17,000 גוונים של רוע בחסות פקידות הסעד ועמותות לילדים בסיכון וכל מי שמרוויח מהסחר בהוצאת ילדים מביתם


17,000 גוונים של רוע בחסות: פקידות הסעד, עמותות לילדים בסיכון וכל מי שמרוויח מהסחר בהוצאת ילדים מהבית

17,000 גוונים של רוע בחסות: פקידות הסעד, עמותות לילדים בסיכון וכל מי שמרוויח מהסחר בהוצאת ילדים מהבית

17,000 גוונים של רוע!

17,000 גוונים של אכזריות!

17,000 גוונים של טראומות!

17,000 גוונים של עוולות!

17,000 גוונים של פשע!

17,000 גוונים של שקרים בתסקירים של עובדות סוציאליות!

17,000 פרקטיקות של עינויים למשפחות!

17,000 שיטות של איומים והפחדות!

17,000 גוונים של הולכת שולל!

17,000 סוגי התעללות בהשמה החוץ ביתית!

17,000 גוונים של חותמות גומי במערכת המשפט!

17,000 ש"ח סיבות להוצאת ילדים מהבית!

***********************************************

17,000 שקלים בסחר "חוקי" בילדים והוצאתם מהמשפחה!

***********************************************
מאת:

עובדות סוציאליות

פקידות סעד

השירות לילד (אימוץ)

מערכת המשפט

עמותות לילדים בסיכון

עמותת אור שלום

מת"ב

אל"י

מרכזי קשר

מרכזי הגנה

מכון חרוב

מכוני איבחון

המועצה לשלום הילד – יצחק קדמן

קרן רש"י

קרן לין שוסטרמן

ועוד…

מחירון משרד הרווחה מרכזי חירום תעריפי החזקת ילדים מחוץ לבית

משרד הרווחה הביוב של המדינה – חוטפים ילדים ולא יודעים כמה ילדים הוצאו מביתם


פברואר 2015 – פרופ' אשר בן אריה מנכ"ל מכון חרוב ומרצה בבית ספר לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית מציג: רשויות הרווחה הביוב החברתי של המדינה.

"אנחנו שולחים אנשים שהם נכנסים לבוץ ולביוב החברתי של מדינת ישראל בשבילנו. לכל המקומות שכולנו אוטמים את האף ומסתכלים הצידה כי עולה מהם ריח לא טוב" – בן אריה מתייחס לאזרחים, כמוני וכמוך כאל ביוב של המדינה והם – העובדים הסוציאליים, האליטה והפטרונים שעושים לנו טובה שהם משתינים לכיוון שלנו.

מדובר בהתנהלות מזוהמת של רשויות הרווחה במדינת ישראל התולשות ילדים מביתם ומשפחתם בדלתיים סגורות ללא ראיות ומפקירות אותם במוסדות, אומנה ואימוצים להזנחה אונס והתעללות.
התנהלותם של רשויות הרווחה מזכירה מי שופכין המזהמים כל הנקרה בדרכם.

פקידת סעד ראשית חוה לוי האחראית מערכתית על הוצאת ילדים מהבית ע"פ חוק הנוער אינה יודעת כמה כמה ילדים יש במסגרות חוץ ביתיות ומה מצבם.

צפרא דוויק יו"ר איגוד העו"ס זורקת מספרים של אלפי ילדים המוצאים מבתיהם "בין 5,900 ל- 7,000 היא משיבה למראיין כלאחר יד.

דוד גולן דובר איגוד העו"ס מוציא אצבע משולשת, ויוסי סילמן מרעיל בפיו נגד אמהות ומשתשמש במעמדו להכפיש תוך הפצת מידע חסוי ברשת.

שופט אמינוף מנסה להגן על מאמץ שהפך ילדה מאומצת לשפחת מין במשך 12 שנה מאז היתה בת 6 שהופקרה לאימוץ ע"י משרד הרווחה.

פנימיית ארזים של משרד הרווחה הזנחה פושעת של ילדים בחוסים בפנימיה.

חוה לוי פקידת סעד ארצית לחוק הנוער לא יודעת כמה ילדים הוצאו לאומנה ומחוץ לבתיהם

עו"ד יוסי נקר מומחה חוק ונוער מכתב לשירות למען הילד לפתיחת תיק אימוץ שבוצע במרמה והשבת הקטינות לאימן


עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער, פנה (10/2/15) לשירות למען הילד, בדרישה לפתיחת תיק אימוץ של קטינות שהוצאו מאימן במרמה, בניגוד לרצונה, כשעורכת הדין מטעם הסיוע המשפטי ייצגה את האינטרסים של משרד הרווחה, לא יידעה את האם על קיומו של הדיון וגרמה לשליחת שלושת בנותיה לאימוץ סגור.

דרישתו של עו"ד נקר, לפתיחת תיק האימוץ, נובעת מהעובדה שהאם מעולם לא ויתרה על בנותיה, היא הצליחה לאתר היכן נמצאות בנותיה, האימא איתרה את המאמצת (קשישה צולעת), והיא לא מתכוונת לוותר על בנותיה עד אשר ישובו אליה בחזרה.

איך היית מרגישה אם היו לוקחים את הילד שלך ממך

האם ניהלה הליך גירושין קשה מבן זוגה לשעבר, ובמסגרת הליך הגירושין, ויתר הגרוש על בנותיו וחתם על אימוצן, כדי לפטור אותו מתשלום מזונות. האמא לא ויתרה על בנותיה, וניהלה הליך מורכב עם שני חזיתות, אחד מול הגרוש וחזית שנייה מול פקידות הסעד האימתניות שרצו את שלושת בנותיה לאימוץ סגור לצורכי הסחר של משרד הרווחה. במסגרת זו, משרד הרווחה פעל בהונאה, כשהוא תופר, ממש כך, חוות דעת מוזמנת מטעם מכון שקד, ששיקרו והונו את בית המשפט ולמעשה חוות הדעת נכתבה על ידי פקידות הסעד.

להלן מכתבו של עו"ד נקר, מתוך הפייסבוק שלו.

10 פברואר 2015

לכבוד
השירות למען הילד
שד' ירושלים 22,
יפו-תל אביב 681-6501 03

א.נ.,

הנדון: בנותיה של XXXXX ת"ז XXXZX – אמ"צ XXX, אמ"צ XXXX

בשם שולחתי גב' XXXX, הנני לפנות אליכם כדלקמן:

1. בנותיה של שולחתי אומצו בהחלטת בית המשפט למשפחה במחוז תל אביב, לפני כשנה, כאשר שולחתי טוענת שלא מסרה הסכמה לאימוץ, בעוד שבסיכומי באת כוחה דאז נמסר כי שולחתי מסכימה לאימוץ.

2. יצוין כי בדו"ח מכון שקד נמסר כי שולחתי מתנגדת לאימוץ. עוד יצוין כי בבקשה להבהרת החלטה, שהוגשה לאחר פסק הדין מטעם נציגת היועמ"ש, גם נאמר כי שולחתי "מעונינת למעשה בחזרת הקטינות אליה".

3. בין לבין הגיע לשולחתי מידע היכן נמצאות בנותיה והיא צופה בהן מדי פעם מרחוק.

4. גם אם המשפחות המאמצות תברחנה לירח שולחתי תאתר את מיקום בנותיה.

5. גם אם תוציאו "מלאן תלפים" של צווי בית משפט ואיומים של משטרת (ניצבי) ישראל, דבר לא ימנע משולחתי לראות את בנותיה.

6. בנסיבות אלו, הנני לפנות אליכם לאפשר בהסכמה את מפגשי שולחתי עם בנותיה, קרי לפתוח את האימוץ.

7. מעשה זה יהיה ראוי ונכון, ועלול למנוע מפגישה בלתי מבוקרת של הבנות עם שולחתי, דבר שמן הסתם גם אתם תרצו למנוע וזאת לאור העובדה כי נציגת היועמ"ש עצמה כתבה כי חשיפת הקטינות לאם תגרום ללא ספק לנזק כבד להן ותפגע, לטענתה, במטרת הליך האימוץ.

8. אמתין 14 יום לתשובתכם. ככל שתקשיחו לבכם, תשאו אתם בתוצאות.

9. אציין כי רק אתמול סיפרה לי עורכת דין המשמשת כאפוטרופוס לדין, ומשתפת פעולה עם הרווחה באופן מלא, כי במקרה אחר אתם עודדתם את כניסתה של האם הביולוגית לחיי המאומץ לאחר קריסת האימוץ.

בברכה,

יוסי נקר, עו"ד

העתק: מנכ"ל משרד הרווחה

אנו מאחלים לאמא ולעורך דין יוסי נקר, הצלחה גדולה ופתיחת שערי שמיים למען האם ובנותיה ושיזכו להתאחד במהרה. נשמח לדווח בשורות טובות.

מיקי חיימוביץ מציגה מרכז הגנה להוצאת הילד מהבית


מוזמנים לצפות על מרכזי ההגנה בסרטון בקישור כאן:

פברואר 2015 – "המערכת" עם מיקי חימוביץ מציגים מרכז הגנה לילד.

מרכז ההגנה הוא מרכז המורכב מעובדים סוציאליים, פרקליט, שוטרת קבועה במקום, רופא משפטי, ועוד מאבחנים שתפקידם להוציא חוות דעת לשופט להוצאת הילד מהבית בהליך מהיר ללא ראיות ובדלתיים סגורות. מרכז ההגנה מנוהל ע"י עובדת סוציאלית ללא הסמכה משפטית, עובד ללא סדרי דין או פרוטוקול, ופועל על פי "דיווחים" וחות דעת דעת ללא בסיס ראייתי.

מרכז ההגנה מטפל בהוצאתת ילדים מביתם ומשפחתם לסחר במוסדות הרווחה ואינו מטפל בהתעללות ואונס ילדים במוסדות שמרד הרווחה, אומנה או אימוץ.

פרופ' אסתר הרצוג: מדיניות משרד הרווחה אלימות בירוקרטית וטובת הקטין – בית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד


הסרטון הועתק מערוץ 12 דקות ביוטיוב, אשר שודר בשנת 2012.

מדיניות הרווחה בסוגיית ילדים בסיכון או השמה חוץ ביתית של ילדים שמוגדרים כילדים, תינוקות, בני נוער בסיכון.

המדיניות העוסקת בבני נוער בסיכון היא מדיניות שמוציאה את הילדים מהמשפחות מהקהילות, מבתי הספר ושמה אותם במסגרות נפרדות, מסגרות סגורות והתהליך הזה עובר דרך בית המשפט, מקבל את אישור בית המשפט והתוצאות שלו הן הרות אסון, לילד, למשפחה ולחברה כולה.

אני הגעתי לנושא הזה בעיקר מתוך פעילות פמיניסטית חברתית, כאשר היו אלי פניות ממשפחות, כאשר רוב הפניות הגיעו אלי ממשפחות חד הוריות שעמדו בראשן נשים, אימהות, שמחלקות הרווחה המקומיות ביקשו להוציא את הילדים שלהן מחזקתן בטענות שונות, בין השאר שאין להן מסוגלות הורית, טענות כמו שהן חונקות את הילדים מתוך סימביוזה מה שנקרא, ועוד שורה של טענות אלו ואחרות, שמצדיקות בעיני פקידות הסעד, בעיקר פקידות, את ההוצאה של הילדים לטובתן, כדי "להציל" אותם מהמסגרת בבית מטיפול כושל, טיפול מזניח של האם או של ההורים.

הפעילות שלי מתרחשת למעלה מ- 20 שנה, ובמהלך השנים הללו ליוויתי מקרים שהם בעיני הם מאוד קשים, בלתי נתפסים, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה אנושית ולא מבחינה מקצועית משום בחינה שהיא. העובדות הן כאלה שהמחקרים אומרים גם בארץ ויותר ויותר בחו"ל, שהוצאה של ילדים מהבית למוסדות נכשלת כשלון חרוץ. העדויות, ההוכחות, הנתונים הם מאוד מאוד קשים, והנתונים הקשים התוצאות , ההשלכות הם לטווח רחוק, מבחינת הסיכויים, ההזדמנויות של הילד שהוא יגדל, מבחינת תעסוקה, מבחינת השכלה, מבחינת השתלבות תעסוקתית וזה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, הטיפול המוסדי בילדים הוא הגעה לשולי החברה ובמקרים הפחות טובים, זה למעשה הדרדרות לעולם העבריינות והפשע, ואנחנו באמת יכולים לראות שבתי הסוהר מלאים באקס חניכי מוסדות. רוב האסירים הם עם עבר של מוסדות. אז המשמעות של הטיפול המוסדי הזה הוא משמעות מאוד קשה עבור הילד כאמור, עבור המשפחה ועבור החברה כולה במובן הזה שכולנו משלמים מחירים מאוד כבדים לאורך זמן שהילדים הללו מגיעים לשולי החברה ולפשיעה ועבריינות.

העלויות הם עלויות מאוד גבוהות במדיניות הזו, כי למעשה להוציא ילד מהבית ולהחזיק אותו במוסד זה דורש השקעה מאוד מאוד גבוהה בסדר גודל של  בין 7000 ש"ח ל- 12000 ש"ח (כיום 17,100 ש"ח לחודש) לילד במוסד וצאו וחשבו מה אפשר לעשות בכסף הזה אם היו נותנים אותו למשפחה, כשברוב המקרים מדובר במשפחות דלות אמצעים, משפחות מאוד חלשות בעיקר כלכלית ואם היו נותנים את הכסף הזה לשירותים בתוך הקהילה, בתי ספר, מתנ"סים, שירותים כאלה ואחרים שבאמת יכולים להוות אלטרנטיבה לחסך כזה או אחר שנאמר קיים בבית.

השאלה היא למה המציאות הזו מתקיימת, מתאפשרת ומשתמרת ולא רק זה היא גם הולכת ומתרחבת לאורך השנים. אני עוקבת אחרי התהליך הזה לאורך כעשרים שנה ואני רואה והדברים הולכים ומחריפים, גם מבחינת החקיקה, גם מבחינת האמצעים והסמכויות וגם מבחינת התקציבים ומספרי המוסדות שהולכים ונפתחים כל הזמן, גם סוגי המוסדות. אם היה פעם מדובר במוסד רגיל, מוסד רווחה רגיל אז היום מדובר במוסדות חירום, מרכזי חירום והווריאציות בהחלט מרתקות מבחינת היצירתיות של המערכת.

אז מדובר פה בעצם במדיניות שהיא לא מדיניות רווחה בפועל, למרות שהיא נקראת כך וכולנו רוצים ורוצות לחשוב שזו מדיניות רווחה.

למעשה אני טוענת שמדובר פה בבירוקרטית רווחה. למעשה יש פה מנגנונים מאוד מאוד גדולים וכבדים שהולכים ומתרחבים כאמור והם כולם יוצאים נשכרים מכך, שילדים הופכים להיות משאב בידי המערכת, ככה שהמנגנונים הם אלה שמתרפדים, המרופדים בתקציבים הגדולים ובוודאי שהתקציבים הללו לא מגיעים למשפחות ולא לילדים, וזה כמובן ההיפך הגמור מהתפיסה של מדינת רווחה, שרוצה לראות את המשאבים הציבוריים ככל האפשר בקרב האזרחים.

אני רוצה להביא דוגמא או שניים איך הדברים קורים בפועל, ואני רוצה לסבר את אוזניכם שלאורך השנים ליוויתי ילדים ומשפחות, והדברים לצערי, הייתי אומרת כמעט לייאושי, כי אני לא רואה שיפור, הם מאוד מאוד קשים ובלתי מובנים.

דוגמא אחת היא נערה, ילדה שעברה פגיעה מינית במועדון, ופקידת הסעד ולשכת הרווחה המקומית החליטה שהאמא לא מסוגלת להגן עליה מספיק, ולכן החליטה שצריך להוציא אותה מהבית מחזקתה של האמא שהיתה אם חד הורית, וחסרת משאבים, והמשמעות של חוסר משאבים היא שאי אפשר לקחת עורך דין כדי למנוע או להפסיק את התהליך, ופקידת הסעד המליצה לבית המשפט להוציא את הילדה למרכז חירום למסגרת של הרווחה.

הילדה הוצאה מהבית, כשהיתה בת 12, והאם במעט המשאבים שיש לה או אין לה התחילה מאבק משפטי מאוד קשה והגיעה גם לבית המשפט העליון ובין השאר היא העידה שהילדה לא רק שהיא סובלת בתוך המוסד אלא עוברת התעללות על ידי המדריכים ועל ידי ילדים אחרים והיא בורחת מהמוסד, כי מי שנמצא במקום נעול ואין לו אפשרות לצאת משום ברשות אז המחאה שלו היא בבריחה וילדים בורחים ממוסדות הרבה מאוד, ובמאמר מוסגר אני אומר, כי כשהם בורחים אז גם פותחים להם תיק במשטרה, אז למעשה הם מנועים מכל דרך של מחאה ופעולה כלשהי שתביא לשינוי המצב שלהם והוצאתם. בקיצור, בית המשפט העליון החליטה השופטת עדנה ארבל שמאחר והמכון שקיבל על עצמו לתת חוות דעת אמר "נכון, הילדה סובלת, לא טוב לה. המצב שלה מידרדר, אבל האמא שלה לא מסוגלת לכחת עליה אחריות", למרות שהאמא לפי חוות דעתו של פרופ' זומר שהוא בעל שם עולמי בטיפול, חוות הדעת שלו היתה שהאמא מסוגלת לטפל בילדה, והילדה זקוקה לקשר עם האמא ורוצה לחזור הביתה, ושום דבר לא עזר.

עדנה ארבל מסתמכת על חוות הדעת של מכון שלם שעובד עם הרווחה, קיבלה את חוות הדעת שהילדה צריכה להישאר במוסד, ונראה מה יהיה בעוד חצי שנה.

המצב שלה הולך ומידרדר.

הסיפור הזה הוא קטן וכמוהו יש, כמו שאמרתי, עוד מאות סיפורים והתהליך הזה שבו אפשר להוציא ילדים קטנים, ממש בגיל של חודשים או כמה שנים, להוציא אותם למרכזי חירום, להוציא אותם מהורים מוחלשים באופן חד משמעי, או בני נוער, המציאות הזו והתופעה הזו מתאפיינת בכמה מאפיינים.

בין השאר, בזכות העובדה שבית המשפט עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק, מאוד קרוב עם מערכת הרווחה, ולמעשה הוא בפועל משמש כחותמת גומי של המלצות פקידות הסעד של מערכת הסעד.

גם המשטרה כמובן היא חלק מהמערכת. היא מאפשרת לממש, להוציא לפועל את ההחלטות, ואנחנו נתקלות הרבה פעמים במצבים שבהם המשטרה באה ולוקחת באופן מאוד מאוד אלים בליווי של פקידות סעד ילדים אם זה באמצע הלילה, מגן הילדים, לעיני ילדים אחרים. אלו סיטואציות קורעות לב ואין מישהו שימנע את הדבר. אין אפשרות למנוע את הדבר, כי אנחנו מדברות פה על שיתוף של גורמי שלטון מאוד מאוד חזקים עם סמכויות מרחיקות לכת, וכמו שאמרתי הסמכויות הללו הולכות ומתרבות, בין השאר חובת הדיווח שעברה בחוק לא לפני הרבה שנים והיא הופכת את כולנו למשת"פים של מערכת הרווחה, כי כולנו מצווים להלשין על אמא או שכנה ששמענו שהיא אולי מכה את הילד או מורה שחייבת לדווח שהילד נראה לה קצת מוזנח והמציאות הזו מייצרת מצב שהוא אסון לילדים, אסון למשפחות ואסון לחברה כולה.

מהי האלטרנטיבה למוסדות הללו?

אגב, לא אמרתי אבל מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם בהוצאת ילדים מהבית.

אז האלטרנטיבה היא פשוטה וגם משרד הרווחה מודע לה והוא גם פרסם על זה תוכנית שנקראת: "עם הפנים לקהילה", והדברים נאמרים במפורש שהמדיניות העדיפה הנכונה היא להשאיר את הילדים בקהילה ולשתף שירותים בתוך הקהילה, אז משרד הרווחה יודע היטב מה צריך לעשות.

אבל מה? האינטרסים כידוע גוברים על שיקולים אחרים. האינטרסים של כל המערכות הפרופוסיונליות, הפקידות, כל המערכת שמחזיקה את המוסדות הללו ביום, אתם יודעים שכל המוסדות הופרטו, אז מדובר פה ברווחים כלכליים, אז מדובר פה במצב שהוא בלתי נסבל, שאני עומדת פה לפניכם ואין תקווה. אם ציפינו שהתקשורת תהיה כלי שיכול לשנות, יכול להתריע, למרבה מפח הנפש, גם התקשורת חסומה, משום שאם אנו חוזרים לעובדה שיש פה סמכויות דמיוניות של מערכות שלטון, אז מערכת הרווחה יכולה להשתיק את התקשורת כשהיא מנסה לפרסם את הדברים, כמו שקרה למשל, כאשר מירב בטיטו שפרסמה כתבה מאוד קשה כשהיא חשפה את מה שקורה, ולמחרת שר הרווחה יצחק הרצוג הרים טלפון לעורך העיתון נתן לו על הראש, והכתבה הבאה של מירב בטיטו לא התפרסמה.

מעון הזוועות – תלונות על התעללות קשה בנערים במעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה


מעון הזוועות – תלונות על התעללות קשה בנערים במעון מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה – ידיעות אחרונות 20.08.2008, קובץ pdf

נערים שברחו ממעון מצפה ים טוענים כי נכלאו ימים בצינוק ונשלחו לבידוד למשך שבועות. "הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות", טוענת מורה שלימדה אותם.

ממעון הנוער מצפה ים של משרד הרווחה בהרצליה נשקף נוף מרהיב: מצד אחד רואים את הים ומצד אחר את שרידיו של מבצר עתיק. אלא שעל פי עדויות, בין כתליו של המעון לנוער עבריין מתרחשים דברים מזעזעים. 

העדויות מתארות התעללויות פיסיות ונפשיות בנערים החוסים: הם נכלאים בצינוק שעות ארוכות ומושמים בחדרי בידוד למשך שבועות, אנשי הצוות משפילים, מקללים ומאיימים עליהם. נותנים להם תרופות פסיכיאטריות הפוגעות בערנותם. "זה מעון זוועות. צריך לסגור אותו. אסור שיהיה מקום כזה". אומר אחד הנערים ששהה במקום וברח.

"במקום לשקם את הנערים האומללים הורסים שם את חייהם", טוענים אנשי צוות שעבדו במקום. אחת מהם שהעזה להתלונן על המעשים הקשים בפני שר הרווחה – פוטרה מעבודתה.

במשרד הרווחה מכירים את הפרשה. לדברי גורמים בכירים במשרד הרווחה כבר לפני זמן רב הם החלו לקבל תלונות מנערים ומאנשי צוות על הנעשה בין כתליו של מעון מצפה ים.

"הגיעו אלינו עדויות קשות מאוד על פגיעה בנערים. אנחנו בודקים אם נעשו שם דברים המותרים במסגרת הטיפול בבני הנוער או שהם מנוגדים לחוק", מסרו הגורמים.

במקביל נפתחה גם במשטרת תל אביב חקירה בפרשה בעקבות תלונה של צעיר ששהה בכפיה במעון.

הצינוק: "שעות בחדר אטום ומסריח"

מעון מצפה ים של משרד הרווחה הוא אחד המעונות הוותיקים לשיקום נוער. למקום נשלחים בצו בית משפט נערים בני 14 עד 18 שהוצאו מבתיהם על ידי פקידי הסעד שהיו מעורבים במעשים פליליים. המעון הוא חלופה למעצר ולמאסר בני נוער וצוות המעון אמור לסייע בשיקומם ובהחזרתם למסלול חיים רגיל. במעון שוהים נערים, כולם בנים.

המעון עצמו מוגדר "מעון נעול" והחוסים בו לא יכולים לצאת ולהיכנס כרצונם.

מעדויות של אנשי צוות ושל נערים שטופלו במעון עולה תמונה קשה של פגיעה בנערים על ידי הצוות, השפלתם ובעיקר הענשתם בעונשים אכזריים.

י' (18) שהה במעון עד לפני כמה חודשים אך נמלט מהמקום:

"הגעתי למצפה ים לפני שלוש שנים כשהייתי בן 15. איך שהגעתי הכניסו אותי למקום שנקרא 'מגן'. זה מרחב סגור שבו שוהים 14 נערים. במגן יש ארבעה חדרים קטנים יחסית, בכל חדר ארבע מיטות קומותיים. מידי יום יצאנו ב- 7 בבוקר לבית ספר בשטח המעון וחזרנו ב- 4 אחרי הצהריים לפעילות הערב.

יום אחד החלטתי שאני לא רוצה ללכת ללימודים. הצוות החליט להעניש אותי ולזרוק אותי לצינוק. במגן יש שלושה בתי צינוק. מדובר בחדרים קטנים מבטון חשוף בלי חלונות. קוראים להם חדרי 'פסק זמן', כי אמורים לשים בהם את הנערים לכמה דקות כדי שיירגעו. אני זוכר את הרגע הזה. שני מדריכים גדולים וחזקים תפסו אותי. הם התחילו לתת לי אגרופים ושברו לי את המשקפיים.

אחר כך הפשיטו אותי וממש קיפלו אותי. עשו לי בדיקה בפי הטבעת ואחר כך זרקו אותי לצינוק. הייתי שם 24 שעות. אתה זרוק שם לבד. אף אחד לא מגיע לבקר אותך או לבדוק אם אתה חי או מת. ישנתי על הרצפה כי בצינוק אין מיטה. אין שירותים, ואת הצרכים שלך אתה עושה על הרצפה המסריחה משתן של כל מי שהיה שם.

הפעם השלישית בצינוק היתה אכזרית במיוחד. קיבלתי עונש על זה שברחתי מהמעון ל- 12 שעות. שלושה מדריכים תפסו אותי. התחלתי לצעוק ולבכות, והם סתמו לי את הפה עד שנחנקתי. אחד המדריכים הניח את הברך שלו על הגב שלי ומשך. צרחתי מכאבים. הוא צעק עלי שאני יכול לצרוח כמה שאני רוצה ושאף אחד לא ישמע אותי. ירד לי דם מהפנים. כשהכניסו אותי לצינוק, הפשיטו אותי, השאירו אותי מדמם, נעלו את הצינוק והלכו. רק למחרת הוציאו אותי משם ושלחו אותי לבית הספר כרגיל".

הבידוד: שבועות בלי לראות אף אחד"

נ' (17) שברח מהמעון לפני כמה חודשים:

"כשהיו מגיעים אנשים מבחוץ, למשל ממשרד הרווחה או רופאים, היו אומרים לנו: 'אם מישהו מכם יגיד משהו רע על המקום, הוא יילך לצינוק לחודשיים-שלושה. אתם תגידו רק דברים טובים על המקום וכמה הצוות נפלא וזה מה שהיינו אומרים כי פחדנו".

הצינוק אינו אמצעי הענישה היחיד במעון. לטענת י' ומעדויות אחרות עולה כי במעון יש חדר המכונה "חדר בידוד".

בחדר זה, שיש בו רק מיטה, נכלאים הנערים למשך ימים ארוכים ואפילו שבועות. "נערים היו שם שבועיים ויותר", אומר י'.

"מוציאים אותך רק כשאתה צריך ללכת לשירותים. את האוכל אתה מקבל דרך פתח. אם למשל בחדר האוכל יש באותו יום אורז ובשר, לך מביאים רק אורז עם שתי פרוסות לחם. כל הזמן הזה אתה לא רואה אף אחד. אתה שומע את החברים שלך, אבל לא יכול לדבר איתם".

באחרונה הצליח י' להימלט ממצפה ים, ויחד עם משפחתו שכר את שירותיה של עורכת דין שהביאה לשחרורו הרשמי מהמעון.

לפני כמה ימים הגיש י' במשטרת תל אביב תלונה נגד שבעה מדריכים במעון על תקיפה ועל התעללות. הוא נחקר במשטרה וסיפר את שעבר עליו. המשטרה פתחה בחקירה.

גם ג' (19) ממרכז הארץ לא שוכח את הימים הארוכים שבהם אולץ לשהות לבדו בחדר הבידוד.

"פקידת הסעד בחותמת בית המשפט שלחו אותי למעון מצפה ים בגיל 16. הייתי שם שנתיים וסבלתי. באחת הפעמים המדריכים הרביצו לי והכניסו אותי לחדר הביסוד. הייתי שם שלושה שבועות בלי לצאת. לא תמיד הביאו לי אוכל לחדר. כל היום ישבתי על המיטה והסתכלתי על הקיר. אפשר להשתגע מזה. מזלי שהייתי חזק".

ההשפלות: "קראו להם סמרטוט, זבל"

"עד עכשיו אני מתקשה לעכל את מה שראיתי ואת מה שעשו לנערים המסכנים האלה", מספרת א' מורה בבית הספר שבמעון.

"ימים שלמים ישבתי ובכיתי. אני לא מאמינה שבמדינת ישראל נעשים מעשי זוועה כאלה. הנערים האלה הפכו לאלימים כי הם עברו טראומות, ויש להם חיים קשים ובמקום לעזור להם פשוט מחקו אותם.

זה מתחיל בדברים הקטנים, בהשפלה יום-יומית. אנשי צוות היו מכנים את הנערים 'סמרטוט' ו- 'זבל', מקללים אותם ומשפילים אותם ליד חבריהם. מדריכים שולפים מידע מהתיק האישי של הנערים וחושפים אותו בפני אחרים. הם אוהבים לרסק לנערים את האישיות, להפחיד אותם, כי הם חושבים שכך צריך לחנך אותם. לא פעם הם אפילו מסיתים נערים נגד חברים שלהם. היה מקרה של נער שהצית קרטון בכיתה. המדריכים הודיעו שבגללו כל הנערים לא ייצאו לחופשת שבת. החברים שלו התנפלו עליו וממש רצו לפגוע בו.

במעון היו הרבה נערים עולים מאתיופיה ומחבר המדינות, והמדריכים אסרו עליהם לדבר בשפת אמם. מי שלא דיבר בעברית נענש. הם מחקו להם את הזהות. גיליתי נערים שבודדו אותם מהאחרים כדי להעניש אותם על דברים שעשו. הם ישבו שעות ארוכות על ספסל לבד, ואסור היה להתקרב אליהם ולדבר איתם".

גם ד', אשת חינוך אחרת שעובדת במקום כבר כמה שנים, טוענת שאנשי הצוות מדכאים את הנערים:

"העונש הבולט ביותר הוא בידוד על הספסל בחוץ. לאיש אסור להתקרב אליהם ולדבר איתם. היחס לנערים מזעזע. מנסים כל הזמן לשבור אותם במקום לשקם אותם".

התרופות: הם הלכו כמו זומבים"

"שמעתי על בתי הצינוק שיש וביקשתי לראות אותם", מוסיפה א'.

"ראיתי את החדרים הקטנים עם הבטון החשוף. היה שם ריח מזעזע של שתן. הצוות אמר לי שמכניסים לשם נערים שמנסים לפגוע בעצמם או באחרים. מפשיטים את הנערים ועושים להם כל מיני בדיקות. חלק מהנערים עברו בילדותם התעללות מינית, וזו טראומה נוראית בשבילם להתפשט ולעבור בדיקות כאלה".

לדבריה היא הייתה עדה לא פעם גם למקרים שבהם נערים נראו מנותקים.

"הם נראו ממש זומבים, מתים מהלכים". א' בדקה את הנושא וגילתה שאחת לכמה שבועות מגיע למעון פסיכיאטר שנותן לנערים תרופות שאמורות להרגיע אותם. "הם קיבלו תרופות במינונים גבוהים מאוד, תרופות שריטלין לידן זו תרופה קלילה. הם היו שותים את התרופות וממש נרדמים באמצע היום".

"אני הייתי עשרה חודשים במגן", תיאר הנער נ'.

"המדריכים היו באים ואומרים לי: 'אם אתה רוצה לצאת החוצה, אין בעיה – קח כדור הרגעה'. כך הם עושים לכל הילדים המופרעים. כדי שיהיה להם קל. היו דוחפים לנו כדורים ומכים אותנו. אני מכיר ילדים שהיו חותכים ורידים כדי לצאת או שהיו שוברים אצבע או יד כדי להימנע מלהיות שם".

א' מתארת גם מקרי הזנחה. לטענתה היו מקרים של נערים ששברו את היד או את הרגל ורק אחרי כמה שעות קיבלו טיפול.

אחרי שנחשפה במשך שנה וחצי למעשים הקשים פנתה א' לצוות המדריכים ולהנהלת המעון וביקשה הסברים.

"הם אמרו לי שמדובר בנערים קשים, שזו הדרך היחידה לטפל בהם. כשהם ראו שאני מתעקשת ולא משתכנעת, הם התחילו להחרים אותי".

א' החליטה לא לשתוק ונפגשה עם שר הרווחה. השר שמע את הדברים והפנה אותה למנכ"ל משרדו. א' זומנה לוועדת החקירה הפנימית שהקים המשרד והעידה במשך כשלוש שעות.

אחר כך שילמה על עדותה מחיר אישי. מנהלי המעון זימנו אותה ואמרו לה כי בעקבות קיצוצים ומאחר שהיא לא מסתדרת עם אנשי הצוות האחרים, עבודתה תופסק בסוף החודש. א' החליטה לערער על פיטוריה.

"אני לא מתכוונת לוותר. נעשים שם מעשים מחרידים. פוגעים בילדים. זו לא הדרך לטפל בהם. אני מבקשת שיצילו אותם".

הוועדה הפנימית שהקים משרד הרווחה בדקה את ההתנהלות המקצועית של הצוות מול בני הנוער.

ס' נלקחה מהוריה למשפחת אומנה ולפנימייה – שם נאנסה. משם הדרך לרחוב ולעיסוק בזנות הייתה קצרה. כמוה יש אלפי בני נוער שמוכרים את גופם תמורת כסף ומקום לישון


זנות נוער: "סמים, מקום לישון, ואת זורמת", עמרי אפריים, ynet

"ההורים שלי התגרשו כשהייתי ממש ילדה. משרד הרווחה הוציא אותי לאומנה ולפנימייה שם עברתי אונס. משם הדרך לרחוב הייתה קצרה. את לא רוצה לישון ברחוב אז את הולכת לבית של מישהו, גבר מבוגר, לפעמים נרקומן. בהתחלה לא ידעתי שזה מה שאמשיך לעשות, אבל אחר כך אין ברירה. אם תתנגדי יזרקו אותך החוצה ואת עושה הכול כדי לא להיות שוב ברחוב". ס' (24) משחזרת את הדרך של נערה צעירה לעיסוק בזנות.

ס' מספרת שגם החיים שלה עד שעברה לרחוב לא היו קלים, בלשון המעטה.

"עד שהגעתי סופית לרחוב התגלגלתי בין משפחות אומנה ופנימיות. שם בגיל 13, במקום שבו היו אמורים לשמור עליי, עברתי אונס", היא משחזרת. משם הדרך לרחוב הייתה קצרה.

"הייתי מסתובבת בכביש כל הלילה עד שעלה האור, תופסת טרמפים או ישנה בשירותים בחוף הים, עד שהכרתי חבר מבוגר יותר". ההיכרות הזו לא הצילה אותה, כפי שאולי קיוותה. "החבר" היה מכה אותה ו"הכיר" לה, כהגדרתה, חברים אחרים שלו. "הוא נתן לי לגור במחסן שלו והיה מרעיב אותי. רציתי למות אבל לאף אחד לא היה אכפת. הישראלים לא יודעים מה קורה בחוץ, או שבכלל לא משנה להם".

%d בלוגרים אהבו את זה: