רינת, שהוזכר למעלה, הוא רק דוגמה אחת למה שקורה פעמים רבות לנערות הנפגעות מינית ולאמהותיהן.

כאשר נערה נפגעת מינית היא מתויגת כקרבן במקרה הטוב וכזולה/זונה במקרה הרע; האם מתויגת, על ידי מערכת הרווחה כחסרת מסוגלות הורית, כלומר ככישלון אמהי במקרה הטוב וכאשמה במה שקרה, במקרה הרע. לרוב, הפוגעים מסומנים על ידי מערכת המשפט כלא אחראים (מפאת גילם), ו/או כבני טובים שסרחו.

התוצאה היא שהם חוזרים לשגרה, וכנראה גם להמשך פגיעה בנערות מוחלשות.

עם הכתמת האמהוּת ופסילת זכות ואחריות האמהות לטפל ולהגן על בנותיהן, הופכות הילדות/נערות לבנות חסות של מערכת הרווחה, ומשאב זמין למערך הטיפולי-ממסדי. תהליך זה מבוצע בעיקר על ידי נשים שהן עובדות סוציאליות, הנתמכות בעבודתן במערכת המשפט, פעמים רבות בידי נשים אחרות, שופטות.

משרד הרווחה משתמש בילדים לסחר ולכלי לעשיית כסף

רינת נפגעה מינית בהיותה כבת 11, בעת ששהתה במועדונית של הרשות המקומית בפיקוח לשכת הרווחה. האם, ענייה, חד הורית, עולה חדשה, הוכרזה כמי שאינה מסוגלת להגן על בתה, על אף שהפגיעה התרחשה מחוץ לבית ולא על ידי מי מבני המשפחה.

רינת הועברה למוסד של מערכת הרווחה בעוד שהפוגעים המשיכו בשגרת חייהם.

באמצעיה הדלים ניהלה האם מאבק מעורר השתאות והגיעה עד לבית המשפט העליון, כדי להציל את בתה.

מחוות הדעת שהוגשה על ידי מכון אבחון הפועל בשיתוף עם מערכת הרווחה, עלה כי רינת עברה במוסד פגיעות פיזיות.

בריחותיה החוזרות משם הן אחת מהראיות לסבלה. למרות זאת, המליץ מכון האבחון על השארתה במוסד, כי להערכתו האם לא מסוגלת להבטיח את ביטחון בתה… ולפיכך היא אשמה במה שקרה לבתה… יתר על כן ובאופן אבסורדי גם האחריות לכשלון הטיפול ברינת בעת שהותה במוסד יוחסה לאם כי אינה "משתפת פעולה עם הרווחה".

מהמלצתו של פרופ' אלי זומר, פסיכולוג בעל שם בארץ ובחו"ל, להחזיר את הנערה לאמה, העדיפה השופטת להתעלם. היא קבעה כי בעוד ששה חודשים יתקיים דיון חוזר.

סופו של דיון זה כבר כמעט נגזר, כפי שלמדנו מתיקים רבים דומים. גורלה של רינת עלול להיות כגורלן של רבות מהנערות המטופלות במוסדות רווחה: להגיע לרחוב, לזנות ולסמים.

ארבל, שהחליטה על המשך שהותה של הנערה במוסד תמשיך, כנראה, לישון טוב במחשבה כי לא ייתכן שרשויות הרווחה מונעות משיקולים זרים, שהרי רק טובת הילדה לנגד עיניהן; שמוסדות הרווחה תמיד טובים יותר גם כשמתרחשת בין כותליהם פגיעה בחוסים; שיש להתבסס על אמינותו של מכון האבחון, שאף כי הודה במצבה המידרדר של הנערה בשנתיים האחרונות, המליץ להשאירה במוסד.

בשונה מגישה זו, דחה ב-8.12.11 השופט מנחם קליין את בקשת העו"ס להרחיק נערה מפגרת מהוריה ולהכניסה למעון סגור כפתרון לא מתאים וקבע:

"לא יתכן שתחת לצוד את הזאבים שביער, אנו ניאלץ, כחברה מתוקנת להכניס למעון את כל הכיפות האדומות. יתירה מזו, מי יתקע לנו כף שגם אם נציל את כיפה אדומה מהזאב שמסתובב ביער בני ברק, לא תיפול היא ביד זאב אחר במעון? אינני סבור שזהו הפיתרון האידיאלי במקרה זה."

אפשר לקוות שאף שיום הכיפורים לא גרם לשופטת עדנה ארבל להתעלות, ממרום מושבה כשופטת עליונה, על ההתנשאות והאטימות ולא עורר בה את מידת האנושיות, הנשיות והאמהיות, ביחס לחומרת מצבה של רינת ולאסונה של האם, הגישה החלופית של קליין תהיה המודל הראוי לחיקוי.

הכותבת היא פרופ' לאנתרופולוגיה חברתית, מרצה במכללות בית ברל ולוינסקי, מרכזת פרלמנט נשים ויו"ר עמותת ע.ל.י.ה, למען זכויות ילדים והורים.

קישורים:

משפחת אומנה שלפה תינוק מביתו ומשפחתו מבקשת סיוע בציוד לתינוק


משפחת אומנה שלפה תינוק מביתו ומשפחתו מבקשת סיוע בציוד לתינוק

 אוגוסט 2012 – משפחת אומנה עומדת לקבל תינוק בן שנה וחצי שנתלש מביתו ומשפחתו ע"י רשויות הרווחה פונה לציבור דרך אתר "אגורה" לקבל ציוד לתינוק.

שיטת השנור של רשויות הרווחה

רשויות הרווחה תולשות מידי שנה אלפי תינוקות וילדים בכפייה ללא סדרי דין, ללא ראיות ומאחורי הדלתיים הסגורות של בתי משפט לנוער.

לציבור הם מוכרים כי מדובר ב"עבודת קודש" ל"טובת הילד" ומקבלים הון עתק תקציבי ממשלה ותרומות.

מודעה באתר "אגורה" - משפחת אומנה מבקשת ציוד לתינוק בן שנה וחצי שנתלש מביתו ומשפחתו ויועבר אליה
מודעה באתר "אגורה" – משפחת אומנה מבקשת ציוד לתינוק בן שנה וחצי שנתלש מביתו ומשפחתו ויועבר אליה


 

מר מוטי אלבז יו"ר השדולה למען רווחת הילד בישראל: משרד הרווחה ארגון פשע


מר מוטי אלבז יו"ר השדולה למען רווחת הילד בישראל: משרד הרווחה ארגון פשע

מר מוטי אלבז יו"ר השדולה למען רווחת הילד בישראל נגד שר הרווחה כחלון, שמאפשר לעובדים הסוציאליים להוציא ילדים ממשפחות נורמטיביות לצורך מילוי מוסדות משרד הרווחה.

לדברי מר אלבז, מה שקורה בנושא של הוצאת ילדים מהוריהם זה גובל בפשע! בפשע חמור. תרבות השקר של העובדות הסוציאליות, הפקידות סעד, זה חמור מאוד.

בית משפט עליון לפני 4 שנים נתן את דעתו בנושא זה. יש פסיקה ברורה מאוד נגד הוצאת ילדים מבתיהם.

מוסדות משרד הרווחה מקבלים 17,000 ש"ח עבור כל ילד שמאכלס הוסטל או מוסד של משרד הרווחה.

הקלות שבה עובדת סוציאלית מוציאה ילדים מביתם, עו"ס שמעולם לא הוכשרה מקצועית כפסיכולוגית או כפסיכיאטרית, היא נותנת תסקיר ועל סמך זה בית משפט לנוער נותן צו ומוציא את הילדים מביתם.

אסור להוציא ילדים מהבית. יש אנשים רעבים – משרד הרווחה לא מתייחס לזה. במקום זאת הם שופכים 5 מיליון ש"ח על הוסטלים של משרד הרווחה.

האלימות באה רק מצד העובדים הסוציאליים שמוציאים ילדים שלא כדין ממשפחות נורמטיביות.

תרבות השקר השולטת אצל העובדות הסוציאליות מחייבת הגשת תביעות נגד פקידות סעד. זה גובל בפשע מאורגן של משרד הרווחה. צריך להקים ועדת ביקורת ממשלתית על פשעי משרד הרווחה.

קישורים:

מכאן מתחיל הסיוט שלא נגמר – סיפורם של משפחת חביבי.

משרד הרווחה – השטן של העם היהודי, כך מכנה חיים חביבי את משרד הרווחה בישראל.

בני הזוג חיים וויולט חביבי שילדיהם נחטפו על ידי רשויות הסעד בישראל ונלקחו לפנימיות ומשפחות אומנה, התבצרו לפני מספר שנים בכנסיית הבשורה בנצרת וזעקו משם לעזרה. סיפורם התפרסם בכל אמצעי תקשורת אפשרי ואף באמצעי התקשורת העולמיים מכיוון שהפרשה כמעט הביאה לתקרית בינלאומית.

בערוץ 2 הוקרן הסרט על משפחת חביבי ושמו 'הבשורה ע"פ חביבי'. הסרט מתאר את מצוקתה של המשפחה, את מצבה הכלכלי הקשה, את הפשע המאורגן של רשויות הסעד בישראל ואת אוזלת היד והאטימות של שאר מערכות השלטון בישראל כלפי משפחות חלשות. אטימות שהובילה את המשפחה, בצעד של יאוש, לברוח אל הרשות הפלסטינאית ולהסתתר שם מפני הצוררים הנאציונל סוציאליסטים של משרד הסעד.

פקידת הסעד הקלוקלת תמר ישראלי מלשכת הסעד בנתניה ועובדת הסעד הכושלת מרים פיירברג שמכהנת כיום כראש עירית נתניה, ואשר דרדרה את העיר נתניה לתהומות ולשיאי פשיעה בלתי נתפסים, שתיהן יחד חברו יחדיו ורדפו את משפחת חביבי ללא רחם.

הטרמינולוגיה החולנית של עובדות הסעד:

רשויות הסעד טענו כי המשפחה "לא שיתפה פעולה" וסירבה לקבל "טיפול" ממשרד הסעד. ברצוננו להדגיש כי לעובדים סוציאלים יש טרמינולוגיה חולנית ומעוותת לגבי שני המושגים הללו.

המושג "שיתוף פעולה" בטרמינולוגיה הנכונה משמעו עבודה משותפת של כל הצדדים שבבסיסה קיים אמון הדדי והסכמה משותפת של שני הצדדים לאופן הטיפול.

המושג "שיתוף פעולה" בטרמינולוגיה של משרד הסעד משמעו כח ושליטה, קרי כפיה על הנזקק לבצע את מה שהעובדים הסוציאלים פוקדים עליו לעשות, שאם לא יעשה כן ילדיו יילקחו ממנו לצמיתות.

ניתן ליצור קשר עם מר חיים חביבי – ולסייע לו ולמשפחתו: 052-5019447

משרד הרווחה מודה: "אנו עוסקים בסחר ילדים לאימוץ"


משרד הרווחה מודה: "אנו עוסקים בסחר ילדים לאימוץ"

בכתבה שפורסמה ביום 08/9/11 בידיעות אחרונות על האימוץ הבין-ארצי של ילדים מחו"ל הודה משרד הרווחה כי בתהליך זה מתקיים סחר בילדים, תמורתם משולם שוחד לפקידים, עובדים סוציאליים מקומיים, שופטים, מנהלי בתי יתומים ומאעכרים במדינות העולם השלישי.

סחר בילדים מנוגד לחוק הבינלאומי ולאמנת האג להגנת הילד האוסרת להפיק רווחים מאימוץ ילדים.

10 עמותות ישראליות הפועלות בהיתר משרד הרווחה לייבא ילדים מחו"ל, ביניהן עמותות המעסיקות עובדות סוציאליות ופקידות סעד לשעבר,  הודו כי הן משלמות שוחד מתחת לשולחן לפקידים מושחתים במדינות המוצא, על מנת שאלו יספקו להם ילדים לאימוץ. משרד הרווחה הודה כי למרות שהוא מודע לתשלומי השוחד, הוא אישר לעמותות להמשיך לפעול. שחיתות צרופה.

שוחד הוא דבר מקובל

"בחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל…", כך טוענים מנהלי העמותות, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מן ההיבט המוסרי וההרסני של התופעה החולנית הזו שהתפשטה למימדי מגיפה.

נזכיר לכם כי בחלק מהמדינות מילת נשים היא דבר מקובל. בחלק מהמדינות רצח על כבוד המשפחה הוא דבר מקובל, ובחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל  . . .

המאמר 'השקרים שאנו אוהבים לשמוע' מתאר באופן נרחב איך מתנהל סחר הילדים לאימוץ בעולם.

חסרים ילדים לאימוץ אז שומרים את הילדים הטובים לישראלים

"יש הרבה זוגות שמתחרים על כל ילד, וצריך לשלם למנהל בית היתומים בחו"ל כדי שישמור את הילדים הטובים לזוגות מישראל", כך טוענים בעמותות.

זה מזמן אנו טוענים כי ישראלים לא מאמצים מטעמים הומניטאריים אלא מטעמים אגואיסטיים. אם היו הומניטאריים באמת, היו מאמצים ילדים נכים וחולים שאף אחד לא רוצה אותם, אבל הישראלים רוצים את מה שקשה למצוא – תינוקות בריאים, זאת משום שנדיר מאד כי אם תנטוש את תינוקה הבריא, גם אם היא דלת אמצעים. לדרישות המאמצים הישראלים יש השלכה הרסנית על הילד. ההורים המאמצים שותפים בעקיפין לגרימת נזק לילדים אותם הם מאמצים בשני מישורים:

1. הביקוש לילדים מאומצים שלא קיימים יוצר היצע מלאכותי. הוא מדרבן את מקבלי השוחד להוציא יותר ילדים לאימוץ, משום שעל כל ראש הם מרוויחים כסף שחור. התוצאה: ילדים למשפחות נורמטיביות אך מוחלשות מוצאים מהבית לאימוץ כפוי כדי לספק את הביקוש לילדים, קרי לספק את צרכיהם של ההורים המאמצים. האימוץ כשלעצמו, קרי ניתוק הילד ממשפחתו ומורשתו הוא טראומטי לילד וגורם לו נזק רגשי.

2. בחלק מהמדינות נדרש כי טרם העברתו של הילד לאימוץ מחוץ למדינה, יש לאפשר להורים מאמצים מקומיים לאמץ את הילד. אם עוברת שנה והילד לא אומץ ע"י מאמצים מקומיים אזי הוא יכול להיות מאומץ באימוץ בינלאומי. במהלך שנה זו התינוק נמק במוסד, סובל סבל תהומי בשל התנאים הקשים במוסד וההזנחה הקשה, וכשהוא יוצא מן המוסד לאחר יותר משנה של שהות בו, נגרמים לו נזקים רגשיים והתפתחותיים קשים, ותהליך השיקום של הילד הוא ארוך.

מדוע הילד שוהה שנה במוסד? כדי לשרת את האינטרסים של ההורה המאמץ.

ישראלי משלם 22 אלף יורו עבור אימוץ ילד מחו"ל. בפועל לא מאפשרים למאמצים מקומיים לאמץ את הילדים, משום שלמקבלי השוחד אין מהם רווחים. למקבלי השוחד יש רווחים רק ממשפחות מחו"ל. לכן, הפקידים ומנהלי בתי היתומים מחביאים את התינוקות הבריאים מפני המאמצים המקומיים כדי למסור אותם לאחר שנה למאמצים ישראלים ואחרים. הפקידים המקומיים מראים למאמצים המקומיים רק את הילדים החולים והנכים, ואלו נמנעים מלאמץ אותם כי גם הם רוצים ילדים בריאים.

בינתיים, הילדים הבריאים נמקים במהלך אותה שנה במוסד, ממתינים להורים הישראלים ש"יצילו" אותם מהמוסד, בו הם עוברים התעללות קשה שמקורה בהזנחה ותת גריה. התינוקות אמנם בריאים בגופם אך כשהם יוצאים מן המוסד לאחר שנה של התעללות, הם פצועים קשות בנפשם, קרבנות גחמותיהם של מאמצים שאובססיביים לילד בכל מחיר, גם במחיר סבלו של הילד.

התוצאה: הילדים עוברים טראומה קשה שמצריכה תהליך שיקום ארוך. לרבים מן הילדים הללו יש בעיות קשב והיפראקטיביות כתוצאה מהשהות במוסד. פירוט נרחב על סבלם של הילדים הללו ניתן לקרוא בתחקיר של אריאלה איילון: לא לילד הזה פיללתי.

הכתבה "אימוץ בסכנה" / ידיעות אחרונות

חלומם של ישראלים רבים, שמבקשים לאמץ ילד מחו"ל ואף פתחו בהליכים הדרושים לשם כך, עלול להתנפץ בקרוב.

הסיבה: עמותות המסייעות לזוגות האלה מתריעות כי מרחפת עליהן סכנת סגירה, מאחר ורשות המסים דורשת מהן לשלם מיליוני שקלים – ומאשימה אותן בתשלום שוחד לבתי יתומים בחו"ל.

עשר עמותות פועלות בהיתר ממשרד הרווחה ומטפלות כיום בבקשות לאימוץ מחו"ל. וכך, נוסף על 150 התינוקות הישראלים שנמסרים (נחטפים) לאימוץ מדי שנה – מגיעים לארץ בכל שנה עוד כ- 130 תינוקות וילדים ממדינות אחרות. בעיקר ממזרח אירופה.

העמותות הללו פועלות לכאורה ללא כוונת רווח."

בפועל, כל אב ואם פוטנציאל יאמרו לכם שהם שילמו מעל 100,000 ש"ח כדי לזכות בתינוק.

משרד הרווחה מתיר להן לגבות מהמאמצים 22 אל, יורו, לא יותר, עבור תהליך האימוץ.

אלא שמסתבר שחלק מהכסף הזה משמש לתשלומי שוחד לבתי יתומים ולפקידים במדינות שבהן מאומצים הילדים. "אין לנו ברירה. בחלק מהמדינות שוחד הוא דבר מקובל", הסביר גורם באחת העמותות. "יש הרבה זוגות שמתחרים על כל ילד וצריך לשלם למנהל בית היתומים בחו"ל, כדי שישמור את הילדים הטובים לזוגות מישראל".

במשך שנים התבצעו התשלומים האלה "מתחת לשולחן" וללא הפרעה. במשרד הרווחה ידעו ולא התנגדו.

"יש מציאות מסוימת במספר מדינות שצריך להתמודד איתה" מודה נחמה טל, האחראית על אימוץ בין ארצי במשרד."

חטיפת ילדים לסחר אימוץ – ילדה בת 6 במרכז מאבק בין ארה"ב לגואטמלה

עוסבדים סוציאליים משקיעים משאבים אדירים לקידום תעשיית האימוץ

הכתבה ילדה בת 6 במרכז מאבק בין ארה"ב לגואטמלה , מאת ג'ו טקמן ויואן מקאסקיל, גרדיאן , הארץ , ספטמבר 2011
אמה של אנייל רודריגס, שנעלמה ב-2006, טוענת כי ילדה שאומצה בארה"ב היא בתה
ממשלת ארה"ב נקלעה באחרונה למאבק משפטי טעון על ילדה בת שש, שלכאורה נחטפה מגואטמלה ב-2006 ולאחר מכן אומצה על ידי זוג אמריקאי. בית משפט בגואטמלה הורה להחזיר לארצה את אנייל ליסט הרננדס רודריגס, אחרי מאבק ממושך של אישה הטוענת כי היא אימה הביולוגית. השופט פסק כי אם הילדה לא תוחזר תוך חודשיים, יבקשו מהאינטרפול להתערב. ואולם, טימותי וג'ניפר מונהאן מקנזס סיטי שבמיזורי, אמרו ב-2008 כי אימצו רשמית את הילדה שנקראת כעת קארן אביגיל מונהאן.
בראיון ל"גרדיאן", סיפרה לוידה רודריגז מוראלס, בת 26, כי ב-2006 היתה בדרכה חזרה מקניות בסופרמרקט כשאיתה שני בניה ובתה. "נכנסתי לבניין והילדים שלי היו מאחורי. כשנכנסתי לדירה שלי ראיתי שבתי הקטנה איננה. חיפשנו בכל מקום אבל היא נעלמה. אנשים שראו מה קרה סיפרו לנו שאישה לקחה אותה, ונסעה במונית שהמתינה לה". מוראלס סיפרה כי היא דיווחה למשטרה, היא ובעלה הדביקו פוסטרים בשכונה וביקרו בבתי יתומים, אך לשווא.
בעזרת Survivors Foundation, ארגון למען זכויות האדם, נודע למוראלס במארס 2009 שבתה רשומה בתיקים של סוכנות לאימוץ. אך התגלית הגיעה מאוחר מדי. בהתאם למסמכי בית המשפט, אנייל עזבה את גואטמלה בדצמבר 2008.

אנייל רודריגס

"אני רק רוצה להיות שוב עם בתי. עברו כמעט חמש שנים, וזה כל מה שאני רוצה. זה היה קשה מאוד. זו היתה מכה קשה מאוד ללב", אמרה מוראלס.

היא דחתה את טענתם של אלה שאמרו כי לילדה יהיו "חיים יותר טובים" בארה"ב.

"אני יכולה לתת לילדים שלי חיים טובים עם האהבה שנחוצה להם. אנחנו חיים ממה שבעלי משתכר, וזה בסדר. אני אעשה כמיטב יכולתי כדי יהיו להם חיים טובים".

מוראלס הוסיפה שאין היא כועסת על הזוג האמריקאי שאימץ את הילדה. "אני לא יודעת אם הם יודעים שהיא נגנבה. אני רק רוצה לומר להם 'תחזירו לי את בתי הקטנה'", הוסיפה.
בני הזוג מונהאן פרסמו הודעה לתקשורת בה נאמר שלא יוותרו על הילדה ללא מאבק. בהודעה צוין שהם ימשיכו לפעול למען הביטחון והאינטרסים של בתם "שאומצה באופן חוקי", והודגש: "הם ממשיכים להיות מחויבים להגנה על בתים מטראומות נוספות, וימשיכו לנסות לחשוף את האמת על עברה באמצעות הצינורות המשפטיים המתאימים".

הרחקת תינוק בן יומו מהוריו בניגוד לחוק ולכללים – שופטת המחוזי חיפה שושנה שטמר


הרחקת תינוק בן יומו מהוריו בניגוד לחוק ולכללים – שופטת המחוזי חיפה שושנה שטמר

מאי 2011 – ענא (חי') 4525-05-11 – מדובר בבני זוג, הנשואים זה לזו מאז שנת 2007.
לבני הזוג נולדו שני ילדים: הבכור (להלן – "ט'"), יליד 2008. הוא נמצא במשמורת הוריה של האשה מאז היותו בן מספר חודשים.
הילד השני, א', שעליו נסוב האירוע, הוא תינוק, כבן חודשיים ומחצה.
בני הזוג כבני שלושים, ולשניהם רקע של פגועי נפש, אך הדיווחים של הרופאים הפסיכיאטרים, שבדקו את האם, קבעו כי היא איננה מסוכנת לעצמה או לאחרים וכי תפקודה תקין, כך גם תפקודו של האב.
עם לידת התינוק א' החלה מערכת הרווחה בסדרת עלילות נגד ההורים ודרישות אבחונים שונים ומשונים, על מנת להרחיק את התינוק מהוריו בתואנה כי הם מסוכנים לפעוט בלא שיש בידם בדל ראיה לכך.
בית משפט לנוער, ובית משפט מחוזי בחיפה בראשות השופטת שושנה שטמר, שיתפו פעולה באופן מלא עם ראשויות הרווחה והרחיקו את היילוד מהוריו בלא שיש בידם בדל ראיה נגד טיב הורותם של ההורים הביולוגיים, אלא כפי שרשמה השופטת שטמר:
"בשל החשש לשלומו של הילד, בשל התקופה הקצרה עד לדיון הקרוב, ובשל כך שעדין לא הובאה לפני בית המשפט תוכנית מגובשת לעזרה ופיקוח להורים, בהתחשב בכך שועדה רב מקצועית של הגורמים המטפלים עומדת להתכנס ביום 24/5/11".
אמירות נבובות כאלו כעילה להרחקת ילד ממשפחתו, אופייניות למערכת הרווחה והמשפט המצייתת לה כפתי בשל העובדה שדיונים אלו מתנהלים בדלתיים סגורות הרחק מביקורת הציבור, ואת המחיר משלמים המוחלשים באוכלוסיה.
שימת לב הקוראים, כי השופטת שטמר בניגוד לחוק ובניגוד לדין, פוסקת כי פקידות הסעד "צריכות לגייס ראיות לכאורה" ולתפור תיק, נגד ההורים, כדי להצדיק את חטיפת התינוק מידי ההורים.
מערכת הרווחה והמשפט בראשות השופטת שושנה שטמר רמסו באופן בוטה את זכויות האדם, פגעו במרקם המשפחתי, תוך תירוצים שונים ומשונים על אבחונים וטיפולים נדרשים.

עלילה מספר 1 - עו"סיות בית החולים בחיפה (עו"סית נעה שילינג) מסרבות לשחרר את האמא ותינוקה מבית החולים מסיבה לא ברורה. האמא שרויה במעצר בבית החולים, בניגוד לחוק ובניגוד לרצונה של האמא.

סעיף 4 לפסק הדין – עם לידת התינוק א' ב- 6.3.2011, לא שוחררה האם מבית החולים, מאחר שהצוות במחלקה (עובדת סוציאלית נועה שילינג) התרשם כי יש נחיצות להשאיר את האם עם תינוקה להשגחה ולקבלת מידע משירותי הרווחה בקהילה (אגף הרווחה חיפה) שהיו באותה עת בשביתה של העובדים הסוציאליים.
האם היתה במעקב פסיכיאטרי במהלך שהותה בבית החולים. הדיווחים של הרופאים הפסיכיאטרים, שבדקו את האם בבית החולים, קבעו כי היא איננה מסוכנת לעצמה או לאחרים וכי תפקודה תקין.עלילה מספר 2עובדת סוציאלית נועה שילינג מעלילה כי תפקוד האם "לא תקין", העו"סית שילינג מעלילה ומקטרגת נגד האם במקום לעזור ולהנעים את שהותה הארוך והמיותר בבית החולים.
סעיפים 5-6: בדיווח מיום 31/3/11 של הגב' נעה שילינג, עו"ס יולדות וילודים בבית החולים בו ילדה האם, נכתב כי חל שינוי מהותי בהתנהלות האשה בין הפגישה הראשונה, שהיתה כשבוע לפני דיווח זה לבין הפגישה האחרונה, ביום הדיווח.
התרשמותה של העו"ס היתה כי "היא הייתה מבולבלת מאד, נרגשת ונסערת, בכתה ללא כל סיבה הנראית לעין. לא זכרה האם האכילה את בנה במהלך היום או לא, לא זכרה האם חיתלה אותו או לא, ניגשה להאכילו ללא בקבוק מטרנה".
עקב "התרשמותה" הסוביקטיבית של העו"ס, ביקשה העו"ס של בית החולים מגורמי הרווחה המטפלים "מעורבות דחופה ואת החלטתכם לגבי שאלת שחרור התינוק לבית הוריו". כמו כן ביקשה העו"ס לעכב את שחרורה של האם עד לאחר פגישה נוספת עם פסיכיאטר, וצויין שהאם הסכימה לכך.
בעקבות דיווח זה, הוציאה פקידת הסעד לחוק הנוער צו חירום, שאיפשר לאם להישאר בבית החולים עד ליום 3/4/11.
בינתיים התקבל דיווח מבית החולים מיום 3/4/01, לפיו ההתרשמות של הצוות ושל הפסיכיאטר היתה חיובית לגבי האם.

עלילה מספר 3עובדת סוציאלית בוועדת החלטה (לשכת הרווחה חיפהזויה לרנר) מעלילה על האמא כי היא תוקפנית, חשדנית… – במקום לסייע לאמא שזה עתה ילדה מוציאות לשון הרע ודיבה  העו"סיות נגד האם.

סעיף 6 – בתאריך 4/4/11 התקיימה במחלקת הרווחה ועדה לתכנון טיפול. בני הזוג הגיעו יחד לאותה ישיבה. נכתב על ידי העו"ס שהאם נראתה מוזנחת, התנהגה בתוקפנות ובחשדנות וכי לא נראה היה שהיא מבינה את מצבה. האם סרבה לקבל כל עזרה מהגורמים המטפלים, למעט עזרה של סומכת בשעות היום.

עלילה מספר 4פקידת הסעד מלשכת הרווחה חיפה מעלילה נגד האמא בבית משפט קמא כדי שיאשר הרחקת הילד מהוריו.

סעיף 6 – בפנייה לבית המשפט הובא סיכום חוות דעתה של פקידת הסעד: "מהיכרותנו את המשפחה לאורך זמן וקשר אינטנסיבי עימם אנו עדים לתנודות מאד חדות בתפקודם ובמצבה הרגשי של גב' ז' (האם, הערה שלי ש.ש) כאמור, בחיפה אין לבני הזוג משפחה מורחבת ומחלקתנו יכולה לסייע בשירותי סומכת לשעתיים ביום בלבד. מר ז' מתכנן להמשיך את לימודיו ואנו חוששים כי מצבה של האם, מ', לא יאפשר לה לטפל בתינוק בן חודש. להערכתנו המקצועית מדובר בפעוט בסיכון גבוה".

בית משפט קמא (לנוער) מאריך צו חירום ב- 30 יום ללא הכרזת נזקקות בניגוד לתקדים בית משפט עליון.

בתיק דנ"א 6041/02 נידונה השאלה: "באלו תנאים ניתן להורות על הוצאתו הזמנית של ילד ממשמורת הוריו, בגדר הליך לפי סעיף 12 – צו ביניים, לחוק הנוער". בית משפט עליון קבע כי רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית, יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי.
שופט בית משפט לנוער לעומת זאת קרע את הקטין מאימו לחודש בעילה של: (סעיף 7): "בדיקת המשפחה המורחבת על מנת לבדוק אפשרות סיוע וכן חייב את ההורים לשתף פעולה עם המטפלים בהם בתחום בריאות הנפש". וזאת למרות שציין השופט מפורשות כי אינו פוסל את מסוגלותם של ההורים לגדל את התינוק.
בית משפט קמא הוציא ילד מביתו לשם בדיקת אפשרויות שונות ומשונות ע"י העובדים הסוציאליים המעלילים כשאין בידו בדל ראיה כי ההורים מסוכנים לתינוק שזה עתה נולד.

השופטת שושנה שטמר מאשרת הארכת צו חירום להרחקת הילדים מהוריהם ללא נזקקות וללא סכנה ממשית ומידית לחייהם.

סעיף 18 – בשל החשש לשלומו של הילד, בשל התקופה הקצרה עד לדיון הקרוב, ובשל כך שעדין לא הובאה לפני בית המשפט תוכנית מגובשת לעזרה ופיקוח להורים, בהתחשב בכך שועדה רב מקצועית של הגורמים המטפלים עומדת להתכנס ביום 24/5/11, החלטתי שלא לקבל את הערעור.
שושנה שטמר מתווה מדיניות של דריסת זכויות אזרחים מוחלשים בדרך של לקיחת ילדיהם ע"י המדינה על סמך גחמותיהם ועלילותיהם של פקידות סעד ועובדות סוציאליות בלא שישנה ראיה קונקרטית בדבר מסוכנותם של ההורים לבנם התינוק.
שטמר יוצרת נורמות פסולות של יחס מרושע כלפי אשת משפחה שזה עתה ילדה וכבר העובדות הסוציאליות בבית החולים ובוועדת החלטה בוחנות במשורה את התנהגותה ותפקודה ומסיקים מסקנות חפוזות לקחת בכפייה ממנה את הוולד תוך גרימת עוגמת נפש כאב, והוצאות כספיות למשפחה כולה.
חוסר שקיפות – משיקולים תמוהים – השופטת שושנה שטמר
שושנה שטמר אינה מציינת את שמו של שופט/ת בית משפט קמא נגדו היה הערעור. שושנה שטמר אינה מציינת את שם בית החולים משם החלו תוקפנות העובדות הסוציאליות נגד היולדת והוולד, שטמר מחסירה שמות עובדות סוציאליות, פקידות סעד ונוכחים בוועדת ההחלטה.
הסתרת המידע החיוני ע"י שטמר מעלה תמיהות ופוגם באמינות הגופים ופסק הדין.
קישורים:
חטיפת ילדיה של אמא מגבעתיים במהלך ועדת החלטה ביום 06.1.09, על ידי אתי דור דוברובינסקי פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת סעד גבעתיים, בלא שנשקפה לילדיה הקטינים של האמא סכנה כלשהי.

אכזריותם של רשויות הרווחה בתכנון חטיפת ילדים – סיפורה של רעות איש שלום ז"ל


אכזריותם של רשויות הרווחה בתכנון חטיפת ילדים טרם היוולדם

"בשם טובת הילד – אובדן וסבל בהליכי האימוץ" / ד"ר מילי מאסס

עמ' 126, בת "דור המדבר" לזכרה של "דלית" – רעות איש שלום ז"ל, שנאבקה על ילדיה ולא זכתה לגדלם, בתקווה שבבוא היום הם יקראו את סיפורה וידעו, שלא כמוה, מי היתה אמם ועד כמה הם היו חשובים לה.

"טקס החניכה" של דלית ל"דור המדבר" היה דרמטי. בהמשך למסקנת "ועדת ההחלטה", לפיה יש להוציא מידי דלית את התינוקת מיד לאחר הלידה, נשלחה הודעה לכל בתי החולים בעיר ובה הוראה ליידע את רשויות הרווחה כשתגיע שעתה של דלית (רעות איש שלום) ללדת.

 ואמנם, בעוד דלית אחוזה צירי לידה, ולצדה רק חבר העמותה – שמטרתה, כזכור, להרחיק אותה מאבי התינוקת – נכנסה לחדר הלידה פקידת סעד לחוק הנוער והודיעה לה על החלטת הוועדה לקחת ממנה את ילדתה.

העובדה שדלית נאנקה באותה עת מכאבים לא היוותה כל שיקול בקביעת עיתוי ההודעה.

בבית המשפט נומק עיתוי זה בכך שההחלטה התקבלה ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידי הוועדה להודיע על כך לדלית לפני הלידה.

 שנתיים לאחר מכן סיפרה דלית בבית המשפט מה היתה תגובתה כשקיבלה את ההודעה:

 "לא רציתי להוציא את הילדה!".

 לימים יאמר על כך בית המשפט המחוזי את הדברים האלה:

 "כאשר שכבה המשיבה על מיטתה עובר ללידה, נמסר לה על ידי פקידות הסעד כי הילדה תילקח ממנה והיא לא תהיה רשאית לגדלה.

 בא כוח המשיבה כינה מצב זה במילים הקיצוניות "אכזריותם של נציגי המערער אינה יודעת גבול". ניסוח זה חריף הוא, אך עדיין מתעוררת תמיהה רבתי כיצד רשויות הרווחה, המצוות לדאוג לטובת מטופליהן, בחרו ליתן את ההודעה לאם על כך שלא תוכל לגדלה, בדרך זו ובמועד זה עת היא כורעת ללדת."

 ברוכה הבאה ל"דור המדבר".

דלית (רעות איש שלום), כאדם, כבר לא היתה קיימת; קיומה היה חשוב רק כדי להבטיח את עצם קיומו של הדור הבא, שלטובתו תדאג המדינה בדרכה ועל פי הבנתה.

 כזכור, דלית כבר התנסתה בדרך שבה המדינה מגנה על הדור הבא, וסיפור החודשים הראשונים בחיי בתה טל אישר את חששותיה.

 דלית יצאה מבית החולים לבדה: בתוקף צו החירום, על פי חוק הנוער, נאסר עליה להוציא את בתה מבית החולים.

 טל התינוקת נשארה בבית החולים גם לצורך בדיקות, וממצאי הבדיקות אישרו את מה שכבר היה ידוע לשירות למען הילד: דלית לא צרכה סמים בעת ההריון. כמו כן נמצא שטל איננה נשאית HIV.

 כעבור שבוע, כנדרש בחוק הנוער, התקיים בבית המשפט לנוער דיון בבקשת פקידי הסעד לאשר בדיעבד את הוצאת התינוקת מחזקת אמה.

 דומה שאין צורך להרחיב את הדיבור על ההשפעה שיש לנתק כפוי זה על אם שרגישותה ופגיעותה מתעצמות לאחר לידה ראשונה, קל וחומר בהיותה בודדה.

 מאחר שבדיון משפטי על פי חוק הנוער אין הכרח בייצוג משפטי הגיעה דלית לבדה לדיון בבית המשפט לנוער וביקשה להידבר עם פקיד הסעד, שהופיע מטעם המדינה, כדי לבנות אתו תוכנית משותפת לטיפול בטל התינוקת.

 אפילו המרדנות וההתרסה שאפיינו את חייה של דלית עד כה נסוגו מפני רצונה לקבל את בתה לידיה, לנוכח החשש מן האחריות הכבדה הכרוכה בטיפול בבתה ולנוכח ההכרה בכך שהיא אכן זקוקה לתמיכה ולעזרה, אך פקיד הסעד דחה את פנייתה והעדיף להמשיך בהליך המשפטי שנקבע.

 סיפורה של דלית העלה בזכרוני את סיפור העם על נשר שחטף תינוק מידי אמו והניח אותו בקנו, על ראש צוק, אך האם טיפסה בכוחות על אנושיים אל קן הנשרים והחזירה אליה את התינוק.

 יכולתה האגדית של אותה אם מציבה מופת שעל פיו נדרשים הורים לנהוג מרגע שמוצא צו חירום, כדי להוכיח שהם זכאים לגדל את ילדיהם.

 השירות למען הילד מעמיד בפני ההורים מבחנים שאינם מוצבים בדרך כלל בפני הורים ורק מעטים יכולים לעמוד בהם.

 עבור דלית, שעל פגיעותה אין כל עוררין, לא היה זה מבחן; היתה זו מכשלה לשמה. הפגישה הראשונה בינה לבין בתה היתה רק פסיעה ראשונה בטיפוס מפרך ורב מכשלות לעבר קן הנשרים.

 בסופו של דבר ארך הטיפוס כשנתיים.

 סיפור העם, שהדמויות המופיעות בו אינן אנשים בשר ודם אלא דגמים של טיפוסים אופייניים, משקף את הפרשה של דלית והתינוקת שלה טל.

 דלית הוצבה כאוביקט שחייו מנוהלים בידי שירותי הרווחה: היא התפתחה מ"ילדה מאומצת" ל"עבריינית צעירה", או ל"נערה במצוקה", אחר כך נעשתה "אם לקטינה נזקקת", ומשם, המעבר ל"אם נעדרת מסוגלות הורית" היה כמעט מובן מאליו.

 הגדרה אחרונה זו גזרה עליה להיעלם מחייה של בתה מיד עם צאתה של התינוקת לאוויר העולם, אם לא תצליח לטפס אל קן הנשרים.

 גם טל התינוקת, כאמה, לא נתפסה כאדם אלא כאוביקט.

 למרבה הפרדוקס, הוצאתה החוזרת ונשנית מחזקת אמה נעשתה בשל אי הקביעות שיוחסה לקשר של אמה אליה, ובשם עיקרון טובת הילד שילד זקוק לדמות קבועה היא הועברה לידיים זרות, בכל פעם במועד שהיה ציון דרך בהתפתחות הקשר בינה לבין דמות קבועה.

 כשהועברה טל למשפחה האומנת היתה זו הפעם הרביעית בתוך שישה חודשים שהיא נמסרה מיד ליד. מקום הימצאה בימים שבין הוצאתה מידי אמה לבין העברתה להורים האומנים, וזהותם של מי שטיפלו בה בימים אלה, שבהם היתה בחזקתו של השירות למען הילד, נותרו עלומים. את קורותיה באותם ימים סיפרה העווית שהופיעה במקום חיוכה.

 בדרך זו מימשו פקידות האימוץ את הנחתן שמדובר במקרה של הזנחה, בשל ריבוי דמויות המטפלות בתינוקת.

 לאחר ששמעתי מפי ההורים האומנים את תיאור מצבה של התינוקת טל כשהגיעה אליהם, ולאחר שקיבלתי את ממצאי הבדיקה הרפואית שנעשתה לטל עם הוצאתה מידי אמה, יכולתי להעריך שטל היתה קשורה לאמה, הן בשל חיוכה, שבאמצעותו אותתה לסביבה ויצרה אתה קשר, ואשר נצפה יום לאחר שהופרדה מדלית, והן בשל תגובתה הקשה על הפרידה, שניכרה, כאמור, בעווית שתפסה כעבור ימים ספורים את מקומו של החיוך.

 כפי שאספר בהמשך, גם הנוקשות בצווארה של התינוקת היתה תגובה על היעלמותה של אמה. בפגישה עם ההורים האומנים יכולתי גם לאשש את הסברה שהיאחזותה של טל בשרשרת שעל צווארה של אמה דלית סימנה עקבה של קשר עמה, שכן בתשובה לשאלתי אמרה האם האומנת שטל איננה נוהגת לאחוז בשרשרת שהיא עונדת על צווארה. בהיעדר יכולת למלל את הקשר שלה עם אמה השכילה טל, כבר בגיל שישה חודשים, לספר עליה באיתותיה.

 לבית המשפט הגשתי חוות דעת ובה המלצה להחזיר את התינוקת טל לחזקת אמה.

 לא היה ספק שכאשר התינוקת טל היתה ברשותה גילתה אמה דלית אחריות כלפיה והבנה לצרכיה ההתפתחותיים. למרות "הסבת המבט" של דלית, שוודאי יצרה קושי בתקשורת ביניהן, ולמרות החבלות החוזרות ונשנות בהתגבשות הקשר ביניהן, ראיתי – גם לאחר הניכור שגרמה ההפרדה ביניהן – עקבות של התקשרות מובחנת של התינוקת טל לאמה.

 המדינה נגד האמא דלית – רעות איש שלום

בסיפורה של דלית, יותר מאשר בכל סיפור אחר שאני מגוללת בספר, בלטה לעין נכונותה של המדינה לנצל את מרב המשאבים העומדים לרשותה לניהול המאבק המשפטי כדי להשיג את התוצאה הרצויה לה.

המאבק אמנם הסתים בהכרעה שיפוטית שלא תמכה בעמדת המדינה, אך באיזה מחיר (תרתי משמע)!

סופה של האמא דלית – רעות איש שלום

 שבועות אחדים לאחר אותה פגישה מאיימת עם ההורים האומנים עלה בידי לשכנע את דלית לנסוע עמי לחוף הים.

 דלית דיברה בלא הרף על הקשר עם טל ועל געגועיה אליה.

 כשנפרדנו אמרה לי: "תודה, מילי, בכל זאת נהניתי!". זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.

 בשבועות הבאים שוחחנו מדי פעם בטלפון ודלית היתה נחושה בדעתה להחזיר אליה את טל.

 הלבטים והספקות נעלמו כלא היו, להפתעתי.

 ערב אחד התקשר אלי עורך דינה וסיפר לי ששעות ספורות קודם לכן נמצאה דלית מתה בביתה.

 היא נרצחה בדקירות סכין. היא היתה בת 22 במותה. גופתה נלקחה למכון הפתולוגי.

 ניסיתי לקבל מידע על מועד קבורתה, אך הדבר נודע לי יומיים לאחר שגופתה הובאה מן המכון הפתולוגי ונקברה.

 הקבורה התקיימה בבית עלמין ועל השלט הזמני שהוצב על הקבר היא היתה רשומה כבתו של אביה המאמץ. לא ידוע לי אם הוריה המאמצים נכחו בעת הקבורה, אך כשעליתי אל קברה כעבור שנה ראיתי שהם הקימו עליו מצבה וחרתו עליה בין היתר את המילים "בתנו היקרה". דלית לא ראתה את עצמה כך.

 למיטב ידיעתי, עד היום לא ידוע מי רצח את דלית ומה היו המניעים לכך.

 טל נמצאת בחזקתה של המשפחה האומנת, כבתם המאומצת.

במותה של דלית – רעות איש שלום, השלימה את תהליך ייתורה וסילקה מן העולם נערה שכל חייה חוותה את עצמה כסרח עודף. בתיעוד סיפורה ראיתי חשיבות מיוחדת ופניתי לבית המשפט כדי לקבל אישורו להכלילו בספר זה, למרות צו איסור פרסום שהוצא.

 *   *   *

 בתמונה: מלכה גרוסמן, רכזת ועדת החלטה – לשכת רווחה גבעתיים, אחראית על הוצאת ילדים בכפיה מהוריהם

הספר מוקדש לזכרה של דלית – רעות איש שלום.

 חשבתי שמן הראוי לנקוב בשמה המלא, אך מאחר שלא יכולתי לקבל את רשותה לא פניתי לבית המשפט בבקשה להתיר את פרסום שמה, כפי שמתחייב מחוק האימוץ האוכף סודיות על נשואיו. וכך, גם ההקדשה בראש ספר זה טבועה בחותם מחיקת זהותה של דלית, אותה מחיקה שנגדה נאבקה כשניסתה למנוע את סילוקה מחיי בתה ואת טשטוש עקבות אובדנה.

 בכל מאודה רצתה שבתה טל לא תחיה בזהות מחוקה.

 קישורים:

אימוצים לא חוקיים בישראל – סיפורו של איגור, אבא לילדה בת 5 שנים שנחטפה מאמא מבית החולים בהיותה בת יומיים בלבד ע"י עובדים סוציאליים


אימוצים לא חוקיים בישראל – סיפורו של איגור, אבא לילדה בת 5 שנים שנחטפה מאמא מבית החולים בהיותה בת יומיים בלבד ע"י עובדים סוציאליים

השדולה של עמותת ע.ל.י.ה. בראשות פרופ' אסתר הרצוג, בכנסת למניעת הוצאת ילדים מהבית בכפיה, אותה ייסדה ח"כ מרינה סולודקין.

 איגור, אב לילדה בת 5 השוהה במשפחת אומנה בדרך לאימוץ כפוי מספר על שחיתות העובדים הסוציאלים ממשרד הסעד שחטפו את בתו ללא ידיעתו.

 כשחברתו של איגור ילדה את בתו, הוא לא ידע על כך ומשרד הסעד לא ניסה לאתר אותו כלל ולקח מיד את בתו למשפחת אומנה ומשם לאימוץ כפוי.

הוצאת ילדים מביתם בכפיה על ידי עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה


 על הוצאת ילדים מביתם בכפיה – ניתוק ילדים מהוריהם – פשע מאורגן

בתמונה: אתי דור דוברובינסקי פקידת סעד לחוק נוער מלשכת רווחה גבעתיים רמת-גן. אתי דור אחראית על הוצאת רבבות ילדים מהעיר גבעתיים למתקני חרום של המדינה, תוך הסתת הילדים נגד הוריהם וניתוקם הכפוי של הילדים. כיום אתי דור עובדת כפקידת סעד לחוק הנוער בלשכת רווחה רמת-גן. פעילותה כמוציאת ילדים בכפיה מביתם נמשכת באין מפריע.

אתי דור - רווקה בת 50 אמא לילדה בת 7 אותה הביאה מבנק הזרע בגיל 43.

המקרה של האמא ל' ש' הינו מקרה מייצג של רבבות משפחות, רובן חלשות שאין ביכולתן להיאבק בממסד המפלצתי הזה שנקרא משרד "הרווחה".

 אוטונומיה שיפוטית

עובדי רווחה בנו לעצמם מערכת אוטונומית שיפוטית בלתי תלויה וללא כל פיקוח חיצוני. במערכת זו הם קובעים חוקים חדשים אשר סותרים את דיני המשפט הישראלי.

כך למשל, הם מוציאים ילדים מהבית תוך התעלמות מוחלטת מדיני ראיות במשפט הישראלי. הם כותבים תסקירים שקריים לבתי המשפט נגד הורים על סמך "התרשמות", "תחושות", "אינטואיציות" ו"הסתברויות לסיכון עתידי" ללא כל ממצא ראייתי תומך.

מאידך, כאשר קיימים נגדם ממצאים ראייתים בשטח כגון הקלטות, הם מפרשים זאת כ"השמצות" ו"דיבה"…

 תארו לכם שיום בהיר אחד מחליט אדם על דעת עצמו להפוך את סדרי המשפט הפלילי ושופט קובע כי נאשם אשם ברצח רק על סמך "תחושות" של חוקר במשטרה, או לחילופין, קיימת ראיה כהקלטה ובהקלטה חוקר משטרה מודה שזייף ראיות ואותו חוקר טוען מאוחר יותר כי מדובר ב"השמצה", איך נראית מערכת המשפט שלנו? בדיוק כפי שהיא נראית  במשטרים אפלים.

כך פועלת מערכת הרווחה, אשר מענישה ילדים והורים ע"י ניתוקם ללא כל ראיות  או לחילופין ע"י הסתרת ראיות! וכך פועלים בתי המשפט לנוער בישראל, אשר מתעלמים לחלוטין מקביעותיו של המחוקק, מצפצפים עליו ופוסקים בניגוד לכל הגיון ישר וסדר תחיקתי, וזאת מתוך יתרון כי הם מתנהלים בדלתיים סגורות ואף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם בפנים, להעביר בקורת, כולל התקשורת.

 ילדים רבים הוצאו מביתם ללא שהוגש כתב אישום פלילי נגד מי מהורים.

 סתימת מערכות

עובדי רווחה מציפים את תחנות המשטרה בתלונות שווא כנגד הורים וכך גורמים לסתימת מערכות. משטרת ישראל אינה יכולה להגיע למקרים כמו אלו של רוז והנרצחים האחרים משום שהמערכת שלהם נסתמת בתלונות שווא קיקיוניות.

בתי המשפט לנוער אשר עמוסים לעייפה בתיקים פיקטיביים נסתמים אף הם, מה שגורם לשופטים להוות חותמת גומי של פקידי סעד, לקיים דיוני בזק שטחיים על מנת לסגור את הדיון במהירות האפשרית כדי לעבור לתיק הקיקיוני הבא. כדי לסגור את הדיון המשפטי במהירות וללא כל מחשבה הם פוסקים על פי מה שעובדי הרווחה כותבים בתסקירים שלהם.

 תחושות בטן כאקסיומה

במהלך השנים שומן והתעבה מנגנון עובדי הרווחה באופן כזה שניתן להם מנדט לא חוקי לקבוע גורלות של משפחות וילדים רק על סמך "תחושות" של עובדים סוציאלים. ה"תחושה" של עובד הרווחה הפכה לכלי "ראייתי" רב עוצמה ושופטי נוער מתייחסים אל ה"תחושה" הזו כאל אקסיומה.

אנו יודעים כי לתחושותיהם והתרשמותם של עובדי רווחה אין שום קשר לאמת ולמציאות. אם תחושותיהם היו נכונות הם היו מונעים את מקרה רוז ואף יותר מזה, היו מרחיקים את השוטר הרוצח מייקל פישר מילדיו, אותו מייקל פישר שהיה חוקר נוער בעצמו ועבד עימם באופן שוטף ויומיומי.

חמור מכך, הם אינם נתבעים על רשלנות, לא על רשלנות בגין אי איתור מקרי סכנה ולא על רשלנות בגין התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה אליהם שלחו אותם.

טרמינולוגיה של סופרלטיבים

 כפי שניתן לראות מן המכתבים של האמא לורי שם טוב, עובדי רווחה סיגלו לעצמם טרמינולוגיה חדשה בניגוד להגדרות האקדמיה הישראלית ללשון.

כך למשל הם מפרשים פלייר בו נכתבו עובדות נכונות כ"איום", ובכלל כל מהלך חוקי שמתבצע נגדם מתפרש כ"איום", "השמצה", "הכפשה" ועוד.

אמא שמשוחחת עם בתה בפנימיה והבת אומרת שהיא רוצה הביתה ומתגעגעת למשפחה, אמירה זו מנקודת המבט המעוותת שלהם מתפרשת כ"הסתה" של האם כנגד הפנימיה.

יש גם שימוש רב בסופרלטיבים. עפ"י המכתב של לורי, תגרה מתפרשת על ידם כ"ברוטאליות ואלימות חסרת תקדים".

 כושר שיפוט לקוי ומסוכן

 הכח המשכר שניתן לעובדי רווחה מאפשר להם להתפרע ללא כל פיקוח, ולכתוב חוות דעת עפ"י האינטרס הרלוונטי לאותו תיק.

כך למשל, מתוך הקלטה של רננה קלנר, אחראית על העובדות הסוציאליות בגבעתיים, טענה שמקרה העובד הסוציאלי בקרית גת ששכח את בתו ברכב ל 3 שעות עד כדי סכנת חיים הוא "תקלה", ואילו אם חד הורית אתיופית שבנה נפל מן החלון ונפצע קל הוגדרה כ"מזניחה" ושלושת ילדיה הוצאו מחזקתה, כבר 3 שנים הם חיים במשפחות אומנה.

 רננה קלנר אף טענה שוב בטרמינולוגיה המעוותת שלה כי אותו עובד סוציאלי "לא שכח" את התינוקת אלא "השאיר" אותה ברכב, שוב מניפולציה של פלפולי מילים.

 טובת הילד ככלי מלחמה

ההוכחה הניצחת לכך כי עובדי הרווחה בגבעתיים, אינם מעוניינים להיחשף בערוותם היא הבקשה שהגישו לבית המשפט לאסור פרסום כל חומר בענינה של לורי, בתואנת "טובת הילדים".

השופטת רות בן חנוך הוציאה צו איסור פרסום ללא כל נימוק הגיוני, וכך הפכה להיות שותפה לפשע המאורגן הזה של סתימת פיות האזרחים האומללים.

 עיתונאים מערוצי הרדיו והטלויזיה שרצו לפרסם כתבה אודות המקרה, נסוגו ברגע האחרון בשל צו איסור הפרסום.

אם אותם עובדי רווחה מאמינים במה שהם עושים הרי שאין צורך לאסור את הפרסום. איסור הפרסום מוכיח כי יש להם מה להסתיר. לפרסום יש קשר לטובת הילדים במובן הזה שכל פרסום כזה מגן על הילדים מפני מעשי התעללות במוסד הסגור. הילדים שוהים כעת במוסד סגור ללא כל פיקוח חיצוני ועוברים שם התעללויות כמוראה בתמונה המצ"ב על החבלות שהם חטפו ממדריכים במקום.

 העובדת הסוציאלית רננה קלנר מלשכת הרווחה גבעתיים, אף הודתה בהקלטה כי הפרסום מזיק לשמה הטוב. מנקודת המבט שלה יש צורך לאסור פרסום על מנת שתדמיתה לא תיפגע ולא בשל טובת הילדים.

מדוע מקרי התעללות של ילדים בידי הוריהם ממלאים את דפי העיתונים ומקרי התעללות של ילדים בידי עובדי רווחה נחסמים לתקשורת ע"י הפעלת צו איסור פרסום?

 שיכורות מכח

 למרות 3 חוות דעת פסיכיאטריות הקובעות כי לורי בריאה בנפשה, מתעקשות עובדות הרווחה לתייג אותה כחולת נפש. הן מתעקשות כי תלך לאבחון של פסיכיאטר מטעמן, שוב על מנת לסיים את תפירת התיק נגדה כחסרת מסוגלות הורית.

 אדוני הנכבד, מדובר כאן בסך הכל בעובדות סוציאליות, חלקן בוגרות תואר ראשון בלבד, בעלות מדרג אקדמי נמוך מאד. ציוני הפסיכומטרי של מועמדים לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מדורגים במקום אחד לפני הסוף (חינוך נמצא במקום האחרון).

 לא יתכן שנשים אלו, שלא עברו אפילו מבדקי אישיות ויושרה בדומה לרופאים שמחויבים לעבור מבדקים כאלו, תעסוקנה בדיני נפשות, תפרקנה משפחות, תהרוסנה ילדים, ללא כל פיקוח חיצוני ואף אחד לא מקים קול זעקה.

 כ-400 איש חתמו עד כה על העצומה להקמת גוף ביקורת חיצוני ובלתי תלוי על פעילות משרד הרווחה.

נפגעים רבים לא חתמו משום שאין להם גישה לאינטרנט וחלקם עולים חדשים שאינם יודעים עברית.

 אנו תקווה כי אתם, חברי הכנסת תפעלו למען לורי שם טוב ולמען כל ילדי ישראל לחיסול העוולה הנוראית הזו.

תחקיר חטיפת ילדיה של האמא לורי שם טוב

קישורים:

  • מדיניות מופקרת בית משפט לענייני משפחה – השופט נפתלי שילה – יוני 2011 – ה"משחק המכור" של שופט לענייני משפחה נפתלי שילה נגד אמא וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון, ולעובדות – מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם". העו"סית לא נימקה דרישתה מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה…
  • אכזריות ושרירות לב בנפשות ילדיה של ל' – שופט לענייני משפחה רמת גן: נפתלי שילה – ינואר 2011 – ל' אם חד הורית שילדיה נלקחו ממנה באכזריות ובפתאומיות ע"י רשויות הרווחה לחצי שנה למרכז חירום, לא ראתה את שני ילדיה מזה כשנתיים. לאחר דיונים בבית משפט לענייני משפחה בראשות השופט נפתלי שילה הוחלט כי האם ל' תפגוש את בנה הקטן בן ה-6 בהשגחת פסיכולוגית מטעם בית המשפט – לא די בכך שהשופט נפתלי שילה הפקיר לחלוטין את הקשר של הבן הבכור בן ה- 8 עם אימו אלא עצר את המפגשים האחדים של ל' עם בנה בן ה-6 אצל הפסיכולוגית בתואנות שונות ומשונות כגון מרחק המפגשים בעיר חולון ה"רחוקה" מרמת גן מקום מגורי הילדים (20 דקות נסיעה)…
%d בלוגרים אהבו את זה: