תרופות נוגדות דיכאון – התפכחות הפסיכיאטריה


המאמר "תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהו" של ד"ר פסח ליכטנברג (מעריב, 'לבריאות' אפריל 2010) , חושף את השבר והעדר יכולת של הפסיכיאטריה להבנת הדיכאון והטיפול בו.
(ציטוטים מהמאמר מופיעים באותיות בצבע שחור)

אבחון טיפול ותיוג לקויים במצבי דיכאון
דיכאון בפסיכיאטריה הוא מושג רחב, רחב מידי.
לא אשכח אדם שהיה אצלי בטיפול שללא סיבה הנראית לעין סבל ממועקה קשה …בשארית כוחותיו היה קם ממיטתו … מסתובב בין בניינים גבוהים .. בתקוה למצוא אחד עם גישה לגג ממנו יוכל לקפוץ אל מותו המיוחל.
אני זוכר גם את הבחורה הצעירה שחברה בגד בה עם חברתה. היא הגיבה בבכי, עצבנות וחוסר עניין בעיסוקיה. לא עלה בדעתה לשלוח יד בנפשה. ..
בשני המקרים האנשים אובחנו כסובלים מדיכאון, ובשני המקרים הוצע להם טיפול בתרופות נוגדות דיכאון. אבל מה באמת היה משותף לשני המקרים? הסימפטומים היו שונים, הנסיבות בהן הופיע הדיכאון היו שונות, אפילו החוויה האישית הייתה שונה. רק האבחנה הייתה זהה וכתוצאה מכך גם הטיפול.

הטיפול התרופתי בדיכאון לא אפקטיבי
פסיכיאטרים רבים מתפכחים כיום לגבי מגבלות הטיפול התרופתי בדיכאון. הטיפול יועיל בקושי למחצית מהלוקים בו, וזה כמובן נתון מאכזב. כשלוקחים בחשבון שטיפול בפלסבו ("אינבו" בעברית, כגון כדורי דמה), יכול להשפיע לטובה בכשליש מהמקרים, התועלת של התרופות נמצאת שולית הרבה יותר ממה שאנחנו מקווים.

לתרופות נגד דיכאון מגוון תופעות לוואי
לתרופות נוגדות דיכאון יש מגוון השפעות לא רצויות. ולפעמים אף קושי להפסיק את הטיפול בהם. הרופא צריך לדבר על כך ברגישות, תוך התחשבות בכך שעצם הדיון על תופעות לוואי עלול להגביר את סיכויי הופעתן.
אחת מתופעות הלוואי הפחות הפחות מדוברות היא שהמטופל ישלה את עצמו שטיפל בבעיה ופתר אותה, מאחר והסבל פחת. בכך הוא יחמיץ לעשות חשבון נפש מעמיק יותר ולשנות את הטעון שינוי.

חברות התרופות עורכות קמפיינים לשינויים תרבותיים להגביר הצריכה לתרופות נגד דיכאון
תעשיית התרופות שחששה תחילה כי לא יאותרו מספיק חולים כדי להצדיק השקעה כלכלית בתרופות אלה, פעלה להעלאת המודעות לדיכאון בקרב מטפלים ומטופלים, ובכך להרחיב את שוק הצרכנים הפוטנציאלי. במקביל, ייתכן שהסיבולת לסבל בעולם המערבי ירדה, כך שהדכדוך על כל גווניו מאבד לגיטימציה (בשנים האחרונות פונים אלי קליינטים עם דיכאון, כשבפיהם התלונה שהם סובלים מ"חוסר איזון כימי במוח"). היום הגענו למצב שההגדרות הרשמיות לדיכאון רחבות מאוד, ובוודאי כוללות סוגים רבים ומגוונים של מצוקה נפשית.

למאמר המלא הקלק על התמונה…

תרופות נוגדות דיכאון: כבדהו וחשדהוקישורים:

נתניה – הזנחת חוסים בהוסטל לחולי נפש – תחקיר: "נפלו לידיים של בוארון"


הדיירים מסתובבים רעבים ברחובות ומקבצים נדבות | אחד מהם שסבל מכינים, רוסס בקוטל חרקים | העובדות נאלצות לחתום על חוזי העסקה לא חוקיים | המבנים מסוכנים מבחינה בטיחותית ותברואתית | ככה זה כשהוסטלים לחולי נפש, הנמצאים בפיקוח המדינה, מנוהלים ע"י שאול בוארון, חבר נרכז הליכוד שאין לו שום הכשרה – אבל יש לו קשרים במקומות הנכונים | בוארון: כל הטענות שקריות

תחקיר ידיעות אחרונות , מוסף לשבת – תחיה ברק – צילום: טל שחר , 23.04.2010

ברחובות נתניה התרגלו למראה החוסים מהוסטל 'זנגוויל', המיועד לחולי נפש, מסתובבים ברחובות בבגדים בלויים, פושטים יד, מתחננים לאכול. "הם מגיעים למכולת שלי לעתים קרובות מבקשים ממני ומהלקוחות כמה שקלים, מצרכים או סיגריות", אומר פנחס רבה, הבעלים של מינימרקט "תודה רבה. "אני לא אגיד 'לא' לאדם שמבקש ממני אוכל, כי הוא רעב". "החוסים באים לפה ואמרים לי 'אנחנו רעבים, אין לנו כסף' ", מעיד גם הבעלים של מכולת "פדלפון" הסמוכה להוסטל.

שרה (שם בדוי) שעבדה בהוסטל בעבר, לא מופתעת לשמוע את הדברים. היא הייתה שם וראתה במו עיניה את החוסים. "התנאים ב'זנגוויל' לא אנושיים" מספרת שרה. "ההוסטל מטונף ומוזנח. איפה שאפשר לחסוך חוסכים, ובעיקר החוסים מסתובבים שעות בחוץ ללא השגחה". …

… קרוב משפחה של חוסה אחר ב'חיי עזרא' מספר כי גם הוא נאלץ להוציא אותו מהמוסד. "כשבאתי לבקר תמיד ישבנו בחצר, כי בפנים הסריח משתן ומעשן סיגריות. לא פעם הוא היה מלוכלך ורטוב. נראה שלא ממש בדקו אם הוא אכל". …

לכתבת התחקיר המלאה הקלק על התמונה:

תחקיר - הוסטל לחולי נפש - נתניה
תחקיר - הוסטל לחולי נפש - נתניהתויות: הוסטל זנגוויל, הוסטל 'חיי עזרא', חברת א.ב שיקום בע"מ, הפרטה, עיריית נתניה, תנאי עבודה, שאול בוארון, אילנית בוארון

קישורים:

נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילה


גוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.
.

.
נוגדי חרדה הם למעשה בנזודיאזפינים אשר שמם שונה לנוגדי חרדה בשל השם הרע שיצא לבנזודיאזפינים עקב ההתמכרות של סמים אלו. היה דור שלם של עקרות בית שצרכו בנזודיאזפינים מסוג וואליום. תעשיית התרופות יצאה בשם חדש 'נוגדי חרדה'.

גוון מעידה כי השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. שלב קשה מאוד הוא שלב הנסיגה (גמילה) מהסם ובשלב זה הסבל עלול להיות פי 10 יותר קשה מאשר המצב לפני תחילת נטילת הסם.

גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.

קישורים:

חולים מדווחים על תופעות לוואי בטיפול תרופתי פי 20 מהפסיכיאטרים המטפלים


המאמר:
Depression Medication: Patients Report 20 Times More Side Effects Than Recorded in Charts, Study Finds

מחקר: (20 אפריל 2010) – מחקר מבית החולים 'רוד איילנד' מראה כי חולים מדווחים על תופעות לוואי של תרופות לטיפול בדיכאון פי 20 יותר מאשר פסיכיאטרים דווחו. החוקרים ממליצים על שימוש בשאלון הערכה עצמית של מטופלים במחקרים קליניים כדי לשפר את ההכרה של תופעות לוואי. ממצאי המחקר פורסמו ב "Journal of Clinical Psychiatry", כרך 71, מס '4, זמין באינטרנט עכשיו לפני ההדפסה.

אחת הסיבות השכיחות ביותר להפסקת טיפול בתרופות דיכאון הוא תופעות לוואי שהחולים עלולים לחוות. הפסקה מוקדמת של התרופה קשורה גם לתוצאות טיפול לא אפקטיביות. במחקר האחרון של ד"ר מארק צימרמן, החוקר הראשי, מנהל הפסיכיאטריה אשפוז בבית החולים רוד איילנד, מציין כי למרות החשיבות הקלינית של איתור תופעות לוואי, מחקרים מעטים בחנו את נאותות הגילוי ושיטות התיעוד בשימוש בקרב המטפלים.

צימרמן וחבריו ביקשו מ- 300 מטופלים בטיפול מתמשך בדיכאון לדרג את תדירות 31 תופעות לוואי. ממצאים אלו נבדקו והושוו לתופעות לוואי מהמידע שנרשם על ידי הפסיכיאטרים המטפלים.

הממצאים מעידים כי מספר ממוצע של תופעות לוואי שדווחו על ידי מטופלים היה פי 20 גבוה יותר מאשר המספר שנרשם על ידי הפסיכיאטר המטפל. כאשר המטופלים דיווחו על תופעות הלוואי כ"לעתים קרובות מתרחש" או "מטריד מאוד" השיעור היה עדיין גבוה פי שתיים עד שלוש פעמים יותר מזה שדווח ע"י המטפלים.

צימרמן, שהוא גם פרופסור לפסיכיאטריה להתנהגות האנושית בבית ספר לרפואה 'אלפרט וורן' של אוניברסיטת בראון, אומר, "למרות החשיבות הרבה שיש לתופעות לוואי על הפסקת הטיפול התרופתי , יש עדויות כי רופאים לא יכולים לעשות עבודה יסודית ולאתר מידע לגבי נוכחותם של תופעות הלוואי. מחקר זה מצא כי רופאים לא מציינים תופעות לוואי שדיווחו המטופלים על שאלון תופעות לוואי .. "

קישורים:

  • מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעים- ד"ר דאגלס ג. סמית, אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד. זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות). …
  • פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו"- מכתב קורע לב ששלחה אם לילד בן 8, לפסיכיאטרית שטיפלה בבנה, לאחר שזה אובחן כסובל מתסמונת כפייתית – OCD – מכתב שחובה לכל אב ואם לקרוא אותו. .. 01.2010
  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים -הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 – ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים
  • נוגדי חרדה – גיהנום ההתמכרות והגמילה- גוון אולסן עבדה 15 שנים כנציגה בתעשיית התרופות, וחלק מהתמחותה היה סמים פסיכיאטריים. סמים אשר לא מכרה אך הכירה מקרוב הם נוגדי החרדה. גוון השתמשה בנוגד חרדה קסנקס במשך כ- 10 שנים, שבהם התמכרה לסם אך חשבה שהצורך בסם נובע עקב לחץ ומתח בעבודה. גוון טוענת כי הפסיכיאטר הטיפוסי לא יסייע להשתחרר מההתמכרות לסם משום שבהכשרתם הפסיכיאטרים כיום יודעים לטפל רק טיפולים תרופתיים, והם אינם רוצים לאבד מטופלים.

מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעים


סמים פסיכיאטריים = זבלד"ר דאגלס ג. סמית

אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד.

זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות).

אני לראשונה ויתרתי על כדורי הרגעה, לאחר מכן על תרופות נוגדות דיכאון, ולאחר מכן על כל התרופות הפסיכיאטריות. למדתי שיש כמה עקרונות כלליים אשר חלים על כל החומרים פסיכואקטיביים וטיפולים ביולוגיים.

עקרונות כלליים:

(1) "מחלות נפש" אפילו החמורות, הן יחסיות (הייתי אומר גם רוחנית). פסיכיאטריה, על ידי התמקדות כמעט בלעדית על ביולוגיה (טיפול תרופתי), עושה עצמה לא רלוונטית יותר ויותר.

(2) חומרים פסיכוטיים מספקים במקרה הטוב הקלה זמנית, אבל תמיד מחמירים את המצב בטווח הארוך. הם עושים דברים גרועים באופן ישיר (כימי) או בעקיפין על ידי הסחה מן הבעיות האמתיות.

(3) לכל החומרים הפסיכואקטיביים יש חזרה על הסימפטומים ובעיות הקשורות בנסיגה (גמילה). שיעור ה"שקיעה" באופן כללי, במהלך הנסיגה (גמילה) מתרופות פסיכיאטריות, חמור פי 10 יותר מאשר אם התרופה לא הייתה נלקחת.

(4) "לכל הטיפולים הפסיכיאטריים יש מכנה משותף בפעולתם – שיבוש תפקוד המוח הנורמלי" (ד"ר פיטר ברגן, מספרו "השבתת המוח בטיפולים פסיכיאטרים", שפרינגר פאב. ושות ', 1997, עמ' 3).
סמים פסיכיאטריים לעולם אינם משפרים חוסר איזון במוח. הם אף פעם לא משפרים את המוח. הם "עובדים" על ידי פגיעה במוח וריסון רגשות בדרכים שונות.

המחבר, ד"ר דאגלס ג 'סמית, בוגר אוניברסיטת אינדיאנה (1982 – Phi Beta Kappa) ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה (1986). סיים הכשרה בפסיכיאטריה בשנת 1990 מוסמך בפסיכיאטריה. קיבל הדרכה נוספת בפסיכואנליזה. כיום חי בג 'ונו שבאלסקה. במועצת המנהלים של האגודה הלאומית של זכויות הגנה ותמיכה והמרכז הבינלאומי לחקר פסיכיאטריה ופסיכולוגיה.

קישורים:

עדויות קשות של ילדים "שסודרו" מחוץ לבית על ידי פקידת הסעד הארצית


עדויות קשות של ילדים ש"סודרו" מחוץ לבית על ידי  פקידת סעד ארצית

השדרנית כרמלה מנשה, רשת ב', מבטאת את כאבם של הילדים חסרי הישע שנאנסו, הוכו והושפלו על ידי מדריכים בפנימיות משרד הרווחה.

פברואר 2010 – חנה סלוצקי פקידת סעד ארצית לחוק הנוער טוענת כי ילדים שמוצאים מביתם ע"י פקידי הסעד לחוק הנוער "מסודרים" במסגרות השמה חוץ ביתית.

התוצאות בשטח מראות מציאות שונה לגמרי. הילדים חסרי אונים במקומות אלו ואין להם למי לפנות במצב של מצוקה. ילדים עוברים התעללות קשה, אונס, השפלות, אלימות ורשויות הרווחה שותקות.
 
רשויות הרווחה תופרות תיק לכל ילד ומשפחתו ומשתמשים בו להרוס את חיי הפרט והמשפחה באמצעות תיוגים, טיפולים בסמים פסיכיאטריים קשים, ודיכוי.
 
אמהות נורמטיביות, עובדות ומתפקדות, שיום אחד החליטה פקידת הסעד לקחת מהם את הילדים. יותר מ- 2000 ילדים הוציאו שרותי הרווחה מבתיהם שלא בהסכמת הוריהם במהלך שנה אחת.
 
במשך שנים הילדים שהוצאו ממשמורת הוריהם  נאנסו במוסדות הרווחה ואף אחד לא עשה דבר. היתה חקירת משטרה. המשטרה טייחה ולא חקרה את הפשעים. הסיפור הזה ראוי להחקר מחדש למרות שחלפו שנים. מדובר במקרה הזה סיפור על ילדה שנאנסה על ידי חוסים ומדריכים בפנימית משרד הרווחה.
 
הילדים היו קורבנות למדריכים אטומים שהתעללו בהם. ילדה אחת סיפרה שבמשך שנים היא ישנה עם השמיכה מעל הראש ולא ידעה מי יכנס לאנוס אותה: חוסה / מדריך או מנהל הפנימיה. ילדה בת 13 שנאנסה על ידי המדריך והרתה כתוצאה מכך. מנהלת הפנימיה האשימה את הילדה כי היא קיימה יחסי מין כשהיתה בביקור בביתה.
 

אקים דורשת ממשרד הרווחה לפטר את מנהל מעון "עין השלושה" ולמנות מנהל חלופי


http://www.akim.org.il/akim.Response.einhashlosha

אקים דורשת ממשרד הרווחה לפטר את מנהל מעון "עין השלושה" ולמנות מנהל חלופי

 

בעקבות חשיפת ההתנהלות הקשה במעון בתוכנית "שתולים", תיאבק אקים גם לשינוי מערכתי בכל המעונות בארץ, על מנת לנסות למנוע ככל הניתן מעשים קשים כאלו גם בעתיד. בין היתר אקים תדרוש הקטנת קבוצות אי שקטים, איסור שתי משמרות ברצף ועוד.

ביום חמישי ה-15/4/2010, שודרה תוכנית "שתולים" בה נחשפו מעשים קשים והתנהגויות בלתי ראויות על ידי מספר עובדים מצוות המעון.  חשיפת המעשים הקשים לעיניי המצלמה והידיעה כי הצילומים אלו ישודרו בערוץ 2 הביאו את משרד הרווחה לנקיטת אמצעים כלפי עובדי המעון. כתוצאה מכך פוטרו ארבעה עובדי המעון.

בדיונים פנימיים באקים הוחלט שלא להסתפק בכך ולדרוש טיפול בשורש הבעיה ובמניעים אשר גרמו לה. בהתאם לכך הוחלט כי אקים תדרוש שהאגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי  במשרד הרווחה יעביר את מנהל המעון הכושל מתפקידו ותמנה מנהל מקצועי במשרה מלאה שאינו הבעלים של המקום.

מעבר לטיפול הנקודתי במעון עין השלושה אקים, תאבק לשינוי מערכתי אשר ימנע ככל הניתן מעשים קשים כאלו גם בעתיד ביתר המעונות ברחבי הארץ. כיום מעמיד משרד הרווחה מטפל אחד שאמור לטפל ב8 אנשים עם פיגור שכלי הסובלים גם מהפרעות התנהגות (אי שקטים). אקים דורשת ממשרד הרווחה להקטין את קבוצות הטיפול באנשים עם פיגור שכלי בעלי הפרעות התנהגות כך שעל כל 4 אנשים יועמד מטפל אחד.

אקים קוראת למשרד הרווחה לתת בידי המטפלים, אשר עושים עבודת קודש יום יום ושעה שעה, כלים  מתאימים לבצע את תפקידם על הצד הטוב ביותר. יש לתת למטפלים הכשרה מתאימה  לטפל באנשים עם פיגור שכלי ולתת להם מערך תומך אשר יעזור ויתמוך במטפלים עצמם ויאפשר להם ונטילציה מדי שבוע.

יתרה מכך, משרד הרווחה מאפשר למטפלים לעבוד משמרות כפולות כסידור עבודה קבוע. כיצד אדם יכול לעבוד במשך למעלה מ-8 שעות בעבודה עם אוכלוסיות אי שקטים כל כך סיזיפית וקשה מבלי שיאבד את סבלנותו? אקים דורשת, אפוא, ממשרד הרווחה והעומד בראשו להעמיד לרשות הדיירים במעונות מטפלים למשמרת אחת בלבד בכל פעם.

בימים אלו יוצאות דרישות אלה מאקים (כולל מוועד הורים ארצי למעונות פנימייה) למשרד.

התוכנית שיקפה צד אחד קשה מאד של התנהלות המעון ושל אוזלת ידו של המנהל אולם חשוב לנו לציין כי הכרתנו רבת השנים עם מעון "עין השלושה" , בקשר השוטף עם ועד הורי המעון, אנו מודעים לאוכלוסייה המורכבת הגרה במעון זה ועל צורכיהם הייחודיים. אנו גם רואים מקרוב את העשייה החינוכית הטובה המתקיימת במעון.

 

קישור:

התעללות בילדים חוסים במוסד אתגר של משרד הרווחה

 

מנהלת בית ספר בבית שמש מתנכלת לילדה בכתה א' בגלל מוצאה העדתי


מנהלת בית ספר בבית שמש מתנכלת לילדה בכיתה א' ולהוריה בגלל מוצאם העדתי

http://www.viddler.com/explore/israsocial/videos//

אפריל 2010 – ככה יעשה לילדה שמנהלת בית הספר אינה חפצה ביקרה.

מנהלת בית הספר אומרת חד משמעית: "הילדה לא רצויה. אני לא רוצה את הילדה. המורים לא רוצים את הילדה. הילדה תהיה מבודדת חברתית."

 המנהלת אומרת לאמא שהילדה תעבור סבל נוראי ובידוד חברתי איום אם האמא תשאיר את בתה בבית הספר, ומה יקרה לילדה אם האמא תתעקש להשאיר את הילדה בבית הספר. המנהלת אומרת: אף ילדה לא תתקרב אליה בהפסקות. אף ילדה לא תזמין אותה לביתה." המנהלת לא באה ואומרת לאמא שהיא תסייע לילדה, אלא אומרת לאמא, הילדה לא רצויה. המנהלת שואלת עוד את האמא: "איך את כאמא שולחת את הילדה שלך לבית הספר כשאת יודעת שאנחנו לא רוצים אותה כאן?"

במשרד החינוך מכירים את הסיפור הזה ואף שמעו את ההקלטה עם איומי המנהלת. ברם המנהלת עדיין מכהנת בתפקידה.

 זכויות הילד? זה טוב על הנייר. בפועל, החינוך של משרד החינוך ראוי לבחינה מחדש.
ילדה בת שש וחצי מבית שמש הייתה אמורה ככל בני גילה לעבור את חוויית כיתה א'.

אלא שכיתה א' לא תיזכר אצלה ואצל בני משפחתה כחוויה נעימה.

 מנהלת בית הספר מבצעת מסע הפחדה נגד הורי הילדה בשל מוצאם.
מסכת ההתנכלויות שעברה הילדה כוללות קליטה לבית הספר רק סמוך לחנוכה, וועד ההורים פתח בהשבתת מחאה בגלל שנכפה על בית הספר לקבלה, הילדה ישבה לבד בכיתה בשורה האחרונה, יום אחד ללא הודעה מוקדמת הועברה לכיתה אחרת על מנת שתמשיך לשבת לבד בשורה האחרונה.

 בפורים, לא קיבלה הילדה משלוח מנות וכו' וכו'. רק באמצעות הקלטות של האמא את מנהלת בית הספר, הצליחה לחשוף את האיומים וההתעללות שביתה עוברת בבית הספר.

התעללות בחוסים בקיבוץ עין השלושה


 הודעת גינוי על תגובתו המופקרת של השר בוז'י הרצוג – קריאה להדחת בוז'י הרצוג מתפקידו כשר הרווחה!

זהו מוסד סגור של נערים אוטיסטים הסובלים מפיגור קל – בינוני בקיבוץ עין השלושה.

  כבר בתחילת עבודתו מגלה יובל כי הילדים סובלים מיחס משפיל, מבזה ואלים מצידם של המדריכים בפנימיה.

  למרות שהתעללות במוסד זה נחשפה ופורסמה בעבר באמצעי התקשורת, (כאן בקישור הזה) משרד הסעד לא עשה דבר בנדון.

בהמשך מגלים אנשי צוות שעבדו בעבר בפנימיה שגם מנהל הפנימיה, הפסיכולוג אליאס בייסרמן, ידע על האלימות והתעלל בעצמו בחוסים.

  הנוף הפסטורלי בקיבוץ מטעה את הצופה מבחוץ.

 שר הרווחה בוז'י הרצוג  מנמק את התנהגות המדריכים המתעללים במילים: "זה לא בא מרוע".

כשהמדריך בנא, שובר מטאטא על הילד חסר הישע – זה לא מרוע.

 כשהמדריך בנא, מסרב לתת מים לילד צמא, דוחף את הילד בפראות על מנת לפגוע בו – זה לא מרוע.

 כשהמדריכה רינת, צורחת בהתקף מניה פסיכוטי על ילד אומלל, ומכה אותו מכות רצח – זה לא מרוע.

 כשמדריך שובר את הכתף ואת הזרוע של ילדה בת 13, ולא מדווח לאמא שלה – זה לא מרוע.

 כשילד עשה פיפי במכנסיים בלי כוונה, והמדריך אומר לו "אני אחתוך לך את הבולבול, תוריד את המכנסיים אני חותך לך אותו" – זה לא מרוע.

 כשהמדריך יוסי גילח 13 ראשים של ילדים באותו סכין גילוח – זה לא מרוע, ולא מרשלנות. אז מה אם ילד אחד חולה בהפטיטיס B. עכשיו כל ה- 13 חולים.

 על פי דברי בוז'י הרצוג, ההתעללות לא נובעת מרוע, כי אם מרצון להיטיב עם הילדים . . .

לדברי נחום עידו, מנהל האגף לטיפול באדם המפגר:  "אנחנו לא יכולים לדעת כל דבר. פעם בשבועיים – שלושה יש ביקור של נציג ממשרד הרווחה שמבקר והכל בסדר."

התיוג "חוסר שקט" מתיר את דמם של החוסים.

העובדה כי המנהל אליאס בייסרמן, ידע על ההתעללות של המדריכים בפנימיה בניהולו, ולא דיווח על כך למשטרה ולממונים עליו, הינה בניגוד לחוק – מדוע לא פוטר המנהל אליאס בייסרמן?

ילד בן 14 מת בפנימית "רמת הדסה" בקרית טבעון, המיועדת לילדים "בסיכון"


ילד בן 14 מת בפנימית "רמת הדסה" בקרית טבעון, המיועדת "לילדים בסיכון"

בן 14 מת בצפון, כנראה משאיפת אדי דבק מגע. הנער וחבריו שאפו דבק מגע בשטח פנימיית משרד הרווחה בה הם לומדים, כאשר לפתע הוא התמוטט והחל לפרכס. חבריו הזעיקו עזרה, אך מאמצי ההחייאה לא הועילו

אסון כבד בצפון: דור קוביקו, נער בן 14 נמצא הבוקר (יום ד') ללא רוח חיים בשטח הפנימייה שבה הוא לומד, לאחר שככל הנראה שאף אדי דבק מגע. צוות מד"א קבע את מותו. במקום שבו נמצא הנער היה מכסה של קופסה ועליו חומר שאותו, על פי החשד, הוא שאף עם חבריו.

ממידע ראשוני שהגיע לצוותי ההצלה עולה כי הנער – יחד עם שניים מחבריו – שאף את החומר בשיחים שבשטח פנימיית רמת הדסה-סאלד שבקריית טבעון. מחקירה ראשונית של המשטרה עולה כי הנערים ישבו באחת מפינות המוסד ועישנו, וייתכן כי במקביל הריחו את הדבק.

"מוקדם לקבוע אם הרחת הדבק גרמה למות הנער" (צילום: חגי אהרון)

בשלב מסוים התמוטט קוביקו והחל לפרכס. אחד החברים החל לטפל בו בעוד החבר הנוסף הזעיק עזרה. צוותים מהמוסד החלו בפעולות החייאה ותוך זמן קצר הגיעו למקום גם צוותי מד"א 'כרמל'. החובשים המשיכו בפעולות החייאה מתקדמות, אך בסופו של דבר נקבע מותו של הנער. חוקרים ממשטרת זבולון הוזעקו למקום והחלו בחקירת נסיבות האסון.

ראש משרד החקירות במשטרת זבולון, סגן ניצב גדי חטב, אמר ל-ynet כי מוקדם לקבוע אם הרחת הדבק גרמה למותו של הנער, והדבר ייקבע רק בתום הנתיחה. חוקרי המעבדה לזיהוי פלילי בדקו את המקום בו נמצא הנער ואת הממצאים באזור, והגופה הועברה לנתיחה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר.

התופעה מתפשטת

בחודש שעבר נהרג הנער סיסאי אשטו (16) לאחר שנער אחר דחף אותו אל מותו מגג בית ספר בנתניה. הנער וחבריו עלו לגג כדי לשאוף גז מזגנים. במהלך המריבה נדחף אשטו ונפל אל מותו. הוא נחבט בחוזקה ברצפה ומת במקום.

בעבר אירעו מקרים רבים של "הסנפת" חומרים רעילים, כגון: טיפקס, צבע לשיער, וגזים שונים בעלי השפעות הדומות לסמים. קבוצה זו של כימיקלים הקרויה "אינהלנטים", משחררים אדים הגורמים להשפעות פסיכו-אקטיביות, המשנות את הליכי החשיבה והתודעה.

חומרים אלה הם רעילים ביותר, ועלולים לגרום לא רק להתמכרות, אלא גם להתנהגות אלימה, אגרסיביות, הזיות, פרכוסים, פגיעה מוחית, וגם מוות.

בשנים האחרונות הפכה התופעה של הסנפת אדים רעילים לשכיחה יותר בקרב בני נוער, כאשר מנגד, גילם של הנערים הולך ויורד. לפי נתוני הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, בעשור האחרון היקף התופעה הכפיל את עצמו ועומד, נכון לשנת 2009, על 15.8 אחוז.

יום השואה והגבורה 2010 – עדות ניצולה: לא אשכח איך דרשו ממני בדיקת פסיכיאטר כדי לקבל פיצויים


ניצולת שואה מעידה על העושק וההשפלה שחוו ניצולי השואה במדינת ישראל.

הכתבה עדות: לא אשכח איך דרשו ממני בדיקת פסיכיאטר כדי לקבל פיצויים , פנינה קציר , nrg , אפריל 2010

פנינה קציר היא ילידת 1930 מרומניה, מחוז בוקובינה בעיר סירט. היא שרדה את השואה, עלתה לארץ למרות אוניות בריטיות שאיימו לתקוף את ספינתה והקימה משפחה בארץ. אז איך זה שגם בשנת 2010 היא צריכה להתעצבן מהמדינה שדורשת ממנה בדיקות פסיכיאטריות ומעו"ד שלוקחים כספים מניצולים במדינת היהודים?
פנינה קציר | 11/4/2010

שמי פנינה קציר ילידת 1930 ברומניה, מחוז בוקובינה בעיר סירט ,ועברתי את השואה. מגיל תשע ועד הגיעי לישראל לא ידעתי מה זאת ילדות נורמאלית כמו לימודים, משחקים, שמחה וחוסר דאגה. הייתי ארבע שנים בגטו של דז'ורין – עיירה קטנה באוקראינה. שם עברנו גיהנום. רעב, קור, כינים, טיפוס ופחד מוות תמידי. ויחד עם זאת עם שמץ תקווה שיבואו עוד ימים טובים יותר. זאת בזכות אופי המשפחה שלי שלימדה אותנו לחשוב חיובי, לעולם לא לאבד תקווה ולהילחם על החיים שעה-שעה.

אחרי המלחמה חזרנו לרומניה לעיר סירט, אותה מצאנו הרוסה ללא בתי ספר וללא כל אפשרות להשתקם. מה שמהר מאוד התחיל לפעול זו הייתה התנועה הציונית, דבר שנתן לנו טעם לחיים. המטרה הייתה ארץ ישראל. למדנו את שירי הארץ, ריקודי הארץ וגם את הגאוגרפיה וההיסטוריה שלה. הקימו קנים בכל רומניה וגם בעירי סירט. כל הנוער התקבל שם יום-יום. הם היו הראשונים שלימדו אותנו להעלות צחוק ולשמוח, הם שנטעו בנו תקווה לעתיד טוב והתחילו להעלות נוער לישראל – כמובן באופן בלתי לגאלי.

כדי לזכות בעלייה היינו צריכים לעבור הכשרה, כלומר לחיות בקומונה, לעסוק בחקלאות ולהתפרנס בכוחות עצמנו כמעין הכנה לחיי קיבוץ. גם אני עברתי מסלול זה, ולפעמים לקח שנתיים עד לנסיעה. אך בסוף היום המיוחד הגיע.

יצאנו לדרך עם שתי ספינות דייגים גדולות והשמות שקיבלו מההגנה היו "גאולה" ו"מדינת היהודים". הוסתרנו בבטן הספינות בצפיפות גדולה, על דרגשי עץ בקומות ללא אוויר ובנוסף לכל זה כולנו חלינו במחלת ים. במשך שבעה ימים שטנו לכיוון הארץ עד שפתאום גילו אותנו ותוך זמן קצר היינו מוקפים בשבע אוניות מלחמה בריטיות. התוכנית המקורית הייתה להתנגד עם הנשק היחיד שהיה לנו, קופסאות שימורים, אך בסוף התקבלה הוראה מההגנה שלא להתנגד.

הספינות ליוו אותנו לנמל חיפה, שם ריססו אותנו בד.ד.ט (כה משפיל), הכניסו אותנו לאוניית אסירים מסורגת מסביב ולקחו אותנו למחנות בקפריסין. לי יצא להיות שם שנה. עם קום המדינה ב-1948 התחילו להעלות את האנשים משם. השמחה הייתה גדולה- סוף סוף יש לנו בית! לא היינו תמימים. ידענו שלא יהיה קל אך עם המון מוטיבציה להגן עליה ולבנות בה חיים חדשים ובטוחים כדי ששואה לא תתחולל שנית. את כל זה כתבתי (וזה רק חלק מקורותיי באותה תקופה איומה) כדי שתבינו את הרקע שלי.

עורכי הדין דורשים 20% מהפיצויים

כעת ברצוני להעלות כאן את הדבר שהכי הרגיז אותי בעניין הפיצויים לניצולי שואה. בשנות החמישים המוקדמות הגרמנים התחילו לשלם 2000 מרק לכל הניצולים שחויבו לענוד טלאי צהוב. מיד נפתחו משרדים גדולים של עורכי דין, והגדול ביותר, כפי שזכור לי, היה ברחוב פינסקר 2.

ואם אני לא טועה, כולם נהרו לשם. מילאנו טפסים והצהרות מול שני עדים, והחתימו אותנו על שכר עורכי דין בסך 20%. החומר המפורט מאוד על קורות חיינו בזמן המלחמה נשלח לגרמניה וכל הנרשמים קיבלו את כספם בניכוי ה-20%. לאחר מכן פנה אלי אותו משרד בפינסקר ובישר לי שאני יכולה להגיש דרכם תביעה לנזקי בריאות.

אני ואחי רצינו לברר קודם במה זה כרוך. התברר לנו שצריך להוכיח שאנחנו פגועים פיזית ובעיקר נפשית. גם התברר לנו שהרופאים הגרמנים שהגיעו ארצה לאותה משימה חיטטו עמוק בנשמותיהם של הניצולים הפונים. אני ושלושת אחיי היינו צעירים, עם רצון להתאקלם בין הישראלים, לשרת בצבא, להקים משפחה ולחנך את הילדים לאהבת הארץ ונתינה לה.

בשום פנים ואופן לא היינו מוכנים לתת את הסיפוק הזה לגרמנים – שאנחנו מסכנים, מטופלים על ידי פסיכיאטרים, בולעים תרופות מתאימות וסובלים מדיכאון תמידי וחלומות בלהות. זה היה בניגוד להחלטה שלנו לגנוז את העבר ולהסתכל רק לעתיד. וכך אני ושלושת אחיי סירבנו לתנאים האלה, לא הגשנו תביעה ולא קיבלו פיצויים (פרט ל-2000 מרק בגין הטלאי הצהוב).

בשלב מסוים הגרמנים העבירו הרבה כסף עבור כל הניצולים בארץ שטרם קיבלו פיצויים. הכוונה לפיצויים רטרואקטיביים מראשית המלחמה, דבר שלכל אחד הייתה זכות לקבל. הסכום עבור כל השנים היה גדול מאוד. אני מניחה שגם עבורי קיבלו את כל הסכום. אני לא זוכרת אם פרסמו זאת, אני בכל אופן לא שמעתי על כך דבר.

להביא לגרמנים חוות דעת פסיכיאטרית? בחיים לא

אחרי 50 שנות שהותי בארץ, בשנת 1998, שמעתי מאחד האחים שלי שניתנה אפשרות לניצולי שואה שלא קיבלו פיצויים להגיש בקשה לאוצר. היות ומגיע לנו וזה מהאוצר אמרנו שנעשה זאת. שוב עורכי הדין מטפלים בזה ושוב מחתימים אותנו על שכר טרחה של 20%. האכזבה הגדולה שלי הייתה כאשר שוב נדרשתי להביא חוות דעת של פסיכיאטר ושל רופא מטפל. בחיים לא אעשה זאת.

אחי הצליח איכשהו לסדר את ענייניי וקיבלתי הכרה שאני זכאית לפיצויים בנכות של 25% אך ורק מרגע שהגשתי את הבקשה לאוצר. את כל הזמן שעבר, כולל שנות המלחמה, הפסדתי. במשך 12 השנים שאני מקבלת קצבה מהאוצר הגשתי שלוש בקשות להעלאת אחוז הנכות שלי וגם אישרו לי. פעם אחת 5% ופעמיים 10%. בסך הכול יש לי 50%. אך כל זה לא קרה מבלי שהופעתי בפני וועדה מצוידת במכתב המלצה מפסיכיאטר ומהרופא שלי.

אך לא הוצאתי הגה מפי כאשר ישבתי מולם. רק הפניתי אותם למסמכים. זה מרגיז ומשפיל ולא צריך לקרות בשום פנים ואופן. אני שואלת, האם מישהו חושב שאדם שעבר את השואה יצא מזה בסדר לגמרי? לא ולא! מדוע אני צריכה להוכיח שאכן כך הדבר? כל החיים אני משתדלת לחיות חיים נורמאליים למרות כל העבר, ודווקא פה במדינה שלי באים אליי בדרישות כאלה? הרי כל התיעוד קיים בתיק שלנו מאז הטיפול בטלאי הצהוב. מה יש לנו שוב להוכיח, זה לא מספיק?

ולגבי שכר טירחה לעורכי דין. למה אלה שמטפלים בנושא ניצולי השואה לא מצאו עד היום א הפיתרון שימנע מאיתנו לוותר בכל פעם על סכומים גדולים עבור טיפול בטפסים השונים על ידי עורכי דין. הנה, כעת החליטה ממשלת גרמניה לתת פיצוי נוסף לכל אלה שחיו בגטאות, בסך 2000 יורו. שוב עורכי הדין ושוב 15%. למה? שמישהו יטפל בזה.

קישורים:

  • האם קופת חולים כללית עושקת ניצולי שואה מזה עשרות שנים?אפריל 2010 – ניצולת שואה גאולה בויטלר בת 90 מחיפה הגישה תביעה ייצוגית על סך שבע מאות מיליון שקלים נגד קופ"ח כללית. התביעה, על סך 700 מיליון שקלים, הוגשה נגד קופת חולים הכללית – ועל פיה היא לא החזירה במשך עשרות שנים, לניצולי השואה הוצאות רפואיות שאת התמורה עבורן קיבלה מכספי הפיצויים מגרמניה.

השואה מתחוללת כל יום אצל הורים שעובדים סוציאליים ניתקו אותם מילדיהם


השואה מתחוללת כל יום אצל הורים שעובדים סוציאליים ניתקו אותם מילדיהם.

מי יודע מה עלה בגורלו של הילד סמואל בן 11 שנים מנתניה?

בגיל 9 שנים נתלש סמואל באכזריות מהוריו על ידי פקידת הסעד מיכל מילשטיין בוקובסקי בטענה שקרית של "הזנחה רגשית" (האם במוסד יקבל סמואל "רגש"?)

בגיל 9 שנים נשלח הילד סמואל, בכפיה למתקן חרום ויצ"ו הדסים, לצורך אבחונים, שם נכלא למשך שנה ומשם נשלח למוסד הפסיכיאטרי הידוע לשמצה "בני ארזים".

סמואל  בן 11 שנים לחייו – מי יודע ושותק?  סמואל אייכה? אמא מחכה בבית!

 

תזכורת לאקציה שמתחוללת במוסדות הסעד במתקני "חרום" של מדינת ישראל.

ויצו הדסים אבן יהודה 2009:

יזכור ה' את השואה שמתחוללת יום יום לילדים קטנים המנותקים מהוריהם בכפיה,

בוכים ומשוועים "אמא בואי, אבא בוא".

הסתת ילדים נגד הוריהם במתקן חרום ויצ"ו הדסים אבן יהודה


 

זעם ברוסיה: אמריקנית השיבה בן מאומץ עם פתק


זעם ברוסיה: אמריקנית השיבה בן מאומץ עם פתק

מעשה בלתי נתפס של אשה שביקשה להיפטר מהילד הרוסי שאימצה חולל סערה ברוסיה.

האשה העלתה את הילד על טיסה לבדו, והוא הגיע למשרד החינוך במוסקבה עם הסבר קצר. הסבתא: "לא נטשנו אותו, דיילת שמרה עליו בטיסה".

גם בישראל יש אימוצים בהם ההורים המאמצים דוחים את הילדים המאומצים. אנו נפרסם בהרחבה באחד המאמרים הבאים על המחדלים של משרד הרווחה בישראל בנושא האימוצים הבינלאומיים.

רוסיה מאיימת להשעות את כל אימוצי הילדים על-ידי משפחות אמריקניות לאחר שילד בן שבע, שהועבר למשפחה מאמצת במדינת טנסי נשלח לבדו בחזרה לרוסיה, כשהוא מצויד בפתק שמסביר כי הוא סובל מבעיות פסיכולוגיות. הילד, ארטיום סבלייב, הועלה על מטוס על-ידי סבתו.

ארטיום, שאומץ בספטמבר אשתקד, הגיע שלשום (יום ה') למוסקבה בטיסה של חברת "יונייטד איירליינס" מוושינגטון. המשרד לזכויות הילד בקרמלין מסר כי הוא נשא פתק מאמו המאמצת, בו נכתב כי היא מחזירה אותו לרוסיה בשל חוסר יציבותו הנפשית והעובדה שהפך לילד אלים.

"הילד לא יציב. הוא אלים וסובל מבעיות פסיכולוגיות חמורות", כתבה האם המאמצת. "העובדים בבית היתומים ברוסיה שיקרו לי והוליכו אותי שולל כאשר אמרו לי שהוא לא סובל מבעיות מיוחדות. לאחר שהשקעתי את המיטב בילד הזה, אני מצטערת לומר שאני חוששת לביטחוני ולביטחון משפחתי וחברי. אני לא מעוניינת להיות אמו".

הפרשה, שדווחה בהרחבה בכלי התקשורת ברוסיה עוררה סערה. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, כינה את המעשה "הקש ששבר את גב הגמל" אחרי סדרה ארוכה של אימוצים אמריקנים שהסתיימו במפח נפש, בהם שלושה מקרי מוות של ילדים רוסים בארצות הברית. הוא הוסיף כי המליץ להפסיק את האימוץ לארה"ב עד לחתימת אמנה שתסדיר אותו.

הסבתא: לא מבינה על מה המהומה

מינהלת האימוץ הרוסית השעתה את הרשיון של החברה המעורבת באימוץ, "הארגון העולמי לילדים והורים", שבסיסה בוושינגטון. הרשויות בטנסי שבארה"ב הודיעו כי יחקרו את האם המאמצת, טורי הנסן (33). הקפאה של הליכי האימוץ מרוסיה עשויה להשפיע על מאות משפחות אמריקניות הממתינות לילדים.

דובר מחלקת המדינה האמריקנית, פיליפ קרואלי, אמר כי הממשל מודאג מאוד מהמקרה. לדבריו, לארה"ב ורוסיה יש אחריות משותפת לביטחונו של הילד, ו-וושינגטון ומוסקבה ישתפו פעולה על-מנת להבטיח שאימוץ הילדים מרוסיה ימשיך להיעשות באופן חוקי ויהיה נתון לפיקוח הדוק.

הסבתא, ננסי הנסן, דחתה את הטענה כי מדובר בנטישת ילד חסר אונים. היא אמרה כי אינה מבינה את הסערה התקשורתית והדיפלומטית סביב המקרה, והתעקשה כי דיילת התלוותה לארטיום במשך הטיסה, ולאחריה הוא נלקח על-ידי גבר מבוגר לבניין משרד החינוך הרוסי במוסקבה.

שגריר ארה"ב במוסקבה, ג'ון ביירל, הביע גם הוא זעזוע מהמקרה. "אני כועס מאוד על המשפחה שנקטה צעד חסר רחמים כלפי ילד שהיא אימצה באופן חוקי", הוא אמר.

קישורים נוספים:

לא לילד הזה התפללתי

תחקיר של אריאלה איילון על הבעיות המתעוררות באימוצים בינלאומיים. מערכת החינוך ומשרד הסעד בישראל משכנעים את ההורים המאמצים הישראלים כי ילדיהם המאומצים הם "מקולקלים". צאו וראו, אינספור ילדים מאומצים לומדים בחינוך המיוחד שלא לצורך, מצבם מידרדר בחינוך המיוחד וחלקם אף הגיעו לפנימיות.

מקבץ עדויות על כשלונות אימוץ.

מעשה בלתי-נתפס של אשה שביקשה להיפטר מהילד הרוסי שאימצה חולל סערה ברוסיה. האשה העלתה את הילד על טיסה לבדו, והוא הגיע למשרד החינוך במוסקבה עם הסבר קצר. הסבתא: "לא נטשנו אותו, דיילת שמרה עליו בטיסה". גם בישראל יש אימוצים בהם ההורים המאמצים דוחים את הילדים המאומצים. אנו נפרסם בהרחבה באחד המאמרים הבאים על המחדלים של משרד הרווחה בישראל בנושא האימוצים הבינלאומיים.


עצומה – קריאה לעיריית תל אביב לפטר את עובדי היחידה לדרי רחוב בלשכת רווחה תל אביב


עצומה – קריאה לעיריית ת"א לפטר את עובדי היחידה לדרי רחוב בלשכת רווחה תל אביב

הסדרה "שתולים"ששודרה במוצאי שבת חשפה  בפרק יוצא דופן את מצבה העגום של החברה שבה אנחנו חיים.

 התרגלנו לראות את אותם דרי רחוב אנשים השוכבים ברחובות כאנשים שקופים, מכורים, שלא ראויים למבט.

תל אביב העיר הנהורה, ת"א המתקדמת, ת"א התרבותית  במקום להשקיע בגורדי שחקים מרהיבים – תתמקדי  באוכלוסיה הנזקקת בת"א אלו חסרי הבית, חסרי העבודה, חסרי ההשכלה.

הזלזול של יחידת דרי הרחוב אתמול בשתול איתן עדי, והניסיון העלוב לתרץ זאת בכך שהוא "מוכר סמים בתחנה מרכזית החדשה" רק העצימה את הכעס.

מישהו צריך לתת דין וחשבון ולדאוג שאותם אנשים לא יהיו שם, כי להיות מושפל יום יום ברחוב זה דבר אחד אבל להיות מושפל ע"י אנשים שהינם עובדי ציבור, מונו על ידי עיריית תל אביב משרד הרווחה, ומקבלים שכר זו כבר דרגה אחרת לגמרי ואסור לנו לעבור על זה בשתיקה.

 

 העצומה:

http://www.atzuma.co.il/colanoshavim

עובדות סוציאליות? הן רק רוצות "לעזור"


עובדות סוציאליות? הן רק רוצות "לעזור"

:The nine most terrifying words in the English language are

…I'm from the government and I 'm here to help

Ronald Reagan

חמשת המילים המפחידות ביותר בשפה שלנו: "אנחנו מהממשלה ובאנו לעזור לכם…" – נשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן.

כאשר עובדות סוציאליות מלשכת הסעד אומרות לכם "באנו לעזור…" נתקו מהן מגע מייד. משפט זה טומן בחובו סכנות רבות, ומהווה אור אדום לטרגדיה שתגיע אחר כך. אין לפנות ללשכת הסעד לקבלת עזרה, פנו רק לעמותות פרטיות, חברים ומשפחה.

"סיוע" בטרמינולוגיה של עובדים סוציאלים מקביל למילה "פירוק משפחה". במקרה של הורים וילדים קטינים, העובד הסוציאלי "יסייע" למשפחה בכך שיוציא בכפיה את הילדים מהבית ויפרק את המשפחה. במקרה של קשישים, בעיקר עריריים, העובד הסוציאלי "יסייע" לקשיש בכך שיוציאו מביתו, יכלא אותו בניגוד לרצונו במוסד סגור, לעיתים תוך האבסתו בסמים פסיכיאטריים על מנת להרדימו, לנטרל אותו להשתלט על חייו באמצעות קבלת אפוטרופסות על הקשיש.

"טיפול" בטרמינולוגיה של עובדים סוציאלים משמעותו "כפיה". כאשר עובד סוציאלי מתראיין לתקשורת ואומר "המטופלים שלי" הוא מתכוון לאנשים מן הישוב, אזרחים תמימים, חלקם עובדים ומשלמי מיסים שהוא כפה עצמו עליהם. העובד הסוציאלי מגיע לביתם ומכריח אותם באמצעות ניצול לרעה של החוק לקבל "טיפול" של לשכת הסעד בניגוד לרצונם. הוא בונה תכנית "טיפול" כזו שתיצור תלות מלאכותית של ה"מטופל" בעובד הסוציאלי ועל סמך זה העובד הסוציאלי מגדיל באופן מלאכותי את עומס העבודה שלו ואז דורש תקני כח אדם בלי סוף.

השקרים של העובדים הסוציאלים בלשכת הסעד בגבעתיים

שושי קירשנברג, עובדת סוציאלית ופקידת סעד לחוק הנוער בלשכת הסעד בגבעתיים שיקרה כאשר אמרה לאמא כי היא רוצה "לעזור" לה.

קירשנברג, בליווי 3 ניידות משטרה התדפקה על דלת ביתה של אמא לשני ילדים קטנים בשעות המאוחרות של הלילה ודרשה מן האם לפתוח את הדלת כי היא רוצה "לעזור" לה.

 לאחר שהאמא שפתחה בפניה את ביתה, כתבה שושנה קירשנברג בדוח ביקור הבית כי ביתה של האם "מוזנח" וכי יש "ערימות כביסה בסלון…". כך "עזרה" קירשנברג לאמא.

 

אמא רצתה למכור כליתה לממן שרותי עו"ד, כדי שרשויות הרווחה ישיבו לה את בנה


אמא רצתה למכור כליתה לממן שרותי עו"ד

כדי שרשויות הרווחה ישיבו לה את בנה

ערוץ 2 – אפריל 2010 – מדיניות משרד ה"רווחה" הכושלת פוגעת בפרט במשפחה בחברה ובמדינה.

אמא במשפחה כמעט ומכרה כלייתה כדי לגייס כסף שתוכל להשיב את בנה מציפורני רשויות הרווחה.

פרשה זאת מראה את הקריעה האכזרית של ילד ממשפחתו ע"י עובדות סוציאליות על סמך תסקירים וחוות דעת מטופשים שאין להם אחיזה במציאות.

כי מי יוכל לדאוג לילד יותר מאימו המוכנה לתרום כלייתה כדי שיחזירו אותו אליה.

האם העובדים הסוציאלים ערבים לכך שהם יכולים למצוא לו מקום אחר שבו יהיה הילד יותר מאושר?

התנהגותם האכזרית של העובדות הסוציאליות ברשויות הרווחה גורמות לשבר במשפחה, ופירוקה.

זוהי לא הפעם הראשונה בה מדיניות הרווחה מעורבת בפרשיות שחיתות ופשע.

פרשת עושק הקשישים שבה חשודה עו"ד האפוטרופוסית ירדנה נילמן שמונתה לאפוטרופוס ע"י פקידות סעד, היא דוגמא נוספת, וגם פרשת האונס הקבוצתי של נערה המטופלת שנים ע"י עובדות סוציאליות.

השקרים של יצחק בן שחק – מנהל לשכת רווחה גבעתיים


השקרים של יצחק בן שחק – מנהל לשכת רווחה גבעתיים – רשויות הרווחה – הצדקנות הרשעות והאימה

פקידות סעד ידועות בשקריהן, בהוצאת דיבה ולשון הרע נגד קורבנותיהן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתוכנית התחקיר "שתולים", בהן הכפישו את השתול המתחזה לחסר בית –  עדי צמח ותפרו לו תיק כסוחר סמים ואדם אלים.

יצחק בן שחק, מנהל לשכת רווחה גבעתיים, התראיין ביום 11.6.13 מבתוכנית רדיו, וטען בשקר נגד אמא מגבעתיים, כי היא "תקפה פקידת סעד והפיצה נגדה מנשרים, כשזו רק רצתה לעזור לה…"  

"העזרה" של פקידת הסעד, היא חטיפת ילדיה של האמא ממוסדות החינוך, ושליחתם למתקן חרום ויצ"ו הדסים אבן יהודה, שם ספגו הילדים התעללות קשה ביותר וגרמו לילדים נזק בל ישוער.

"העזרה" הנוספת של פקידת הסעד לאמא מגבעתיים, היתה הגשת עשרות תלונות שווא במשטרת גבעתיים, תלונות שווא שנסגרו מחוסר אשמה פלילית.

"העזרה" של פקידת הסעד התבטאה, בתביעת לשון הרע של פקידת הסעד נגד האמא בסך 206,000 ש"ח.

זו "העזרה" של משרד הרווחה!

בתמונה יצחק בן שחק מנהל לשכת רווחה גבעתיים, 10.6.2009

יצחק בן שחק, מנהל לשכת רווחה גבעתיים

ישראל נשלטת בידי עובדים סוציאליים


מדינת ישראל נשלטת בידי עובדים סוציאליים

פשעי משרד הרווחה – עובדי משרד הרווחה תל אביב היחידה לדרי רחוב

 האם מדינת ישראל היא מדינת רווחה? האם מדינת ישראל ראויה להיות חברה בארגון המדינות המפותחות כאשר בפועל המציאות היומיומית בישראל קרובה יותר למציאות הקיימת במדינות עולם שלישי מאשר לזו של המדינות המפותחות?

הבקשה התמוהה של מדינת ישראל להצטרף לארגון המדינות המפותחות, ה-OECD אינה עולה בקנה אחד עם הקיים בשטח, כאשר ישראל 2010 נשלטת ע"י עובדים סוציאלים ממשרד הסעד אשר מתעמרים ומתעללים באזרחים משלמי מיסים ומובילים אותם למצב של עוני, פשיטת יד ואבדון.

דוח ה-OECD האחרון קובע כי ישראל היא מדינה עניה ומפולגת, כאן בכתבה בקישור הזה.

דוח זה תואם את פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על פני החברה בישראל, חברה שהיא עניה ודלה בהישגים חינוכיים, כאן בקישור הזה.

תמוה עוד יותר איך מדינת ישראל עברה כפי הנראה את השימוע האחרון לקבלה ל-OECD.

בתחקיר "שתולים" על חסרי הבית בישראל, השתול איתן עדי, עו"ד במקצועו, נשלח ל-30 יום ברחוב.

הוא נתקל באוכלוסיית הרחוב: הומלסים זונות ונרקומנים הנמצאים במלחמת הישרדות מול הקור היעדר הפרנסה והלינה.

עובדות סוציאליות מרשויות הסעד האמורות לטפל ולסייע לו, מעבירות אותו מגורם אחד לשני כדי להטביע אותו בסבך הביורוקרטיה על מנת שיתייאש ולא יחזור אליהן.

"אנחנו עובדים סוציאלים, אנחנו לא אנשים רגילים"

חסר הבית השתול עו"ד עדי איתן, מתחזה לאדם נורמטיבי שירד מנכסיו ומבקש לחזור לחברה.

בשלב ראשון בשיקום הוא מנסה לקבל דיור מחברת עמידר.

לצורך קבלת דיור הוא זקוק לדוח של עובדות סוציאליות, קרי נתון לחסדיהן של נשים, פקידות במשרד ממשלתי האוגרות בידיהן כח רב מדי.
במקום לסייע לו, העובדות הסוציאליות מאגף הרווחה בעיריות תל אביב מטרטרות אותו, משקרות לו וכאשר הוא מעמיד אותן על התרמית שלהן ומעביר עליהן בקורת, הן מאשימות אותו ב"אלימות" וב"סחר בסמים", קרי מוציאות לשון הרע ודיבה על אדם חף מפשע ובלבד שהן תחמוקנה מאשמה ותצאנה נקיות כפיים.

כאילו לא די במסע ההתעללות וההתעמרות שעורכות בו העובדות הסוציאליות, הן אף מצהירות ביוהרה ובמשוא פנים כי "אנו עובדים סוציאלים, לא אנשים רגילים…" רוצה לאמר, הן שייכות לאליטה מעמדית גבוהה.

צפו בתחקיר המזעזע השבוע:

 

טיפול נמרץ – יחסים מסוכנים של ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן


הכתבה "טיפול נמרץ" , רן רזניק , 7 ימים , ידיעות אחרונות , 02.04.2010 , צילום: אלדד רפאלי.

הפרשה שמסעירה את צמרת הממסד הרפואי בישראל: נגד ד"ר שלום ליטמן, מבכירי הפסיכיאטרים בארץ ומי ששירת כראש שירותי בריאות הנפש, הוגשה תלונה של מטופלת, אשר ליטמן ניהל עימה רומן – כולל יחסי מין על ספת הקליניקה.

הקשר מהווה הפרה חמורה של כללי האתיקה, נגדע על ידי ליטמן – ומצבה הנפשי של המטופלת, אלמנת צה"ל שנשלחה אליו מטעם משרד הביטחון, הידרדר: "אני חשה מתה מבפנים, הוא רצח לי את הנפש". ד"ר ליטמן: "חטאתי, עוויתי, פשעתי".

"אחרי שיצאתי מהדיכאון ממש פרחתי. הרגשתי מצוין והוא התחיל להחמיא לי: שיש לי גוף יפה, שאני נראת כמו פרח. היה לי לא נוח עם זה … הוא גבר נשוי … הרגשתי שזה לא בה ממקום של מטפל, אלא ממקום של דברים שנאמרים בין גבר לאישה שמוצאת חן בעיניו … הרגשתי שהוא התחיל לשתף אותי גם בחיים שלו … ראיתי שהוא יושב באי נוחות והבנתי שהוא מעוניין בי .. אמרתי לו: 'חבל שאתה נשוי' … הרגשתי שהוא עזר לי כל כך אז אני חייבת לו, הרגשתי שהוא נתן לי הרגשה שרק אני יכולה לעזור לו בבדידותו, והנה הזמן לתגמל אותו על העזרה שהוא הגיש לי .. וככה זה התחיל. הוא פשוט קם ממושבו. יש לו כורסה כזאת של מטפל שיש בה עוד מקום פנוי בדרך כלל, ויש לו ספה בצד הקיר שנפתחת למיטה זוגית, אם צריך כמובן… הוא בא וישב לידי , חיבק אותי, נישק אותי, לקח את היד שלי.. וכך הוא הגיע לסיפוק.. הוא המשיך לטפל בי, הכל היה במסגרת הטיפול, הייתי מטופלת שלו, הופנתי אליו על ידי משרד הביטחון.. כשהייתי באה אליו הוא היה פותח את המיטה למיטה זוגית. במרפאה שלו (היו) מגבת, סדינים ומצעים, כל מה שצריך בשביל זה. היינו מקיימים יחסים מלאים במרפאה כמטופלת שלו". (מתוך עדותה של "גליה" נגד הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן – ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות)

… במארס 2009 החליטה ועדת הקובלנה להרשיע את ד"ר ליטמן בהתנהגות שאינה הולמת רופא ע"פ הודאתו. הוועדה ציינה כי: "קיום יחסי מין בין רופא מטפל למטופלת שלו… הינו התנהגות בלתי אתית ואינו הולם רופא" …

למאמר המלא הקלק על התמונות.
יחסים מסוכנים - דוקטור שלום
יחסים מסוכנים - דוקטור שלום יחסים מסוכנים - דוקטור שלום  יחסים מסוכנים - דוקטור שלום
קישורים:

פקידת הסעד שירה שביט אורגד: מספר רישיון? תברר בירושלים – לשכת הרווחה בת-ים


פקידת הסעד שירה שביט אורגד: מספר רישיון? תברר בירושלים

לשכת הרווחה בת-ים – מחליטים בענייני נפשות

שירה שביט אורגד, ונעמי הלימי, פקידות סעד מלשכת רווחה בת-ים, נשאלו על ידי עיתונאי שאמא שלו נפלה טרף לציפורניהן של פקידות הסעד, מה מספר הרישיון שלהן.

 תשובתה של פקידת הסעד שירה שביט אורגד: "בשביל מה אתה צריך את המידע הזה?"

כשהעיתונאי שואל מה מספר הרישיון של פקידת הסעד נעמי הלימי, מסרבות השתיים למסור מידע לעיתונאי, ושואלות אותו: "סליחה, למה אתה צריך לדעת את זה?"

מגדילה לומר פקידת הסעד נעמי הלימי שאומרת: "אני כבר עשר שנים פקידת סעד. אני לא אומרת את המספר שלי."

לשאלת העיתונאי "מה שם המשפחה שלך?"

ממשיכה פקידת הסעד לסרב למסור מידע, למרות שמדובר בעיתונאי, שאמא שלו מטופלת בידי שתי פקידות הסעד.

מה בדיוק יש להן להסתיר, אם הן מבצעות "מלאכת קודש".

את זה נדע בהמשך . . .

אותן פקידות סעד, כתבו אבחנה פסיכיאטרית על אמו של העיתונאי, וגרמו במעשיהן לשיתוק של האמא. הפסיכיאטר איתן חבר, שמעולם לא בדק את האמא, כתב באבחנה שלו את שהחליטו פקידות הסעד.

האמא שהינה אשת חייל אמיתית, שהיתה אישה פעילה, מלאת שמחת חיים, אמא, אישה לכל דבר וענין, שתיפקדה כהלכה עד להתערבותן הבוטה של פקידות הסעד בחייהן, הפכה להיות משותקת, ולמעשה היום היא חיה – מתה על כסא גלגלים, ותלויה בחסדיה של מטפלת צמודה.

 כיצד יתכן שפקידות סעד מחליטות וקובעות בענינים רפואיים, כשאין להן שום רקע רפואי ?

 כיצד יתכן שבתי המשפט נותנים לפקידות, בסך הכל מדובר בפקידות לחרוץ גורלות ילדים ומבוגרים ? 

בית המשפט מקבל ופוסק את ההחלטות של פקידות הסעד.

 כיצד יתכן שכולם במדינת ישראל יודעים על כך, מחברי כנסת זוטרים, וכל מי שפנה בטעות למשרד הרווחה, ונתקל בסיאוב של פקידות הסעד. כיצד יתכן שאיש איננו יכול על פקידות הסעד ?

חדר החקירות בלשכת הרווחה בת-ים – פקידות הסעד שירה שביט אורגד, ונעמי הלימי, מאיימות לאשפז את אמו של העיתונאי בבית חולים אברבנאל הפסיכיאטרי, אם לא ישתף עימן פעולה.

בשביל מה קורעים גם ילדים מהאיטי ומביאים לארץ "הקודש", אם פה אין אומנה, ועוד מגרשים ילדי זרים שנולדו וגדלו פה?


בשביל מה קורעים גם ילדים מהאיטי ומביאים לארץ "הקודש", אם פה אין אומנה, ועוד מגרשים ילדי זרים שנולדו וגדלו פה?

רשויות הרווחה חטפו ילד עקב "הזנחה" ולא מוצאים לו בית 

 הילד רוני מחפש בית 

מאת: רחלי אבידוב למערכת ערב ערב באילת גיליון: 2439

 

הילד רוני (שם בדוי) רק בן שלוש, אך כבר הספיק לעבור כבר מספר משפחות אומנה וקלט לאחר שאימו הביולוגית לא יכלה לגדלו . היום, במכון 'סאמיט', מחפשים בנרות משפחה אילתית שתהיה מוכנה לקחת על עצמה אומנה לתקופה ארוכה, לספק לילד הצעיר שאוהב לחבק וכמה למשפחה חמה, מקום יציב ובטוח לגדול בו . אולי אתם יכולים להיות הנס של רוני?

לפני שנה, הגיע הילד רוני למשפחת קלט חירום לאחר שאימו הביולוגית לא יכלה לגדלו ולספק לו את הצרכים החיוניים לילד בגילו. הילד הקטן, חלוש ומפוחד, נאלץ להתמודד עם תהליך קשה של ניתוק מהאם הביולוגית והשתלבות במשפחה זמנית, עד שיימצא פתרון קבוע יותר. 

"רוני אוהב לחבק!"
נציגי מכון 'סאמיט', האחראים על השמת ילדים במשפחות אומנה במחוז הדרום, מתארים את הילד האילתי: "רוני הוא ילד מקסים, חמוד ומאוד חברותי. מאז שהגיע למסגרות אומנה, קיבל טיפול מתאים. השיפור במצבו היה כמעט מיידי והוא החל להתחזק.
 
 
היום רוני נראה בריא יותר ומדבר יותר אך לרוב לא ברור.

רוני ילד חייכן ואנרגטי, אוהב לשחק בכדור, במכוניות ויותר מכל, אוהב לחבק!". לדברי מירה ורקר ממכון 'סאמיט', העובדת כמגייסת משפחות אומנה באזור הדרום, "הדחיפות למצוא לרוני משפחה בהקדם היא מאד גבוהה – רוני כמה לבית, למשפחה וליציבות. השהייה במשפחת קלט הינה פיתרון זמני בלבד, ועל מנת ולקדם את התפתחותו התקנית, הוא זקוק למשפחה איתה יחווה יציבות, קביעות ובית חם". נכון להיום, רוני הולך לגן בקביעות. הגננת מתארת את ההתפתחות של רוני במהלך השנה: מילד מופנם מאוד ושקט לילד שמשתולל, משתתף ויוצר קשרים חברתיים.
 
 השהות במשפחות אומנה לא מבטלת את הקשר עם האם הביולוגית: ס', אימו הביולוגית של רוני, נפגשת עמו פעמיים בשבוע כשפעם במרכז קשר תחת פיקוח של הרווחה ופעם שניה מחוץ למרכז.
 
לפי דיווח של העובדת הסוציאלית של המשפחה, יש שיפור ביחסים בין רוני לאימא כשבהתחלה היה יותר קר ומרוחק, ולאחרונה קרוב וטוב. לאחר שרוני הקטן עבר מספר מסגרות, הוא חזר לאחרונה למשפחת קלט שהיא פתרון זמני בלבד. לדברי ורקר, "אנו מחפשים היום לרוני המקסים משפחה עם יציבות, חוסן ורצון לתת לרוני את מה שחסר לו – משפחה שתעניק לו חום, אהבה, יציבות, גבולות ומסגרת תומכת לאורך זמן".
 
 לדברי מירה ורקר, המקרה של רוני מייצג מציאות מקומית של צורך חיוני שיש למכון 'סאמיט' ולשירותי הרווחה כיום בגיוס משפחות מאזור אילת וגם בגיוס משפחת קלט עבור ילדים שנאלצים לצאת מהמסגרת המשפחתית בגלל סיבות סוציאליות מגוונות: "מזה זמן רב מצוי שירות האומנה באזור הדרום במצוקה רבה. ישנו מחסור במשפחות אומנה ומשפחות קלט ולכן ילדים בסיכון ממתינים זה זמן רב במסגרות שאינן מתאימות להן עד שימצא להם בית, וכל זמן שעובר, גורם להם נזק מצטבר רב. משפחות קלט הינן משפחות שמהוות בית מיידי לילדים שהוצאו מבתיהם במיידית והן למעשה מהוות סידור זמני עד שלושה חודשים עד שנערוך הכרות עם הילד ואת הבדיקות שנחוצות לנו על מנת למצוא את המשפחה המתאימה להשמה.
 
"לצערי, בגלל מחסור במשפחות אומנה, השהייה במשפחות הקלט ארוכה יותר", מסבירה ורקר ומוסיפה: "משפחה אומנת היא מסגרת משפחתית חלופית וזמנית המאפשרת לתינוק מיום היוולדו ועד לבגרותו בגיל 18, לקבל את הדרוש להתפתחותו הנפשית, הגופנית, החינוכית והחברתית ולספק לו את הצרכים להם הוא זקוק עד שתתאפשר חזרתו להוריו הביולוגיים.
 
על פי מחקרים של מכון סאמיט, משפחה אומנת היא הסביבה הטובה ביותר להתפתחות תקינה ונורמטיבית של ילדים שהוצאו מביתם, משום שתמיכה רגשית, חיזוקים וכלים להתפתחות נפשית, רגשית ושכלית שילד כל כך זקוק להם מגיעים קודם כל ממעגל האנשים הקרוב ביותר לילד – במקרה זה אלו הם בני המשפחה האומנת. ממחקרים אחרונים שנערכו בנושא עולה, כי משפחות האומנה עבור ילדים בסיכון הן המסגרת הנורמטיבית ביותר לגדול בה ולכן ניתנה לאומנה עדיפות לאומית (בעיקר לילדים צעירים) על פני העברתם למוסדות ציבוריים/ שיקומיים". 

"זה הופך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה"

באילת, יש מי שעושים את המעשים הללו בשקט בשקט – סילבי אשל, תושבת העיר, שהיא משפחת אומנה עבור שלושה ילדים, מספרת: "אנשים שומעים אומנה ונלחצים, הם לא מבינים שיש כל מיני סוגים של אומנה. החל מאירוח של ילדים בסופי שבוע וחגים ועד שירות כמשפחת קלט חירום לתקופה מדודה. אני הגעתי לאומנה במקרה. בעבר טיפלתי באשה והילדה שלה עברה אלי לחג, מאותו יום, היא 10 שנים אצלי. היום הילדה הזו היא חלק מאיתנו. יש לי קשרים מצוינים עם הילדה וגם עם האימא שלה. זה הופך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. מאוחר יותר הגיעו זוגות של אחים, אחת לשלוש שנים אני משמשת אומנה לילדים שונים".

יש לך ילדים משלך?
  "ברור, יש לי ארבעה ילדים וחמישה נכדים. כולם התרגלו למצב הזה. תמיד הילדים שלי גדלו עם ילדים אחרים".

את יכולה לספר על התהליך?

"זה לא קל תמיד. יש ילדים שמגיעים עם רמות מצוקה שונות ומטענים שמאוד קשה לטפל בהם, למרות זאת, יש מעטפת שלמה של עזרה ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לעטוף אותם. בגלל המרחק שלנו ממרכזי סיוע אחרים אנחנו יוצרים תנאים מיוחדים עבור הילדים האלו". 

מה מבחינתך יתרונות האומנה?

"אליי הצטרפה למשפחה ילדה שהפכה לחלק מהמשפחה, ללא הריון ולידה. כיף לראות שהילד גם רואה בך הורה לכל דבר. יש רגעי אושר ורגעי קושי, לא הכל וורוד. זה לא כמו לגדל את הילדים שלך, אבל זו משימה מאוד חשובה ואני מאוד שמחה שאני עושה אותה. אנחנו באילת צריכים לדאוג לילדים שלנו, אין מישהו אחר שיעשה זאת. חשוב לי להדגיש שיש כאן הרבה אנשים שיכולים ומסוגלים. אני מפצירה בהם לחשוב על זה ולעשות משהו, משהו קטן עבור הילדים האלו, זה לא רק מצווה, אלא גם סיפוק מאוד גדול לדעת שנתת מעצמך לא כסף ולא משהו אחר, אלא אנושיות, זו תרומה עילאית".

 *     *      *
 
 האמא הזו שילדה נחטף ממנה לא ויתרה על בנה. עובדה וראיה לכך כי הינה מגיעה למרכז קשר לראות את בנה. מדוע רשויות הסעד לא מסייעות לאמא להשאיר את בנה ברשותה? היכן בא לידי ביטוי הסלוגן "עם הפנים לקהילה" של מוטי וינטר עו"ס, כשהוא מנתק באכזריות ילדים מאמותיהם?
 
שימו לב שלא נותנים פתחון פה לאמא הביולוגית.
 
אנחנו יודעים רק שמדובר באמא חד הורית, שהינה טרף קל לרשויות הרווחה, שמוציאות בכפיה ילדים מביתם. אמהות חד הוריות הינן קורבן של משרד הרווחה.
 
 רשויות הרווחה קורעות ילדים מההורים שלהם, מגרשים את ילדי העובדים הזרים מהארץ, ובשביל לצבור פופוליסטיות, רוצים לאמץ את הילדים מהאיטי.

הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה


הגיהינום של אחים בריאים שנשלחו למעון מקי"ם למפגרים של משרד הרווחה, שם נאנסו על ידי מדריכים וחוסים – משרד הרווחה ידע ולא עצר את הזוועה 

"חיינו בגיהינום" 

שלושה אחים נשלחו למעון מקי"ם לילדים מפגרים, למרות שהיו בריאים לחלוטין

שלושתם מספרים שנאנסו שם על ידי מדריכים וחוסים אחרים בעקבות תחקיר שפורסם בידיעות אחרונות על המעון נחשפות עדויות חדשות וגם הוכחות: למשרד הרווחה, שהיה אחראי על מקי"ם, זרמו במשך שנים דיווחים על מה שמתרחש בין קירותיו.זה לא עצר את הזוועה. 

 אנחנו יושבים בסלון קטנטן בדירתו הנקייה אך המתפוררת באחת מערי הדרום. חיים (43) מניח את כוסות המים על השולחן, מנסה להשתלט על הרעד שתוקף אותו, מחייך חיוך מתנצל. "זה קשה לי", הוא אומר. "אני לא יכול לתאר לך אפילו עד כמה. זהו סיפור חיים לא קל בכלל. טיפלו בי אנשים שאין להם לב, שאין להם מצפון".

מגיל 8 עד גיל 17 הוא היה כלוא במוסד מקי"ם ברמלה לבעלי פיגור שכלי יחד עם שני אחיו הגדולים, ילדים בריאים בשכלם ובגופם (שמות האחים בדויים. השמות המלאים שמורים בידיעות אחרונות).

שלושתם גדלו במשפחה הרוסה, נשלחו למוסד בו עברו, על פי עדותם, התעללות ומעשי אונס, נשכחו מאחורי חומות המקום, שהיה אמור להעניק להם ילדות חלופית, טובה יותר.

שני אחיו של חיים הצליחו, לפחות לכאורה, לשקם את חייהם. יש להם משפחות אוהבות, הם עובדים ומנהלים אורח חיים נורמטיבי לחלוטין.

חיים, לעומתם, מעולם לא קם על רגליו, גם כשמאוד השתדל. נפשו נשברה במוסד בו אנסו, לדבריו, את גופו ואת נשמתו במשך כל השנים הארוכות ההן, ואת השבר הוא לא יכול לאחות. גם אין לו כוח עוד. "הלוואי ואלוהים היה לוקח אותי כבר", הוא בוכה. "אני לא מבין למה הוא מחזיק אותי בחיים. אני חי-מת, כמה אני יכול להמשיך ככה?"

את התחקיר על מעון מקי"ם פרסמו בידיעות אחרונות באוקטובר 2009. אז חשפו בידיעות אחרונות את ההיסטוריה רבת השנים של המוסד, שמשנות ה- 70 ועד שהוחלפה הנהלתו ב- 1997 התנהל באכזריות על ידי בעלת המקום, שרה קוגן ז"ל, ועל ידי חלק מהמדריכים שעבדו בו. זה היה מעון פרטי לבעלי פיגור קל עד בינוני שנמצא תחת פיקוח של משרד הרווחה (המדינה שילמה עבור כל חוסה).

חוסים לשעבר סיפרו על הדרך שבה התנהל המקום: מכות, נעילות בחדר חשוך, עונשים גופניים העולים על כל דמיון, מזון מקולקל אותו נאלצו לאכול, מקלחות פעם בשבוע.  

 בשנת 1997 התפוצצה בועת מקי"ם, אחרי שסיימון גלסוואלקר, מדריך במקום, הכניס את אחת החוסות למרתף, שם היכה אותה מכות מוות לעיני חוסה אחר ודרש ממנו לקחת על עצמו את האלימות כלפי האשה.

תמר יצחקי עובדת לשעבר דיווחה על כך, החלה חקירה, וקופת השרצים נפתחה.

קוגן הורחקה מתפקידה, גלסוואלקר נשפט והוכנס לכלא, ועבודתה במעון של העובדת הסוציאלית דלית גטניו הופסקה.

ההנהלה החדשה ניסתה לשקם את החוסים המבוהלים. היא גילתה, לתדהמתה, חוסים רבים שכלל לא התאימו למוסד.

ילדים נורמליים לחלוטין, שנכלאו בין כותליו, לא עברו אבחונים כנדרש בחוק וכך נהרסו חייהם. שניים מהם – מוטי אוטמזגין ודודו דהאן – הגישו תביעה נגד משרד הרווחה, מוסד מקי"ם ואחרים.

 סעיפי התביעות, על סך מיליונים כוללים, בין השאר, כליאת שווא, עושק ילדות, התעללות גופנית ונפשית והטלת אות קין של מפגר באדם שאינו כזה. הן נידונות בימים אלה בבית המשפט המחוזי בחיפה. 

  בעקבות התחקיר פנו אלינו אנשים נוספים שנשלחו למוסד, למרות שלא סבלו מפיגור, ומורה שעבדה במקום. הם חזרו על סיפורי הזוועה והוסיפו עליהם חדשים. עוד התברר כי למשרד הרווחה הגיעו במשך שנים תלונות על המתרחש במוסד.

 יתרה מכך: גורמי רווחה שהיו מעורבים אז בפרשה עוסקים בתחום גם היום.  עו"ס דלית גטניו, למשל עובדת בתחום מניעת נשירה באגף החינוך של עיריית רמלה.

"מדובר בעדויות חדשות ומצמררות, שמוכיחות כי כל הדיווחים מפי חוסים וחלק מאנשי הצוות על משטר זוועה והתעללות חמורה במוסד אכן התרחשו בפועל מתחת לאפם של משרד הרווחה ומשטרת ישראל", אומרים עורכי הדין רענן ועופר רון, שמייצגים את אומטזגין ודהאן. "הזמן שחלף גרם להתיישנות העבירות ולכך שהאחרים על ההתעללות במקום חיים בשלווה וללא שמוצה עימם הדין.

הפרשה הזאת, שטויחה במשך שנים, מצדיקה הקמת ועדת חקירה ממלכתית."

מעשים איומים בלילות 

 חיים, מרים ואריאל, נולדו למשפחה מרובת ילדים. הם גדלו ברחוב. ישנו על מדרגות הבניין, קפואים מקור, אספו בפחי האשפה שאריות אוכל שנזרקו על ידי מי ששפר עליו גורלו, ולו במעט, יותר מהם.

לתקופה מסוימת פוזרו בין משפחות אומנות, וגם שם, הם מספרים, חטפו מכות.

שלושתם למדו בבתי ספר רגילים, בין ילדים רגילים. למרות זאת, מצאו את עצמם במוסד מקי"ם לילדים מפגרים.

אריאל, היום בשנות ה- 40 לחייו, היה הראשון שנשלח לשם, כשהיה בערך בן 8.

הוא זוכר שהעובדת הסוציאלית שטיפלה במשפחתו, אמרה לו, שהיא רוצה לקחת אותו לפנימיה, למקום בו יהיה לו טוב. "בוא ניסע רק בשביל לראות ולהתרשם", הציעה.

הוא זוכר את השער הירוק, את משרדה של גברת קוגן ואת הילדים שנושכים לעצמם ידיים, בוהים בשמיים, מכים את עצמם. "אז, עוד לא הבנתי שמדובר במוסד לילדים מפגרים. מעולם לא ראיתי דברים כאלה קודם לכן. אמרתי לעובדת הסוציאלית, שאני לא מוכן להישאר שם. השתוללתי, צעקתי ובכיתי, אבל שום דבר לא עזר. העובדת הסוציאלית אמרה שאני נשאר לתקופת נסיון ועזבה אותי שם. היא פיתתה אותי לבוא ואז ברחה".

תקופת הנסיון של אריאל, נמשכה עשר שנים.

"חיינו בגיהינום", הוא אומר. "באחת החופשות בבית הודעתי לעובדת הסוציאלית שאני לא חוזר למוסד. היא לקחה אותי למשרד הרווחה.

הסברתי לנציג שם שאני סובל מאוד, שאני לא מתאים לרמה של הילדים במקום, אבל שום דבר לא עזר. הוא אמר שאני חייב לחזור לשם, אפילו בכוח. מאוד פחדתי ממה שהוא אמר וחזרתי.

אני זוכר היטב שכל הדרך חזרה צעקתי ובכיתי לאמא שלי. 

 "בשבועיים הראשונים חטפתי הרבה סטירות מהמדריך. הכי נורא היו הלילות. כל הזמן היינו בפחד שיבואו הילדים הגדולים ויכו אותנו או יאנסו אותנו. בלילה היתה נשארת שם מדריכה אחת, אבל היא ישנה, ואז המקום היה הופך לסדום ועמורה".

כשהיה בן 11, התחיל לדבריו הסיוט האמיתי. "אחד החוסים, שהיה גדול ממני וחזק ממני, אנס אותי פעם אחר פעם. פחדת להתלונן, אבל באיזשהו שלב לא יכולתי עוד. אזרתי אומץ וניגשתי לגברת קוגן. סיפרתי לה הכל. היא קראה לי שקרן וסיפרה הכל לשמואל (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), אחד המדריכים, שהיה אכזרי מאוד.

הוא היה מכה ילדים בראש באגרופים. הוא אמר לי, "בוא, אני רוצה לדבר איתך", ולקח אותי למחסן.

שם הוא היכה אותי בראש עם מקל עץ כזה, שהיו עליו בליטות, עד שירד לי דם. הראש שלי התכסה כולו פצעים.

סיפרתי למדריך אחר מה עשו לי והוא הלך לגברת קוגן, אבל היא אמרה לו לא להתערב.

אחרי מה שקרה הבנתי שאין לי עם מי לדבר והתחלתי לברוח מהמוסד לתל אביב או לעיר שלי, אבל תמיד החזירו אותי".

כשנה אחרי שהגיע למוסד, הופתע אריאל לפגוש שם את מרים, אחותו הקטנה.

היום היא אמא לארבעה ילדים, אשה יפה ועדינה, ועדיין מתביישת לספר על תשע השנים שלה במקי"ם. "בראש אני יודעת שאני לא אשמה, שהייתי ילדה קטנה כשעשו בי מה שעשו, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות שלא אמרתי כלום, שלא התנגדתי. כל כך הרבה שנים אני מנסה לחיות את חיי כמו כל אדם אחר, כולם מכירים אותי כאישה שמחה וקלילה, אבל בפנים אני מתה".

מרים זוכרת הכל – את האוכל הרקוב, את המקלחות פעם בשבוע, את הנפט שמרחו להם על הראש – ובעיקר את איציק (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), המדריך שהיה מתיישב על הכיסא שלו, מניח רגליים על השולחן ודורש מהילדים לעשות לו מסאז' ברגליים, בכתפיים ובגב. כשהיתה בת 9, החל לטענתה לשכב איתה, ולדבריה – הוא לא היה היחיד. 

"היו אונסים אותי כל הזמן. לא היינו ישנים בלילות מהפחד שתיכף מישהו ייכנס – ילד יותר גדול, מדריך – וינצל את מי שחלש יותר. אני זוכרת איך המדריך שמואל לקח אותי לבריכה ונגע בי ואני קפאתי במקום, לא יכולתי לעשות כלום. ילדות אחרות הוא היה לוקח לקומה העליונה".

לא התלוננתם לאף אחד על מה שעושים לכם? 

 "לא היה למי. תמיד השתיקו אותנו, וגברת קוגן קראה לנו שקרנים. כולם ידעו מה עובר עלינו, אבל התעלמו מזה. אנחנו לא היינו בני אדם בעיני אף אחד".

בגיל 13 היא נכנסה להיריון, ואפילו לא ידעה ממי. "קוגן צרחה עלי והאשימה אותי בהפקרות. בכיתי, ניסיתי להסביר לה שזה קרה בתוך המוסד, שאני נאנסת כל הזמן, אבל היא לא רצתה לשמוע. היא האשימה אותי שקיימתי יחסי מין כשהייתי בחופשה, למרות שאפשר היה לבדוק את זה, כי ניהלו רישום של המחזור שלנו. ואז היא שלחה אותי עם ורדה בניסטי, שהיתה אם הבית, לעשות הפלה באיזו מרפאה בתל-אביב".

בניסטי זוכרת היטב את המקרה: "המחסנאית היתה עושה רישום של המחזור של הבנות, וככה גילינו שמרים בחודש שני.

גברת קוגן שלחה אותי איתה למרפאה פרטית בתל אביב לעשות הפלה. היינו בשוק, אבל מרים היתה ילדה מאוד חזקה ועברה את זה". 

 עברה את זה? מרים בהחלט לא מסכימה עם ההגדרה.

"עד היום אני סובלת מסיוטים, מתעוררת בלילות באימה, חולמת שמישהו נכנס למיטה שלי", היא אומרת, וקולה רועד.

"כשאני חושבת על מה שקרה לי שם כל השנים האלו אני לא מאמינה. אני מרגישה שטימאו אותי, השתמשו בגוף שלי כאילו לא הייתי בן אדם. אף אחד, גם לא בעלי, לא יודע מה עברתי שם".

מפחדת, עד היום

בגיל 19 ברחה מרים מהמוסד ולא חזרה לשם עוד, אבל המוסד מעולם לא יצא מחייה.

כאילו לא די בסיוטים שלא עוזבים, גם איציק, המדריך שלדבריה התעלל בה, הפך לחלק בלתי נפרד מחייה. הם גרים באותה עיר, ובמשך השנים, היא מספרת, נהג להתקשר אליה.

"הוא היה שואל מה שלומי, איך הילדים, בלי שום רמיזות למה שהיה, כאילו זה לא קרה מעולם, עד שהייתי שואלת את עצמי אם אני משוגעת ודמיינתי את כל זה, אבל מיד עניתי לעצמי "לא! זה קרה באמת, כל הדברים הנוראיים שהוא עשה לי קרו באמת!" עד היום אני מפחדת ממנו, לא מעיזה להתעמת איתו".

חיים, אחיה של מרים, זוכר את אחד הקומזיצים במקום: "איציק היה המדריך היחידי בין הילדים. הוא שכב ליד אחותי וחיבק אותה. היא היתה קפואה וראיתי שהיא בוכה. אפילו שהייתי ילד הרגשתי שמשהו לא בסדר כאן".

משה (שם בדוי), חוסה אחר שהיה במוסד כמעט עשר שנים למרות שלא היה מפגר, יצר קשר עם עו"ד עופר רון לאחר פרסום הכתבה.

בתצהיר שהגיש לעו"ד רון כתב: "איציק היה נכנס לחדרים של בנות, נכנס למיטות של בנות ושוכב איתן, בייחוד עם ילדה בשם מרים, וזאת בעת שהנ"ל היתה בגילי 9 – 10.

איציק התעסק גם עם ילדה אחרת, וגם איתה היה ישן במיטה, כאשר ילדות אלו כלל לא יכלו להתנגד, וכמו כולם פחדו ממנו פחד מוות. מדובר היה בתופעה שגרתית, כאשר גם חלק מהבנות והבנים היו נאנסים על ידי חוסים מפגרים ושאינם מפגרים, ללא טיפול משמעותי של ההנהלה.

גם ניקול בן חמו, שהגיעה לעבוד במעון לאחר שאיציק עזב, שמעה על מעלליו: "היתה לנו חוסה אחת, ילדה יפהפיה, והיא סיפרה לי שאיציק היה שוכב איתה ושהיא פחדה לספר כשהוא היה במוסד". חיים, אחיהם הצעיר של מרים ואריאל, פחד לא רק בלילות בהם, לדבריו, היה נאנס מגיל 8 על ידי חוסים אחרים. הוא מת מפחד גם במשך היום, אז היה נכנס אחד המורים, ולוקח אותו לחממה. "בתוך החממה היתה מחכה אחת החוסות, בדרך כלל הרבה יותר מבוגרת ממני", הוא מספר. "הוא היה סוגר את הדלת ומכריח אותי להתפשט ולשכב איתה בזמן שהוא היה מסתכל עלינו ונוגע בעצמו".

מישהו ידע על זה? 

 חיים מגחך: "מה, המורה שכל הזמן הוא היה מוציא אותי מהשיעור שלה לא שאלה את עצמה מה קורה שם? אבל כשהתלוננו גברת קוגן היתה קוראת לנו שקרנים והיינו נענשים על כך. אני הייתי לבד באופן טוטאלי. גם עכשיו אני ככה, אבל עדיף לי, עדיף לי לשמור מרחק מאנשים. כל הילדות שלי היא אלימות ואונס, וזה מה שלמדתי.

"בגיל 11 התחלתי לעשן סמים שהבריחו פנימה ילדים שהיו יוצאים מהמוסד. ואז למדתי שככה אני נשאר אפאתי למה שקורה לי. נכנסתי לסמים כדי לשכוח את מה שעשו לי שם. בסופו של דבר הפכתי לנרקומן. איזה חיים אלו? ניסיתי להיכנס למכוני גמילה, אבל אני לא מסוגל להיות במקום שיש בו משמעת, כי זה מזכיר לי את המוסד. זה מעגל סגור שאין לי יציאה ממנו".

כשנחשפו סיפורי הזוועה במוסד מקי"ם, שאלנו את משרד הרווחה, את משטרת רמלה ואת אקים אפוטרופוסות, כיצד יתכן שאף אחד לא ראה ולא שמע את מה שכולם בתוך המוסד ידעו.

כיצד קרה שרק בזכות מדריכה אחת, תמר יצחקי, שבשנת 1997 דיווחה בשיחה אנונימית על המכות במרתף, סוף סוף באו, חקרו וסגרו את המוסד. ענו לנו שדווקא היה פיקוח, היו גם ביקורי פתע, אבל החניכים מעולם לא התלוננו.

ממשרד הרווחה הוסיפו כי לאורך השנים נחשב מקי"ם למעון טוב מאוד, ושדייריו הגיעו להישגים התנהגותיים ולימודיים גבוהים.

עדות של מורה שעבדה במקום בשנות ה- 70 ומסמכים של תיק המעון במשרד הרווחה, שנחשפים כאן לראשונה, מעידים כי במשך השנים, הרבה לפני תלונתה של יצחקי, זרמו עדויות ודיווחים על מה שמתרחש במקי"ם.

רמזים לפעילות מינית

 המורה מספרת, שכבר אז התלוננה במשרד הרווחה מספר פעמים על ההזנחה של ילדי המוסד.

"ראיתי ילדים לבושים בבגדים בלויים, לא היו להם ספרים או כל חומר לימוד אחר", היא מספרת בתצהיר שהגישה לעו"ד רון.

כשאמרתי את זה לגברת קוגן, היא ענתה שהם לא צריכים כי הם מפגרים. זיהיתי ילדים שבוודאות לא היו מפגרים, אבל היו רדומים מכדורים שנתנו להם.  התלוננתי במשרד הרווחה ונאמר לי שהם יודעים שיש בעיה עם המעון, אבל כיוון שזה מעון פרטי הם לא מתערבים, כדי שלא יסגרו אותו ולילדים לא יהיה איפה להיות. בסופו של דבר גברת קוגן פיטרה אותי בגלל שדיווחתי למשרד הרווחה."

ממסמכים שבידינו עולה כי באחד המקרים ננזף אמיר שוורץ, אז פקיד סעד והיום פקיד סעד ארצי, על כך ששמר מקום במעון לחוסה שאינו מפגר.  

בינואר 1994 כתבה לו ג'ינה בראון-לוי, ממונה על השמה במשרד הרווחה: "שוב, לצערי הינך פועל ללא תיאום ומקבל החלטות שאינן כלל וכלל מתחום תפקידך. הנ"ל אינו מפגר בשכלו ולא מתאים למעון".

בשנת 1988 כתב רפ"ק עמנואל שחר, אז סגן מפקד תחנת רמלה, מכתב למשרד הרווחה בעקבות בריחות רבות של חניכים, במיוחד חוסה מסוים, מהמוסד: "מספר פעמים פנינו להנהלת המוסד בבקשה שיפנו לגורמים מעל המוסד, כדי שהם יטפלו בחוסה בעיתי זה, אך כלום לא נעשה. פנייתי אליכם הינה לאחר שראיתי את מצוקת החוסה והזלזול בו נוהגת הנהלת המוסד".

ביוני 1989 כותבת זהבה דשדוש, מפקחת ארצית לתזונה, דוח על המקום: "פירות וירקות קטנים מאוד ובאיכות ירודה (רקובים).  נראה שנושא הכנת הארוחות לפי התכנון אינו מבוצע כלל, אלא לפי רצון המנהלת. איכות מוצרי המזון, סדר ונקיון כללי ברמה טעונה שיפור".

בדצמבר 1993 נכתב בסיכום של ועדה מיוחדת, שמונתה על ידי אהובה לוי, מנהלת האגף לשרותי טיפול במפגר, לבדיקת תלונות על עבירות מין, אלימות וכדורים פסיכיאטריים: "במעון 78 חניכים, 90 אחוז מהם מטופלים בטיפול תרופתי הרגעתי. עמדנו בפני מצב של אי בהירות בחלוקת תרופות בסמכות רפואית. במהלך כל הביקורים וקטעי השיחות שהתקיימו עם אנשי הצוות ועם החניכים לא ניתן היה לאמוד בבטחון שאמנם קיימת אלימות פיזית או מינית נגד החניכים. יש לציין כי לועדה זו היה סטטוס של ועדת בדיקה ולא של ועדת חקירה, המאפשרת העמקת תחקור.

לדברי צוות המעון, תקיפה מינית לא תיתכן שתקרה במעון עקב הטיפול התרופתי ונוכחות מטפלות לילה… יש רמזים קלושים לפעילות מינית, שניתן לדלותם מקטעי שיחות כמו תיאור של "כניסה למיטה של…".

ב- 1996 כותב משרד הרווחה בסיכום פגישה בנושא מקי"ם: "מזה תשעה חודשים מגיעים לאגף דיווחים על ארועים חריגים. חמישה אירועים חריגים התרחשו, שמשמעותם פגיעה פיזית בחניכים. דרכי הטיפול בארועים לא מקובלות על האגף. אין כל ספק שגברת קוגן ידעה על המתרחש ובחרה להעלים את המידע".

במארס 1997 כתב גדעון שלום, מנהל תחום מעונות מטעם משרד הרווחה, לראש האגף לטיפול במפגר במשרד: "עקב נסיונותינו הלא מוצלחים עם משטרת רמלה (הוגשו בעבר שלוש תלונות על ידי פקיד הסעד הראשי, אשר בכולן סגרה המשטרה את התיקים) החלטנו לבדוק אפשרות להגיש התלונה לתחנת משטרה אחרת." באותו חודש התלונן נציג מקי"ם בפני שלום על ביקור הפתע שערך במקום.

המכתב רק חושף את אוזלת ידן של הרשויות.  "במשך 40 שנות קיומו של המעון מעולם לא קרה מקרה של חקירת חניכים ובדיקת תיקים רפואיים על ידי גורמים חיצוניים, כפי שקרה בביקור זה, כותב נציג המוסד. "נסיונך הנואל לקבל מידע באמצעות חניכים אינו מקובל עלינו ומחזק את התחושה שמניעים אינטרסנטיים ממשיכים להנחות אותך".

בתגובה לתלונת על התעללות במוסד מסרה רוני מלקאי, דוברת משרד הרווחה: "כל הדיווחים על חשד לפגיעות פיזיות ומיניות בחסרי ישע הועברו על ידינו למשטרה שחקרה את הטענות ולא הגישה כתבי אישום. משרד הרווחה פעל על פי הנחיות המשטרה. המשרד אינו מורה למשטרה כיצד לפעול. המשרד דאג להחלפת אנשי הצוות, לרבות המנהלת והנהלת המעון, ולאחר מכן הועברה הבעלות לידיים אחרות. במעון נערכו בקביעות ביקורות תזונה, ורובן היו תקינות.

כל התרופות ניתנו במעון על פי מרשם רופא פסיכיאטר."

לשאלה מדוע המשיכה דלית גטניו עו"ס, לעסוק במקצועה ענתה מלקאי: "אז לא נחקק עדיין חוק העובדים הסוציאליים, ולכן לא היתה דרך חוקית לשלול ממנה את העיסוק במקצועה, כפי שמאפשר החוק היום".

באשר לאמיר שוורץ, השיבה הדוברת: "שוורץ מבקש להדגיש כי פעל על פי הנוהלים". בשנת 2009 פנה מנכ"ל אקים לשעבר למפכ"ל המשטרה וביקש לחקור את שהתרחש במעון. "בנובמבר 2009", מסר סנ"צ שלומי שגיא, דובר מחוז מרכז של המשטרה "התיק הועבר לפרקליטות מחוז מרכז לצורך עיון, בחינה והמשך טיפול. כל החלטה לגבי חקירת מעורבים תיעשה בהתאם להנחיות, אם יינתנו.

פדופיליה בוותיקן. מדיניות הדממת מעשי אונס בילדים בחסות החוק


פדופיליה בוותיקן – מדיניות הדממת מעשי אונס בילדים בחסות החוק

ההתעללות בכנסייה: בוותיקן טוענים שלאפיפיור יש חסינות

ראש בית המשפט בוותיקן, ג'וזפה דלה טורה, הודיע כי לאפיפיור בנדיקטוס ה-16 יש חסינות דיפלומטית. הודעתו באה בעקבות תביעה שהוגשה בבית משפט אמריקני, הקוראת לראש הכנסייה הקתולית להעיד תחת שבועה על הידוע לו באשר למקרי הפדופיליה בכנסיה.

עו"ד וויליאם מק'מרי, הגיש את הבקשה לבית המשפט בקנטקי בעקבות החשיפות האחרונות על התעללות מינית של כמרים בילדים במוסדות הכנסייה. מק'מרי מייצג שלושה גברים שתבעו בשנת 2004 כמה כמרים אמריקניים שלטענתם התעללו בהם. ראש בית המשפט בוותיקן, ג'וזפה דלה טורה, הודיע כי לאפיפיור בנדיקטוס ה-16 יש חסינות דיפלומטית. הודעתו באה בעקבות תביעה שהוגשה בבית משפט אמריקני, הקוראת לראש הכנסייה הקתולית להעיד תחת שבועה על הידוע לו באשר למקרי הפדופיליה בכנסיה.

עו"ד וויליאם מק'מרי, הגיש את הבקשה לבית המשפט בקנטקי בעקבות החשיפות האחרונות על התעללות מינית של כמרים בילדים במוסדות הכנסייה. מק'מרי מייצג שלושה גברים שתבעו בשנת 2004 כמה כמרים אמריקניים שלטענתם התעללו בהם.

המשמעות היא, שילדים ימשיכו להיאנס בדיפלומטיות בחסות החוק. יש חסינות.

בפנימיות משרד הרווחה במדינת ישראל, ילדים נאנסים, מוכים ונחבלים, והפרשיות מושתקות ללא הפוגה. תלונות שמוגשות למשטרת ישראל נסגרות שניה לאחר שהן מוגשות, מחוסר אשמה פלילית של האנס. במשטרה טוענים כי ההורים רוצים להחזיר את הילדים הביתה לכן הם טוענים כי הילדים נאנסים. את הילדים איש לא שואל.

יוסף דיאמנט, פקיד סעד לחוק הנוער, נעצר בחשד לאונס בן 14

 

האם קופת חולים כללית עושקת ניצולי שואה מזה עשרות שנים?


אפריל 2010 – ניצולת שואה גאולה בויטלר בת 90 מחיפה הגישה תביעה ייצוגית על סך שבע מאות מיליון שקלים נגד קופ"ח כללית. התביעה, על סך 700 מיליון שקלים, הוגשה נגד קופת חולים הכללית – ועל פיה היא לא החזירה במשך עשרות שנים, לניצולי השואה הוצאות רפואיות שאת התמורה עבורן קיבלה מכספי הפיצויים מגרמניה.
.

.

.
קופת חולים כללית אינה משתפת פעולה וממדרת את עורך דינה של התובעת ממסמכים ומידע אותם הם זכאים לקבל.

עו"ד עופר סולומונוב (מייצג את התובעת): " … שירותי בריאות כללית לא מהססת: א. לא לספר לאותם ניצולים שהם זכאים מפטור מלא ממימון הטיפולים הרפואיים, ב. לא מהססת לגבות מאותם הניצולים תשלום מלא עבור אותם הטיפולים בגינם הם זכאים לפטור כאמור … ".

בכתב התביעה טענה בויטלר, המיוצגת על ידי עורכי הדין עמנואל ועופר סולומונוב, כי שירותי בריאות כללית התנהלו בצורה שערורייתית במהלך 43 השנים האחרונות, בכך שלא יידעו את ניצולי השואה מבוטחי הקופה בדבר קיומם של הסכמים חתומים עם הרשויות בגרמניה משנת 1967.

לפי אותם הסכמים, רשויות הפיצוי הגרמניות מעבירות מדי שנה מיליוני שקלים לכללית, בכפוף להתחייבות הקופה לשאת בעלויות הטיפולים הרפואיים של ניצולי השואה שמקבלים רנטת בריאות מגרמניה.

<!–<<>>

הצעת הכללית נדחתה

בתביעה נטען עוד, כי קופת החולים זכתה לפיצוי מלא עבור עלויות הטיפולים הרפואיים מהרשויות בגרמניה, אולם במשך עשרות שנים גבתה תשלום מרוב ניצולי השואה בהם גם התובעת בויטלר ובעלה, בלי שיידעה אותם בדבר זכאותם הכספית.

התובעת פנתה לשירותי בריאות כללי טרם הגשת התביעה, ונענתה כי אין היא זכאית לפיצוי. למרות זאת, בתום ניסיונות חוזרים ונשנים מצידה של בויטלר, נשלחה לביתה המחאה על סך 7,182 שקל, בלי פירוט בדבר חישוב גובה ההחזר.

בכך לא תם מסעה, והתובעת פנתה בשנית לשירותי בריאות כללית. אז הוצע לה להגדיל את גובה הפיצוי לסכום של 18,184 שקל על בסיס תשלומים שבעלה שילם לכאורה. הצעת הכללית נדחתה על ידי בויטלר והיא החליטה על הגשת התביעה, עליה נדרשת קופת חולים כללית להשיב בתוך 30 יום.

קישורים:

משטרת כרמיאל תופרת תיק לואדים פוליצ'וק אזרח חף מפשע


משטרת כרמיאל מפלילה חף מפשע

 ואדים פוליצ'וק הואשם בחטיפת נשק ותקיפת חייל וישב חודשיים במעצר, עד שבשבוע שעבר נתפסו החשודים האמיתיים – והוא שוחרר.

צפו בערוץ 2 המפרסם את תיעוד החקירות שבהן ניסו השוטרים ממשטרת כרמיאל לחלץ הודאה מאדם חף מפשע.

משטר הדיכוי של משרד הרווחה בטקסס


משטר הדיכוי של משרד הרווחה בטקסס

 

משרד הרווחה של מדינת ישראל אימץ את שיטות חטיפת הילדים, בדיוק כמו במשרד הרווחה בטקסס.

לא שיתפת פעולה עם משרד הרווחה? ילקחו ילדיך ממשמורתך מידית!

בדומה למה שקיים בארץ, גם בארה"ב יותר ויותר מקרי שחיתות של עובדים סוציאלים ופקידי סעד נחשפים ע"י התקשורת.

למשפחת גייטס 13 ילדים, 11 מהם מאומצים. בעקבות שיחת טלפון הזויה מבית הספר על התעללות נפשית לכאורה הוצאו כל הילדים בהליך חירום ע"י משרד הרווחה.

רשות להגנת הילד טענה כי אי שיתוף פעולה של ההורים מגדיר אוטומטית את הילדים שלהם כילדים בסיכון…

 בטקסס כמו במדינת ישראל, מגיעים העובדים הסוציאליים בליווי משטרתי כבד, וחוטפים את הילדים ממוסדות החינוך, קרי, גנים, בתי ספר, ומהבית.

ילדיי, אורם ואריאל, נחטפו ביום 06.1.09 על ידי אתי דור פקידת סעד לחוק הנוער מלשכת רווחה גבעתיים מבית הספר ומגן הילדים, בגלל אי שיתוף פעולה שלי עם רשויות הרווחה.

עד עצם היום הזה אוסרים עלי העובדים הסוציאליים לראות את ילדיי, למרות שמעולם לא הורשעתי בפלילים, ואני אמא ראויה לילדיי.

השופט נפתלי שילה מבית משפט לעניני משפחה, חותמת גומי, ממאן לתת לי לראות את ילדיי בגלל החלטת פקידת הסעד.

תוכנית טלויזיה וכתבות שנערכו על חטיפת ילדיי, לא הניבו שום תוצאה, ואני מנותקת בכפיה מילדיי.

זכותי המלאה, כאמא, כבת חורין, על פי חוק כבוד יסוד האדם וחרותו, לא לשתף פעולה עם רשויות הרווחה, על פי חוק זה לא אמור למנוע ממני לא לראות את ילדיי.

 

לורי שם טוב

 

 http://www.youtube.com/watch?v=vRqHvNGiK9k&feature=player_embedded

%d בלוגרים אהבו את זה: